המ"ש
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
|
939-03-14
19/03/2014
|
בפני השופט:
שרית קריספין-אברהם
|
- נגד - |
התובע:
בני קליין
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 7.2.13, נערכה כנגד רכב המבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 90501198163 (להלן – הדו"ח הראשון) ועניינה, נהיגה במהירות מופרזת (מצלמה), עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.
טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין הדו"ח, מהטעם שהדו"ח נשלח לכתובת בה התגוררו אמו ז"ל, שנפטרה לאחר מחלה קשה ואחיו ז"ל, שסבל מדיכאון, שהביאו ליטול חייו במו ידיו בחודש אפריל 2013 ולכן, לא הגיע הדו"ח לידיו.
עוד טוען המבקש, כי הרכב שבנדון, היה בשימוש אחיו ז"ל, גם במועד העבירה.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח הומצא לכתובתו הרשומה של המבקש במרשם התושבים, ביום 3.4.13 והוחזר בציון "לא נדרש, וכי עד היום, לא פנה בבקשה להישפט בגין הדו"ח.
עוד טוענת המשיבה, כי המבקש בחר את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לו יומו, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.
המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.
המבקש לא העלה בבקשתו כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.
המחדל לגבי עדכון כתובת או דרישת דברי דואר, על אף האמור בבקשה, רובץ לפתחו של המבקש בלבד וברע"פ 2096/07 צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל, נאמר:
"ברם, אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת וההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה. מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה – וזוהי גם חובתו על-פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עדכון כתובת,התשס"ה-2005) – כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו".
ברע"פ 8653/13, לוי נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ג'ובראן: