קליין(עציר) נ' המלי ואח'

החלטה

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון.

לטענת המבקש, הוא אסיר המרצה 93 חודשי מאסר, החל מיום 3.4.11. לדבריו, אין לו כל מקור הכנסה ואין ברשותו אמצעים כספיים. לטענתו, בקשת רשות הערעור נסבה על החלטת בית משפט קמא שקבע כי פסק הדין שניתן נגדו יבוטל, בתנאי שיעמוד בתשלום הוצאות בסך של 1,000 ₪. ברם, המבקש טוען כי הוא לא זומן לדיון בבית משפט קמא ולא ידע על קיומו של הדיון. המבקש מציין כי אין בידו לשלם הוצאות בסך של 1,000 ₪ וכי מדובר בעונש על העדר התייצבותו בדיון, שהוא כלל לא זומן אליו. מותב זה פטר את המבקש מאגרה נוכח נסיבותיו הקשות, וזאת בהתחשב בכך שאין לו פרנסה מזה שלוש שנים, ובהתחשב בכך שלא צפויה לו הכנסה בשנים הקרובות נוכח מאסרו הממושך. המבקש סבור שלא ייגרם למשיבים כל נזק בהגשת הבר"ע, הואיל והנזק היחיד שנגרם הוא לו.

לטענת ב"כ המשיבים, המבקש לא צירף אסמכתאות כלשהן שיש בהן כדי לתמוך בטענתו, לפיה הוא חסר אמצעים. לטענתו, המבקש הונה אנשי עסקים רבים במיליוני שקלים, כאשר עד היום כספים אלו לא הוחזרו, ואלו מופקדים בחשבונות בנק בחו"ל. לדבריו, המבקש גם לא פירט אודות מצבם הכספי של קרוביו, והוא לא ציין באם יש ביכולתם לסייע לו בהפקדת הערבון. בנוסף, נטען כי המבקש אף לא הוכיח שיש בידיו סיכויים טובים להצליח בערעור, כאשר אלו לטעמו, קלושים. ב"כ המשיבים מוסיף כי ההוצאות שנפסקו נגדו נקבעו לאחר שהוא לא הגיע במשך שנתיים לאף דיון. המבקש טוען כי הוא כביכול לא ידע על הדיונים, אך ההודעות על הדיונים לא יכול להימסר לו, משום שהוא לא מסר כתובת להמצאת מסמכים.

המבקש טען במסגרת הודעתו מיום 30.1.14 כי הוא נמצא בפני שוקת שבורה, כאשר הוא נדרש להפקיד ערבון בסך של עשרת אלפים שקלים, להבטחת הוצאותיהם של המשיבים. לדבריו, לא היה בידיו אפילו לשלם את האגרה הזעומה בגין הגשת הבר"ע. המבקש עותר לכך שיתאפשר לו להשמיע את קולו בבית משפט ולהשמיע את גרסתו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראו: בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

בעניין זה נקבע, כי קיים שוני בין תכלית האגרה לבין תכלית הערבון, כך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומטי פטור מערבון ותיתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור (בש"א 6411/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב 3.10.2011; עניין ורנר, שם). לכן, בשונה מהבקשה לפטור מתשלום אגרה, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית אישית של מבקש הפטור, ועליו להוכיח בנוסף כי אין באפשרותו להיעזר בסביבתו הקרובה לשם גיוס כספי ערבון. זאת ועוד, אין די בכך שההליך מגלה עילה, ושי להראות כי סיכוייו טובים (ראה רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט, 22.8.2010).

בענייננו, המבקש לא פירט בבקשה את היקף רכושו ככל שזה קיים, וכן הוא לא ציין אם ניסה לפנות לחוג קרוביו ומכריו, במטרה לגייס את סכום הערבון, ולו באופן חלקי. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקש שוהה במאסר, ובהתחשב בכך שהוא הופטר מתשלום האגרה נוכח מצבו הכלכלי, שוכנעתי כי יש מקום לקבל את בקשתו באופן חלקי.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, מיהות המבקש, שיעור ההוצאות הצפויות וסיכויי בקשת רשות הערעור, נחה דעתי, בשים לכך שנראה על פניו כי אמצעיו הכלכליים של המבקש הנם מצומצמים, כי יש להפחית מגובה שיעור הערבון הנוהג ולהעמידו על סך של 1,000 ₪ בלבד.

המבקש יפקיד את הערבון בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, הבר"ע תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם