קנב נ' הולמס פלייס רשת מועדוני כושר

פסק דין

זוהי תביעה על סך 10,000 ₪ המורכבת מ-667 ₪ החזר כספי ששולם על ידי התובעת לנתבעת בגין מינוי, שאותו לא ניצלה ולא התאמנה עקב בעיות רפואיות.

אין חולק, כי התובעת מיוזמתה נרשמה למכון הכושר של הנתבעת והתחייבה לתשלום של שנה, כאשר לאחר חצי שנה יש לה אפשרות לבטל את המנוי ללא קנס יציאה. לטענתה, ביום שחתמה על חוזה ההרשמה לא נאמר לה דבר על אישור רפואי, הובטחה לה הדרכה ראשונית ממאמן ללא תשלום וייעוץ מתמשך במעקב. לטענתה, היא החלה להתאמן כמעט בכל יום ומעולם לא הוזכר לה הצורך בהבאת אישור רפואי. האימון היה ללא הדרכה ראשונית וכמעט ללא השגחה.

לאחר כחודשיים פנתה לרופא עקב בעיות גב בעמוד השדרה שנגרמו ממאמץ ונאסר עליה להתאמן וביקשה לבטל את המינוי, דרשו ממנה הקפאה ורק אז נאמר לה שאם ברצונה לחזור להתאמן עליה להמציא אישור רפואי.

לאחר שלושת חודשי ההקפאה, היא פנתה לרופא אשר לא הסכים לתת לה אישור רפואי וביקשה לבטל את המנוי. הושבו לה 6 שיקים שהופקדו, אך לא הסכום של שלושת חודשי ההקפאה ונאמר לה כי עליה להעביר את המנוי לאדם אחר.

התובעת בכתב תביעתה לא מסבירה מהי העילה לסעד המבוקש של 9,333 ₪, אך בעדותה טענה, כי זה סכום הפיצוי אותו היא דורשת בגין הפסד עבודה במשך שבועיים כתוצאה מכאבי גב, אי השבת כספים במועד, התנהלות הנתבעת והפגיעה שנגרמה לה כתוצאה מהתנהגות הנתבעת.

לטענת הנתבעת, לא הובטחה לתובעת הקפאה לששה חודשים ללא תשלום וטענתה זו הינה בסתירה לתקנון עליו חתמה והמנוי של התובעת הוקפא לשלושה חודשים לבקשתה, וללא תשלום ,ולמרות שהתקנון עליו היא חתומה היה עליה לשלם 50 ₪ עבור כל 14 ימי הקפאה. כעבור 4 חודשים ביקשה התובעת לשלם את המנוי ללא קנס והנתבעת איפשרה לה להאריך את המנוי בשלושה חודשים בגין תקופת ההקפאה שבגינה אין החזר כספי, אך התובעת רשאית להעביר את המנוי לאחר, כאשר שווי אותם שלושה חודשים הוא 667 ₪.

מעדות התובעת עולה, כי היא לא גילתה במעמד חתימת המנוי, לנתבעת, אודות התאונה שעברה, על פי התעודה הרפואית, ביום 22/1/10. ועל פי שאר התעודות הרפואיות שהיא המציאה, היא המשיכה להתלונן על כאבים בעקבות אותה תאונת דרכים ואף טופלה (תעודות רפואיות מיום 16/5/10; 27/10/10; 16/11/10).

בכל תלונותיה על פי התעודות הרפואיות מדובר בכאבים כתוצאה מתאונת דרכים ועובדה זו היתה אמורה התובעת לגלות בעת שנרשמה למכון הכושר.

בכל מקרה, לא הוצג בפני כל מסמך רפואי האוסר עליה להתאמן ולדבריה, בעדותה, הרופאה המטפלת לא הסכימה לתת לה אישור כזה.

טענת התובעת הינה כי אסור היה על הנתבעת לאשר לה להתאמן מבלי שקיבלה תעודה רפואית.

גם אם טענה זו נכונה, הרי שעדיין אין כל הוכחה ואף לא בדל של ראיה, כי הכאבים עליהם היא מתלוננת נגרמו לה כתוצאה מההתעמלות שביצעה והאימונים שעשתה אצל הנתבעת וכאמור לעיל התעודות הרפואיות עוסקות באירוע התאונה בלבד, שזוהי תלונתה.

הנתבעת פעלה בהתאם לתקנון עליה חתמה התובעת ומכיוון שהתובעת טוענת, כי אינה יכולה להמשיך להתאמן והגם שאין לה אישור רפואי לכך, אני קובעת כי הנתבעת תשיב לה את דמי המנוי ששילמה בסך 667 ₪ בצירוף אגרת בית משפט בסך 70 ₪ וזאת בתוך 14 יום מהיום.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתנה והודעה היום כ"ג תמוז תשע"א, 25/07/2011 במעמד הנוכחים.

אושרי פרוסט-פרנקל, שופטת

הוקלד על ידי: דבורה גרוס