קמנקוביץ נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה זו עניינה החלטת המשיב – הוא משרד הפנים, להפסיק את תהליך מתן המעמד לעותרת מס' 2 במסגרת ההליך המדורג לפי "נוהל הטיפול להסדר מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין". העותרת היא כפי הנטען "ידועה בציבור" של עותר מס' 1.

רקע העניין וההליכים הקודמים

2.עותרת 2, גברת פריאדקינה, הינה אזרחית בלארוס, כבת 54, והעותר 1, מר קמנקוביץ הוא אזרח ישראלי, כבן 78. העותרת נכנסה לישראל ביום 15.9.96 באשרת ביקור. לאחר מכן, היא עבדה בארץ תקופה מסוימת (חלקה ללא היתר). העותרים הגישו ביום 2.12.02 בקשה לקבלת אשרה לישיבת קבע עבור העותרת וזאת מכוח נישואין לעותר. אולם משנתברר למשיב כי נישואי העותר והעותרת היו נישואי "אל-סלבדור", החליט המשיב להסדיר את מעמדה של העותרת מחוץ להליך המדורג. לבסוף, הגישו העותרים ביום 1.11.05 בקשה לקבלת מעמד לבן זוג זר של אזרח ישראלי, ובקשה זו נענתה במתן אשרת ב/1 לעותרת למשך 6 חודשים, והכל בהתאם ל"נוהל הטיפול להסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים לרבות בני אותו המין" ( נוהל מס' 5.2.0009).

3.אלא שלמן העת ההיא, משנתבקשו בקשות להארכת השהייה של העותרת, מצא המשיב ספק בכל הקשור בכנות הקשר שבין העותרת לבין העותר. אשר על כן, תוך שאשרת השהייה ב/1 של העותרת מוארכת לתקופות קצובות בלבד, ערך לעותרים שלושה שימועים. השימועים נערכו בסיוע מתורגמן לשפה הרוסית או על ידי פקידת המשרד דוברת רוסית (שהיא שפת העותרת). בסופו של יום ולאחר השימוע השלישי, נשלחה לעותרת ביום 6.4.09 החלטת המשיב, במסגרתה צוין כי המשיב התרשם באופן שלילי מכנות הקשר של העותרים, ועל כן ההליך המדורג נפסק והעותרת נתבקשה לצאת מן הארץ. ערר שהגיש ב"כ העותרים על החלטה זו, נדחה.

4.נציין כי בעקבות החלטות המשיב הנזכרות, הגישו העותרים עתירה קודמת לבית משפט זה (עת"מ 1446/09) שנתבררה לפני כב' השופט מ' הכהן. במהלך הדיון באותה העתירה טענו העותרים, בין היתר, כי נפל פגם בהחלטת המשיב שעה שהסתמך רק על האמור בשימועים שנערכו ולא ניתן משקל לראיות נוספות שהביאו העותרים; ראיות המצביעות, לטענתם, על כנות הקשר שביניהם. זאת, לצד טענות הקשורות באופן עריכת השימועים, בייחוד שעה שהעותרת אינה דוברת את השפה העברית. כמו-כן, נטען למתן משקל יתר לדברים שאמר העותר בשימועים וזאת שעה שמצבו הרפואי של העותר הקשה על זכרונו. בסופו של דבר, הוחלט בהסכמת בעלי הדין בעתירה הנזכרת להחזיר את העניין להחלטה מחודשת של המשיב. בהחלטה צויין על ידי כב' השופט הכהן, בין היתר, כי "במהלך הדיון שהתקיים בפניי, הפניתי תשומת לב ב"כ המשיב לנוסח הלאקוני של החלטות, נספחים י"ד-י"ח לכתב התשובה. כמו כן, התייחסתי לעובדה שבהחלטות אלה לא באה לידי ביטוי כל התייחסות למכתבים, לתצהירים ולתמונות שהגישו העותרים בתמיכה לבקשתם".

