קנאנבה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, שניתנה בגין נהיגה בשכרות.

המבקש הינו בעל הרכב, הנהג הינו אחיו.

טיעוני הצדדים

המבקש בקש כי רכבו יוחזר לו משום שמדובר ברכב המשמש את בני המשפחה, ובכלל זה משמש להסעת דודו לטיפולים רפואיים.

בחקירתו לפניי השיב המבקש לשאלות התובעת ואמר כי אחיו בקש ממנו את הרכב והוא מסרו לידיו. המבקש לא שאל את אחיו דבר, לא הזהירו ולא עשה דבר כדי למנוע את העבירה. המבקש הודה כי בעברו ביצע עבירה זהה לזו של אחיו – נהיגה בשכרות, אך זה היה בשנת 2007 ומאז למד לקח ולא ביצע כל עבירה. כשאמרה לו התובעת כי קיימות שתי עבירות לאחר מכן, האחת בגין מהירות מופרזת והשניה בגין אי חגירת חגורת בטיחות השיב כי אלה נעברו לפני 2007.

המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי המבקש איננו עומד בתנאי סעיף 57 לפקודה.

המבקש בקש להוסיף כי "אף אחד שמוסר את הרכב לאח שלו לא מזהיר אותו".

דיון והכרעה

עיינתי בחומר החקירה ואני סבורה כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת העבירה המיוחסת לנהג. בדיקת הינשוף נערכה לכאורה עפ"י החוק והנהלים, ותוצאתה – 420 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף. הנהג עמד בהצלחה בשלושת מבחני הביצוע. הוא טען בתחילה כי לא שתה אלכוהול משום שהוא דתי ואיננו שותה, אך לאחר מכן הודה כי שתה שלושה או ארבעה בקבוקי בירה.

עבירה של נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ומסוכנת. הכמות שנמדדה בגופו של הנהג הינה גבוהה. הנהג הורשה לנהיגה בשנת 2004 ואין לחובתו הרשעות קודמות. מסוכנותו נלמדת מהעבירה הנוכחית בלבד.

כדברי המשיבה, המבקש אכן איננו עומד בתנאי סעיף 57 לפקודה. הוא מסר את רכבו לאחיו בהסכמה מלאה, לא הזהירו, לא בירר דבר באשר למטרת הנסיעה ולשאלה האם אחיו מתכוון לשתות אלכוהול, ובמילים אחרות לא עשה דבר כדי למנוע את העבירה.

לא למותר לציין כי שתי העבירות שציינה התובעת לפני המבקש, אכן נעברו על ידו בשנת 2008.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי החלטת הקצין הינה סבירה וראוייה, ולמרות הקושי שיש בכך עבור המבקש ובני משפחתו, ושעה שהאינטרס הציבורי גובר על צרכי המבקש, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.