קלנר נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטות כב' הרשמת רויטל באום מיום 10.10.11 ומיום 25.10.11 לפיהן דחתה את בקשות המבקש (להלן: "החייב") לביטול צו פינוי אשר ניתן נגדו לתאריך 15.11.11 בתיק הוצאה לפועל מס' 02-16068-09-2 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל") ביחס לנכס מסחרי שבבעלותו, המצוי ברחוב שדרות חן 9 קרית ביאליק (להלן: "הנכס") וכן דחתה את בקשתו למתן ארכה בת 90 יום לשם מכירת הנכס בעצמו שלא באמצעות כינוס נכסים על ידי המשיב (להלן: "הבנק").

ביום 8.1.09 הגיש הבנק תביעה כנגד החייב וכנגד חברת סוכנות הביטוח שבבעלותו בבית משפט השלום בחיפה בתא"ק 4645-01-09 בגין חוב המבקש לבנק, ובמסגרת תביעה זו הוטלו, בין היתר, עיקולים זמניים על זכויותיו של החייב בבית מגורים בטבעון. ניתן פסק דין בתביעה, נפתח תיק הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין והחייב הגיש בקשה לביטולו של פסק הדין. החייב אף הגיש תביעה כנגד הבנק בת.א. 1432/08 בבית משפט השלום בקריות.

מנגד הבנק פתח בהליכים למימוש המשכון המוטל לטובתו על זכויות החייב בנכס, בתיק ההוצאה לפועל נשוא התובענה וביום 16.6.09 מינה כב' ראש ההוצאה לפועל את עו"ד סולי ש. וואנו ככונס נכסים למימוש משכון בדרגה ראשונה המוטל לטובת הבנק על זכויות החייב בנכס.

לאור התביעות ההדדיות בניהם החליטו הצדדים להגיע להסכם פשרה בקשר לסילוק החוב אשר נחתם ביום 26.1.10.

טענות החייב:

החלטת הרשמת הינה החלטה מצומצמת המתבססת על 2 נקודות בלבד: א. העובדה כי מדובר בתיק בו נמסרה האזהרה. ב. העובדה כי הנכס המדובר הינו נכס מסחרי ולא דירת מגורים ולפיכך לא עומדת לחייב זכות למכר עצמי.

בנוגע למסירת האזהרה – לא ניתן לזקוף זאת לחובת החייב שכן במשך 3 שנים ניהלו הצדדים מו"מ.

תיק ההוצאה לפועל הינו תיק למימוש משכון אשר היה מוקפא במשך כשלוש שנים, כאשר לא נעשה בו כל פעולות על ידי הבנק ולא בכדי שכן נוכח ההליכים בין הצדדים, המו"מ המתמשך ביניהם, והסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים וכן התקופות שנקבעו בהסכם זה, הרי שתיק זה הוקפא במשך תקופה ארוכה ועד לחודש אוקטובר 2011 לא בוצעו בו כל פעולות.

לאחר כשלוש שנים הבנק מחדש את ההליכים ולא ייתכן כי החייב לא יוכל למצות את זכויותיו בהתאם להוראות סעיף 81 ב (ב) (3) לחוק ההוצאה לפועל המקנה לו תקופת חסד לנסות ולמכור את הנכס עצמו במחיר מקסימאלי.

החייב זכאי למכור את הנכס בעצמו תוך מקסום התמורה אשר יכול הוא לקבל מאחר והנכס מהווה מקור פרנסתו העיקרי והחייב אף גר ולן בנכס בלית ברירה מאחר ובדירתו בטבעון גרה בת זוגתו לשעבר המנהלת עם החייב הליכים משפטיים משנת 2004, בבית המשפט לענייני משפחה, שם היא טוענת לזכויות של ידועה בציבור ובית המשפט התיר לה להתגורר בבית.

לא ניתן לפרש את סעיף 81 ב 1 (ב) (3) לחוק ההוצאה לפועל בצורה מצומצמת, שכן מטרת הסעיף הנה ליתן לאדם הזדמנות נאותה למכור את מקום מגוריו במחיר מקסימאלי מבלי שיאלץ לעמוד מול נסיבות בהן הוא מפונה ונזרק לרחוב.

אין כל משמעות למועד פתיחת התיק ולמועד קבלת האזהרה על פיו שכן רק כעת מחודשים למעשה ומתחילים להינקט בו הליכים על ידי הבנק ובכלל זה הליכי פינוי.

בין הצדדים השתכללה הסכמה מכוחה הוקפא התיק, הסכמה שמצאה ביטויה בהסכם הפשרה שנחתם, אשר לטענת החייב הופר על ידי הבנק ולפיכך יש להתייחס לתיק ההוצל"פ כתיק חדש ולתת לחייב למצות זכויותיו בדיוק כפי שעמדו לו במועד פתיחת התיק.

טענות הבנק:

תיק ההוצאה לפועל לביצוע המשכון נפתח ביום 24.3.09 וביום 25.3.09 קיבל החייב אזהרה כדין. החייב מטעה ומנסה ליצור מצג כאילו לא ידע כי ככל שיפר את ההסכם ינקוט הבנק בהליכים למימוש המשכון שניתן לטובתו להבטחת החוב.

ההליכים בתיק הוקפאו למשך הזמן שהיה קבוע בהסכם ובסיומו היה על החייב לשלם את חובו, דבר שלא נעשה.

כב' הרשמת צדקה בהחלטתה מיום 25.10.10 עת קבעה כי לא עומדת לחייב זכות למכר עצמי כיוון שמלכתחילה נפתח התיק למימושו של נכס מסחרי. סעיף 81ב1 (א) ו – (ב) עוסק על משכנתא בדירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד, במטרה למנוע מצב של חייב העובר להתגורר בנכס שאינו דירת מגורים בניסיון לסכל בדרך זו את מימושו.

אף השמאי מטעם החייב, אלי בוכריס, העריך בחוות דעתו את הנכס כנכס "מסחרי".

טענת החייב כי ברצונו למכור הנכס התבררה כעורבא ופרח שכן ב"כ החייב פנה לבנק ביום 29.5.12 והבנק השיב למכתבו ביום 5.2.12 אך מאז לא הייתה כל התייחסות מטעם החייב בקשר למכירה.