5.בהמשך לכך, קיבל המשיב החלטה נוספת מיום 12.1.10. בהחלטה זו לא מצא המשיב לשנות מהחלטותיו הקודמות, במובן זה ששב והחליט להפסיק את ההליך המדורג בעניינה של העותרת. זאת, לנוכח ממצאים מהם עולה כי העותרים אינם מקיימים קשר של בני זוג והקשר ביניהם אינו עולה כדי קשר עמוק וכן של ידועים בציבור. בהחלטה צוין, אמנם, כי לעתירה ולבקשות צורפו מסמכים שונים ותמונות האמורים להעיד על טיב הקשר הנטען, אלא שנוכח "דברים חד-משמעיים" שאמרה העותרת בשימוע האמור לעיל – דברים שאף התיישבו עם דברי העותר ודברים שאיששו את חששותיו של משרד הפנים לכל אורך הטיפול בעניינם, החליט המשיב להעדיף את שנאמר בשימועים על פני המסמכים והתמונות שהומצאו מטעם העותרים.

טענות בעלי הדין

6.בעתירה שלפניי שבו העותרים ותקפו את ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג. לטענתם, הראיות המינהליות שהובאו לפני המשיב מצביעות בבירור על כך שמתקיים ביניהם קשר זוגי המצדיק המשך ההליך. אותם דברים שנאמרו על ידי העותרת בשימוע אינם כהווייתם, מה גם שנפלו פגמים בהליך עצמו. מכל מקום, גם בהחלטה המחודשת לא באה התייחסות מספקת לראיות שהוצגו על ידי העותרים. עוד נטען, כי לחלופין היה מקום להעניק לעותרת מעמד מכוח השתקעות בארץ או מכוח נוהל 5.2.0017 של משרד הפנים שעניינו "טיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" הדן במצבים של פקיעת קשר בגין פטירה או גירושין. מטעמים אלה ביקשו העותרים כי יוענק בעת הזו לעותרת מעמד של תושבת קבע, בייחוד לאור הזמן הרב שחלף למן תחילת ההליך, כמו גם השנים הרבות בהן שוהה העותרת בישראל.

7.המשיב ביקש כי העתירה תידחה. לטענתו, לא נפל פגם של חוסר סבירות בהחלטתו האחרונה של המשיב, כמו גם בהחלטות שקדמו לכך. טעם הדבר הוא הדברים הברורים והחד-משמעיים שנאמרו בעיקר על ידי העותרת במהלך השימועים, ומהם עלה כי הלכה למעשה מזה זמן רב לא מתקיים בין העותרים קשר זוגי של ממש. לטענת המשיב, ניתן בהחלטה המחודשת משקל לחומר ולראיות שהציגו העותרים, אלא שכאמור בהחלטה, ממצאי השימוע היו כה ברורים עד שנמצאה בהם עדיפות על פני שאר החומר שהוגש. לעניין בקשתם החלופית של העותרים טען המשיב, כי אין להחיל על העותרים את נוהל 5.2.0017 הנזכר, שכן תנאי להחלתו הוא כי לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג עד לפקיעת הנישואין ולא זה המקרה דנן, שעה שמתחילת הדרך סבר המשיב כי קיים ספק בכנות הקשר שבין העותרים.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בחומר שלפניי ושמיעת בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין העתירה להתקבל ויש להחזיר את העותרת להליך שלפי "נוהל הטיפול להסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים לרבות בני אותו המין" הנזכר, תוך הענקת אשרת א/5 לתקופה הקצובה שבנוהל. אסביר מסקנתי זו:

9. את החלטתו נשוא העתירה דנן – להפסיק את הליך רכישת המעמד של העותרת תוך הרחקתה מן הארץ – ביסס המשיב על אינדיקציות שעלו משלושת השימועים שנערכו לעותרים ומהם הסיק כאמור כי קיים ספק של ממש בדבר כנות הקשר. אכן, העותרת אמרה בשימוע השלישי שנערך לה (2.3.2009, נספח יג' לתשובה), בתשובה לנציגת משרד הפנים כיצד העותרת מאפיינת את החיים המשותפים של העותרים, כדלהלן: "אני מרחמת עליו, לא אזרוק אותו למרות שאנחנו כבר הרבה שנים לא זוג, לא חיים כמו זוג. הוא בלעדי לא יוכל לחיות. רק מרגשות מצפון אני איתו. הוא מבין את זה. אני ביררתי לאשפז אותו במחלקת גריאטריה, אמרו לי רופאים שלא צריך, הוא מסוגל להיות עדיין בבית. אליה [העותר, י.מ] גם לא רוצה לעבור לבית חולים. אני כבר לא אשתו הרבה שנים, אנחנו רק גרים ביחד. אם יקרה משהו חריג - אירוע נוסף - ויצטרכו לאשפז אותו להרבה זמן, אני לא יודעת מה לעשות. יש לו בן – הוא יחליט, אבל אני אשאר לעזור גם אז. אני לא רוצה לעזוב אותו, אפילו שעכשיו אני לא מספיק איתו כי אני עסוקה וקשה לתקשר איתו". עוד ציינה העותרת, כי: "אני נמצאת איתו רק בערב ביחד בבית. לא נסענו לשום מקום. לא טיילנו ביחד מ – 2003. הוא לא אוהב את זה. לא מתארחים אצל חברים". מדברים אלו, ואחרים, הסיק המשיב כי למעשה העותרת היא "מטפלת" של העותר - ולא זוגתו כדי "ידועה בציבור" שלו.

