קלר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בהחלטה שניתנה בתום ישיבת ההוכחות ביום 24.4.13, קבעתי כי האחריות לתאונה נשוא התביעה מוטלת במלואה על הנתבע 2.

באשר להכרעה במחלוקת בין התובע והנתבעת 1, הצעתי לצדדים הצעת פשרה אשר התקבלה ע"י התובע, שנכח בדיון, והצריכה שהות של מספר ימים לקבלת אישור מצד הנתבעת 1, לאור השעה המאוחרת בה הסתיים הדיון. היום הודיעה הנתבעת 1 כי מבלי להודות בכל טענה, לרבות בטענה לכיסוי ביטוחי, אף היא מסכימה להצעה, לסילוק מלא וסופי של כל טענות התובע כנגדה.

נותר, אפוא, ליתן פסק דין ובו הנחיות אופרטיביות לעניין תשלום סכומים, וכן להתייחס לסוגיית פסיקת הוצאות.

באשר לסכום שיש לפסוק לטובת התובע –

ראשית, אני דוחה את הרכיבים שנכללו בתביעת התובע בגין נזקים עקיפים. נזקים אלה לא הוכחו כנדרש.

שנית, אני מאשר את מלוא הסכום שנתבע בגין התיקון, בסך של 22,518 ₪, כחלק מן הנזק הישיר בגין התאונה. הצורך בביצוע תיקונים בסכום זה לא נסתר. סכום זה שולם ע"י התובע בפועל למוסך בגין התיקון. סכום זה הינו אף נמוך מהערכת השמאי שבוצעה בשעתו מטעם הנתבעת 1 (ולא מטעמו של התובע) בדבר עלות התיקון.

שלישית, על עלות התיקון יש להוסיף ירידת ערך. בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת 1 נקבעה ירידת ערך בסכום של 1,627 ₪, המהווה שיעור של 1% מערך הרכב המשוערך בעת הרלבנטית. דומני כי מדובר בהערכה נמוכה הרבה יתר על המידה, בשים לב לקריטריונים המקובלים ע"פ ועדת ששון, להיקף הפגיעה והתיקון, ולכך שמדובר ברכב חדש ויקר. משלא הונחה בפניי חוות דעת שמאי מטעם התובע, אנקוט בהערכה זהירה ומינימליסטית, ואזכה את התובע בירידת ערך בשיעור 2% בלבד, על דרך הצמצום, ובסה"כ סכום של 3,254 ₪.

בהקשר זה אציין כי לטעמי, מאחר וברור שנגרמה לרכב התובע ירידת ערך, בשיעור שאיננו זניח, יש לבית המשפט סמכות לפסיקת סכום זה לטובת התובע על מנת להביא לתוצאה שתהא נכונה וצודקת, אף שבפירוט רכיבי התביעה לא צויין רכיב נפרד בגין ירידת ערך, ובלבד שהסכום הכללי הנפסק ע"י בית המשפט לא יעלה על הסכום הכללי הנתבע [השוו: ע"א 222/64 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד יח(4) 291, 297 (1964); ראו גם ע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פירסטנברג, פ"ד נג(5) 1, 23 (1999)].

סה"כ הנזק הישיר - 25,772 ₪.

מאחר והתובע מחד והנתבעת 1 מאידך הסכימו להצעת הפשרה, לפיה תשלם הנתבעת 1 סכום כולל של 10,000 ₪ (עליו לא יתווספו הוצאות או שכ"ט עו"ד) ומאחר ואין חשש לביצוע תשלום ע"י גוף כדוגמת הנתבעת 1, ניתן להפחית סכום זה מן הסכום בו יחוייב הנתבע 2.

למען הסר ספק, ולצרכי תביעת שיבוב עתידית של הנתבעת 1 כנגד הנתבע 2, מובהר כי הסכום אשר ישולם ע"י הנתבעת 1 אינו כולל הוצאות ו/או שכ"ט עו"ד, אלא מהווה כולו חלק מן הנזק הישיר, ולפיכך גם מופחת כולו מסכום הנזק הישיר בו יחוייב הנתבע 2.

באשר לפסיקת הוצאות -

במסגרת ההכרעה בסוגיה זו, ראוי ליתן את הדעת על כך שמדובר בתיק שלא היה מקום לנהלו, ככל שהדברים אמורים בשאלת האחריות לתאונה. שמיעת העדויות היתה במידת מה מיותרת, לאור התמונות הרבות מזירת התאונה, המדגימות בין השאר גם את הנזקים בשני הרכבים. התמונות מזירת התאונה, ותמונות הנזקים בשני הרכבים, מבהירות כי גרסת הנתבע 2 לא יכולה להיות נכונה. ואכן, גם בדיון שהתקיים, עדותו של הנתבע 2 התבררה כעדות שאיננה מבוססת על אדני אמת. משום כך, וכעניין שבמדיניות, יש מקום לחיוב הנתבע 2 בסכום בלתי מבוטל, אשר ישדר מסר שיהא בו כדי לצנן את יצר ההתדיינות מקום שזו אינה במקומה. זאת, גם אם הסכום הינו גבוה ביחס לסכום הפיצוי שנפסק. שהרי סכום זה עשוי היה להיות גבוה יותר אלמלא הפרדת חיובי הנתבעים, ובכל מקרה, עלות ההתדיינות נגזרת מהיקפה ולאו דווקא משווי המחלוקת נשוא ההתדיינות.

סיכומו של דבר –

1.אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סכום כולל של 10,000 ₪, כערכם היום.

2.אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סכום של 15,772 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 22.6.11 ועד היום. כמו כן ישלם הנתבע 2 לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

3.סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.