ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
10225-11-13
06/11/2013
|
בפני השופט:
טל לוי
|
- נגד - |
התובע:
1. יחיאל קליין 2. ברכה לאה קליין
|
הנתבע:
1. רונן וינוגרד 2. ענת שרה שגיב וינוגרד
|
|
החלטה
1.בפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר הוגשה אף במעמד צד אחד.
2.בבקשה מתבקש בית המשפט להורות למשיבים להימנע מלעשות כל דיספוזיציה בנכס נשוא הבקשה עד שתוכרע תביעתם; במסגרת תביעתם עותרים המבקשים להורות על ביטולו של פסק דינו של בית המשפט מיום 28.2.2012 אשר נתן תוקף להסדר גישור אליו הגיעו הצדדים; (פסק הדין מפי כב' השופט שוורץ).
3.בגדרי בקשתם, המחזיקה 150 סעיפים, הצהירו המבקשים כי הסדר הגישור בינם לבין המשיבים נחתם על יסוד הצהרה שקרית של שני הצדדים. וכך לטענתם המבקשים הצהירו הצהרה שקרית, אשר שימשה בסיס לפסק הדין הנ"ל, בניסיון להימלט מנושיהם (וראו סעיף 47 לבקשה).
4.במצב דברים זה ולאור ההלכה שבגדרי - רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ (12.01.10); לא מצאתי לנכון להיעתר למבוקש.
ויוזכר -
הסעד הזמני הינו סעד שביושר, במסגרת שיקוליו להענקת הסעד נשקלים בין השאר שיקולים הקשורים בתום ליבו של מבקש הסעד. בענייננו משהצהירו המבקשים כי בגדרי הליך קודם הצהירו הצהרות שקריות שעל יסודן ניתן פסק דין שכעת מתבקש ביטולו - לא מצאתי לנכון להעניק את הסעד המבוקש.
וראו בענין מולטילוק הנ"ל בעמוד 12 ואילך -
"במקרה דנא, בו עסקינן בבקשה לסעד זמני ובעל הדין שהתנהלותו לוקה בחסר הוא מבקש הסעד הזמני, נתון בידי בית המשפט אמצעי נוסף. כידוע, בגדר השיקולים הנשקלים על ידי בית המשפט לעניין מתן סעד זמני, יש לשקול גם שיקולים שביושר, ביניהם תום ליבו של מבקש הסעד (ראו, תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 737 (1995)). מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא כאמור לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד".
הדברים נכונים בפרט בענייננו משעה שהמבקשים כלל לא מצאו לנכון להידרש לשאלת זכותם לכאורה או לשאלת מאזן הנוחות.
5.אני מוצאת לנכון לציין כי המבקשים אף נקטו בשיהוי ממשי עת פנו לבית המשפט בבקשה זו שכן ההסכם הפיקטיבי (לשיטתם) נחתם עובר ליום 28.2.2012; והטענה כי הסכם זה הופר גם היא התבררה למבקשים לשיטתם כבר בחודש יוני 2013.
6.למעלה מן הדרוש אוסיף כי מן הבקשה עולה כי זכאותם של המבקשים להתגורר בנכס מתבררת ממילא במסגרת הליך נוסף בגדרי ת"א 25537-12-12.
7.מן הטעמים האמורים לעיל על משקלם המצטבר נדחית הבקשה. משלא הועברה לתגובת הצד שכנגד לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
8.בכך תם הטיפול בסעד הזמני.
ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.