10.אכן, מוכן אני להניח כי בדברים אלו של העותרת שנאמרו בשימועים שנערכו לה, ניתן לראות משום אמירה ברורה מפי הנוגעת בדבר, כי קיים קושי בזוגיות הנמשך מזה זמן רב. אולם קושי בזוגיות לחוד, וחוסר כנות של הקשר, לחוד. מטבעו של עולם, ומורכבותם של דברים, כי בקשר בין בני זוג יש עליות ומורדות ולעיתים גם קשיים המשליכים על היכולת לקיים זוגיות בכל המובנים. אלא שבכך אין בהכרח כדי להביא למסקנה כי המדובר בקשר נעדר כנות. במקרה שלפני, עולה תמונה לפיה קיים בין בני הזוג קשר כן במשך תקופה ארוכה. קיימים חיים משותפים תוך שיתוף חומרי. קיימת דאגה הדדית ומסירות. ונסביר: העותרים הכירו לטענתם עוד בשנת 1997, כאשר העותר היה בן 65 והעותרת בת 41. הם הכירו דרך מכרים משותפים. העותרים נישאו בשנת 2002 אלא שנישואין אלו לא הוכרו בשל חסר מסויים במסמכים הקשורים נישואין (נישואי "אל-סלבדור"). העותרים עברו להתגורר יחד בדירה קטנה במבשרת ציון בה חלקו משק בית משותף ובא כוחם הדגיש, כי בדירה מיטה אחת. תצהירים שונים של מכרים שהביאו העותרים, כמו גם מסמכים שונים, ותמונות, מפרטים את נסיבות ההיכרות בין העותרים וחייהם המשותפים. במקביל ביקשו העותרים כבר בשנת 2002 להסדיר את מעמדה של העותרת. נדגיש כי באותה העת היתה העותרת עם אשרת שהייה בישראל, כך שהפניה למשיב לצורך הסדרת מעמדה לא נעשתה בנסיבות של צורך מיידי בשל חשש לגירוש העותרת מהארץ. עצם הפניה להסדרת המעמד בנסיבות אלו מחלישה את הטענה לקשר שאינו כן בין העותרים.

11.אלא שבשנת 2003 עבר העותר אירוע מוחי שפגע בתפקודו. בשנת 2007 עבר העותר אירוע מוחי נוסף שפגע גם הוא בתפקודו (תיעוד רפואי מצוי בנספח ג' לעתירה). אף פקידת משר הפנים שערכה את אחד השימועים התרשמה מהקשיים בתפקודו (נספח יא' לתשובה). על רקע זה יש לדידי לקרוא שוב ולהבין את שאמרה העותרת בשימועים שנערכו לה ובהם תיארה כי "אני גרה איתו מ – 2002 הוא היה בסדר גמור" (שימוע מיום 24.8.2008, נספח יא' לתשובה). נוכח מצבו הרפואי של העותר, ציינה העותרת כי העותר "הסתגר בתוך עצמו לגמרי... לא אוהב חברה". ובהמשך, כי "אני מאוד עייפה אבל עדיין עוד לא רוצה להעביר אותו לבית אבות... לא מסוגל אפילו להתרחץ לבד... אני אארגן לו אנשים – שכנים, חברים, אשתו הראשונה, כדי שישמרו עליו...". על רקע זה יש להבין גם את דבריה המצוטטים לעיל של העותרת בשימוע השלישי (מיום 2.3.2009) לפיהם מזה זמן רב אין היא אשתו ומזה "הרבה שנים לא זוג, לא חיים כמו זוג".

