פסק דין
התובעים שכרו דירה מן הנתבעת והתגוררו בה כשנתיים. הם עזבו, בהסכמה, בטרם הסתיימה תקופת השכירות.
בידי הנתבעת נשאר פקדון בסך 2,800 ₪ אשר ממנו ביקשו התובעים כי תקזז את הוצאות החשמל והמים, החשבונות אשר הגיעו לאחר עזיבתם. כן ביקשו מן הנתבעת את יתרת הפקדון.
הנתבעת לא החזירה לתובעים את יתרת הפקדון.
התובעים נאלצו להגיש תביעה זו.
בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי היא שיפצה את הדירה עקב נזקים אשר התובעים עשו בה, ובכלל זאת שיפצה את משאבת הביוב שנסתמה בעקבות השימוש של התובעים. כמו כן היא תובעת דמי שכירות עבור חודשיים שבהם הקדימו התובעים את עזיבתם לפי החוזה.
הנתבעת הציגה בפניי תמונות של הנזק אשר התובעים עשו בדירה. לא ראיתי דבר וחצי דבר מכך.
התובעים השתמשו בדירה, כיוון שהתגוררו בה, וכל הנזקים אשר טוענת להם הנתבעת אינם אלא תוצאה של שימוש סביר בדירה, ובכלל זאת משיכת חוטים מנקודות חשמל לנקודות תאורה.
אינני מייחסת כל חשיבות לשתי שקיות אשפה אשר ככל הנראה הושארו בדירה, כאשר האשפה מרוכזת בתוכם. גם הטפט אשר צילמה הנתבעת אין לו כל משמעות, שכן גם הוא שימוש סביר בדירה. דלת הארון שנשברה, גם היא תוצאה של שימוש ואינני רואה כי הארון הושחת באיזו שהיא דרך, ותיקון דלת כזו מסתכם בסכומים מזעריים ביותר. הכתם אשר על הרצפה, בנקודת המיקום של מכונת הכביסה, אינו כתם של שנתיים ימים וברור כי מדובר בכתם ישן מאוד שאין לתובעים כל קשר אליו. הדירה נראית נקיה, לא מושחתת, והיא במצב סביר ואף למעלה מכך. לעניין זה ראוי להוסיף כי התובעים עצמם נכנסו לדירה כאשר היא לא היתה במצב טוב, כך לפי גירסתם, ובכל מקרה הפרטים היחידים אשר מצדיקים תיקון, על-פי התמונות שהגישה לי הנתבעת, הם חריץ אחד לשם העברת קו חשמל, דבר אשר ניתן לתיקון בסכומים מזעריים ביותר.
לעניין משאבת הביוב, העובדה שבמשך כל השנתיים בהם התגוררו התובעים בדירה, המשאבה לא התקלקלה, מעידה על כך שבניגוד לטענת הנתבעת, קלקול המשאבה אינו נובע מזריקת פסולת לשירותים, אלא שהוא תוצאה של שימוש סביר ושגרתי.
לו היו התובעים משליכים פסולת אסורה לתוך השירותים היתה המשאבה מתקלקלת גם קודם לכן.
לעניין פינוי הדירה חודשיים בטרם הסתיים המועד – אין ספק כי הפינוי היה בהסכמה, זאת על פי המסמך עליו חתומה הנתבעת, ואשר צורף לכתב התביעה.
יחד עם זאת, יש לשים לב כי במסמך עצמו התחייבו התובעים כי דמי הפקדון יוחזרו להם לאחר השכרת הדירה על-ידי הנתבעת.
הנתבעת טוענת כי השכירה את הדירה רק חודשיים לאחר הפינוי, זאת לנוכח השיפוצים שעשתה בדירה.
לאור ממצאיי שלעיל, אינני סבורה כי ביצוע השיפוצים בדירה נופל לפתחם של התובעים. מאידך, יש ליתן לנתבעת זמן סביר למצוא שוכר, זאת לנוכח העובדה כי ההסכם בדבר הפינוי המוקדם של הדירה, נחתם ימים בודדים בלבד לפני מועד הפינוי.
לאור האמור, אני קובעת כי זמן סביר בנסיבות אלה הינו חודש ימים, כך שעל התובעים לשלם לנתבעת דמי שכירות בגין חודש ימים נוסף סך של 2,800 ₪.
סיכומו של דבר – התובעים אינם זכאים לקבל חזרה את דמי הפקדון המהווים דמי שכירות עבור אותו חודש נוסף.
לעניין ההוצאות של חשמל ומים וכן התיקונים השוליים, כפי שהזכרתי לעיל, של תעלת החשמל בקיר, על התובעים לשלם לנתבעת סך של 1,000 ₪ נוספים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.10 ועד למועד התשלום בפועל.
אין בפניי תביעה שכנגד, ולפיכך אינני יכולה לאכוף זאת על התובעים. יחד עם זאת אני מציעה לתובעים לשלם סכום זה, מבלי שיהא צורך בהליכים נוספים.
לנוכח הפער בין טענות הנתבעת לבין קביעותיי שלעיל, כמו גם לנוכח העובדה שדחיתי את התביעה – אינני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.
