קן-לחמי נ' מרק

פסק דין

1.רכבה של התובעת, פורד פוקוס, מספר רישוי 38-201-62 (הלן: "הפורד") נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 15/2/13, ברח' סתוונית בכרמיאל (להלן: "התאונה").

בתאונה היתה מעורבת מונית מספר רישוי 88-125-25 (להלן: "המונית"), שהיתה נהוגה בידי הנתבע.

2.לטענת התובעת, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע. לכן הגישה את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבע לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבע, התאונה אירעה באשמתה של התובעת. לכן הוא עותר לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בתשלום הוצאות.

3.מכתבי הטענות + עדויות הצדדים עולה כי ישנן שתי גרסאות באשר לאופן אירוע התאונה. כל צד והגרסה שלו.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה, את עדותו של מר דוד לחמי, בעלה של התובעת ואת מהות הפגיעות שנפגעו שני כלי הרכב ומיקומן, אני מחליט להעדיף את גרסתה של התובעת על פי גרסת הנתבע.

אציין כי מיקום הפגיעות ברכבים – הפורד נפגע במרכז דופן שמאל, פגיעה שגרמה למעיכה בדלת הנהג ואילו המונית נפגעה בפינה השמאלית של הפגוש האחורי – תומך בגרסת התובעת. אילו היה ממש בגרסת הנתבע לפיה הפורד פגע במונית עת זו היתה במצב של עצירה בצמוד למדרכה, הייתי מצפה שהפגיעה בפורד תתבטא בשפשוף בדופן שמאל ולא במעיכה.

4.מאופן אירוע התאונה, על פי גרסת התובעת, אותה אני מעדיף על פני גרסת הנתבע, כאמור בסעיף 3 דלעיל, עולה כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בתאונה, כפי שיובהר להלן.

רשלנותה של התובעת התבטאה בכך שכאשר נכנסה לרחוב סתוונית, היא סטתה שמאלה, בניגוד לכיוון התנועה, כדי להחנות את הפורד ליד המדרכה, מאחורי המונית, מבלי לצפור ו/או להזהיר בדרך אחרת את הנתבע, אותו ראתה יושב אותה עת בתוך המונית, עם הפנים לכיוון הנגדי, למרות שהיתה צריכה לצפות שהמונית עלולה להתחיל בנסיעה, קדימה או אחורה.

רשלנותו של הנתבע התבטאה בכך שהחל בנסיעה לאחור, מבלי להבחין בפורד שהגיע מרח' הניצב לרח' סתוונית, הנמצא משמאל ומאחורי מקום עמידת המונית.

בנסיבות המקרה אני קובע כי מידת רשלנותם של שני הנהגים שווה. היינו, כל אחד מהם נושא ב50% מהאחריות.

5.לאור קביעתי, בסעיף 4דלעיל, כי הנתבע נושא ב – 50% מהאחריות לארוע התאונה, עליו לפצות את התובעת בשיעור של 50% מהנזק שנגרם לה, כתוצאה מהתאונה.

על סמך הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי נזקי התובעת, כתוצאה מהתאונה, מסתכמים בסכום של 4,100 ₪, כמפורט להלן:

עלות תיקון הפורד – אין חולקין כי עד היום, 10 חודשים לאחר אירוע התאונה, לא טרחה התובעת לתקן את הפורד. אין לדעת מתי, אם בכלל, יבוצע התיקון. אמנם השמאי שבדק את הפורד לאחר התאונה, העריך את עלות התיקון בסכום של 3,380 ₪ (לא כולל מ.ע.מ. בחוות הדעת מציין השמאי מפורשות כי "המ.ע.מ. בחוו"ד הינו לצורך חישוב אחוז הנזק הגולמי", לא לצורך הערכת עלות התיקון. בכל מקרה, כל עוד לא שולם מ.ע.מ., אין מקום לכלול המ.ע.מ. בהערכת הנזק), אולם מאחר שהתיקון טרם בוצע ואין זה סוד שניתן למצוא מוסכים שיבצעו התיקון ללא קבלה/חשבונית במחיר זול בהרבה, אני מעריך את עלות התיקון בסך כולל של 2,500 ₪.

שכ"ט שמאי – אין חולקין שהתובעת שילמה לשמאי שכ"ט בסכום כולל של 750 ₪.

ירידת ערך – מדובר בנזק עתידי, המתגבש רק בעת מכירת הרכב. אין חולקין שהפורד טרם נמכר. אין לדעת אם ו/או מתי יימכר. במצב דברים זה, ולאור הערכת השמאי כי ירידת הערך הנה בשיעור של 3% משווי הפורד, אני מעריך נזק זה בסכום של 850 ₪.

עוגמת נפש – בנסיבות המקרה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.

6.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,050 ₪ (שזה 50% מ 4,100),בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 12/6/13, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 350 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.