12. אכן, מן החומר שלפני עולה תמונה לפיה הקשר שבין העותרים הינו קשר כן ונמשך. בנסיבות המקרה, סבירה יותר המסקנה לפיה ההתדרדרות במצבו הרפואי של העותר היא שהביאה את זוגיות העותרים, כפי הנראה מחומר הראיות שהובא לפני המשיב ועליו בחר לסמוך את הכרעתו, למצב הדברים שתואר על ידי העותרת בשימועים שנערכו לה. אולם מכאן ועד המסקנה כי המדובר בקשר שאינו כן ואף מלכתחילה, הדרך ארוכה. אם ביכרה העותרת, כפי שניתן כמובן לצפות, כי תמשיך ותתמיד בקשר בינה לבין העותר, חרף מצבו המתדרדר והקושי בזוגיות הכרוך בכך והכל כפי שתואר על ידה, וודאי שאין לזקוף התנהגות בסיסית אנושית וראויה זו של העותרת - לא לחובתה, ולא לחובת הקשר שבין העותרים. אדרבה, דווקא נכונותה לטפל בעותר – לו נישאה לפני מספר שנים עת היה בריא - ולסעוד אותו במצבו הקשה עשויה להצביע על קשר המבוסס על דאגה ומסירות כנה. יתר על כן, בשים לב לכך שלעותר יש מטפל סיעודי (נספח ה' לעתירה), ונוכח העובדה שהעותרת עובדת בכל יום מחוץ לבית (נספח יג' לכתב התשובה) מתכרסם היסוד תחת החשש שהובע באחד השימועים על ידי נציג המשיב ולפיו העותרת היא "המטפלת" של העותר ותו לא.

13.יוזכר, כי נוהל 5.2.0009 נשוא העניין עניינו במעמד של בני זוג זרים לאזרחים ישראלים "המקיימים חיים משותפים" (סעיף א.1. לנוהל). העותרים הביאו גם ראיות מטעמם לכך שהם חיים יחד כזוג "ידועים בציבור" המנהל משק בית משותף במשך שנים ארוכות, בשים לב לגמישותו של מונח זה (עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, 16.3.2006). כך, בשים לב גם למגבלות הרפואיות שיש על העותר ועליהן המשיב אינו חולק. נציין בהקשר זה את דבריו של בית המשפט העליון באשר לבחינת כנות הקשר, היפים גם לענייננו: "על הרשות המוסמכת להתייחס בפתיחות רבה לבחינת נושא זה, ולבחון אותו ברגישות ובזהירות, לבל ייגרמו נזק ופגיעה לעותרים על לא עוול בכפם, אם אמנם מדובר בקשר זוגי אמיתי ביניהם, גם אם הוא שונה וחורג מהמקובל, ככל שיהא" (כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבג"צ 1173/07 יון נ' משרד הפנים, 2.12.2009).

14.על רקע זה, מסקנתי היא כי נפל פגם בהחלטתו של המשיב המצדיקה התערבות בית משפט זה. פגם שמקורו בכך שבהחלטתו לא נתן המשיב משקל ראוי למכלול הראיות שהיו בפניו, חרף היותן ראיות כבדות משקל לכנות הקשר בין העותרים; מנגד, נתן משקל רב ועודף לאמור בשימוע, כראיה מכרעת, על אף שניתן וצריך להבין את הדברים שנאמרו על רקע הנסיבות העובדתיות של המקרה ובהקשר זה, דברים אלה אינם מעידים בהכרח על חוסר כנות הקשר (וראו עת"מ (י-ם) 9043/08 אנאטו נ' מדינת ישראל - שר הפנים, לא פורסם, 29.3.2009).

15.התוצאה היא, אפוא, כי העתירה מתקבלת והעותרת תושב להליך הקיים על פי נוהל 5.2.0009 של המשיב תוך קבלת אשרת א/5 לתקופה קצובה בהתאם לנוהל. עד אז יעמוד צו הביניים בתוקפו. כן ישא המשיב בשכ"ט עו"ד של העותרת בגין הליך זה, בסך של 7,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק דיני זה ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר.