קלאסה מטבחים בע"מ נ' פירדן בתי עץ בע"מ ואח'

החלטה

הנתבעת הגישה בקשה להעברת הדיון בתביעה זו לבימ"ש השלום בת"א-יפו, או לאחד מבתי המשפט שבמחוז מרכז, וזאת מחמת העדר סמכות מקומית של בימ"ש זה.

בקליפת אגוז, תביעה זו עניינה בטענת התובעת (חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא, שיווק והתקנת דלתות פנים), שהיא מכרה ללקוחותיה דלתות שסיפקה לה הנתבעת (חברה העוסקת בייצור וייבוא דלתות פנים), וכי בדלתות אלה היו פגמים שלא תוקנו ע"י הנתבעת כמתחייב. לטענתה, דבר זה גרם לה נזקים ממוניים, וכן נזק של פגיעה בתדמית ובמוניטין.

לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה בירושלים רק מפני שכתובת התובעת, וכתובת בא כוחה הם בירושלים, נתונים שאינם מקימים סמכות מקומית עפ"י התקנות. לעומת זאת, בין הצדדים קיימת תניית שיפוט מוסכמת, שנרשמה על כל תעודות המשלוח, ולפיה "בכל מקרה מחלוקת, מקום השיפוט יהא בביהמ"ש שבמחוז תל-אביב יפו" (תעודת המשלוח צורפה לבקשה), ולפיכך, ובהתאם להוראת סע' 5 לתקסד"א, סמכות השיפוט המקומית נתונה לביהמ"ש בת"א-יפו. לחלופין, לאור כתובת הנתבעת (ברחובות) וכתובת הנתבע (בתל מונד), ומאחר שכל העסקאות מושא התביעה נעשו בכתובת הנתבעת, שסיפקה את מוצריה לתובעת בשער מפעלה, סמכות השיפוט נתונה לביהמ"ש שבמחוז מרכז.

בתגובת התובעת נטען שהתניה שנרשמה בתעודת המשלוח הינה תניה שנרשמה בחוזה אחיד, לכל דבר ועניין. בעניין זה טוענת התובעת, ראשית, שהתניה אינה רלוונטית, מפני שהיא חלה רק על מחלוקות בעניין אספקת הסחורה ולא על שירות התיקונים מושא התביעה. לחלופין, ואם התניה חלה, מדובר בתניה מקפחת לפי סע' 4(9) לחוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982, הקובע חזקת קיפוח במקרה שבו מדובר בתנאי "המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט...". עפ"י הפסיקה, במקרה כזה נדרש הספק לנסות לסתור את חזקת הקיפוח, ועניין זה ייבחן בגמישות, לפי נסיבות המקרה ותוך כדי איזון האינטרסים של הספק ושל הלקוח. במקרה זה, לא סתרה הנתבעת את חזקת הקיפוח, ועל כן דין התניה להתבטל. בהמשך לכך, ומשאין לקבוע סמכות מקומית לאור תניית השיפוט, קיימת סמכות מקומית לביהמ"ש בירושלים, וזאת בשל כך שאספקת הסחורה, ועבודות השירות שהיה על הנתבעת לבצע ושבגינן הוגשה התביעה, נעשו בירושלים, וכן בשל כך שעדי התביעה גרים באזור ירושלים, ושגם משרדי התובעת נמצאים בירושלים. התובעת מוסיפה וטוענת שאין להתעלם מהפסיקה העדכנית בעניין הסמכות המקומית, לפיה אין לייחס עוד משקל מוגזם למקום השיפוט, כל עוד אין פגיעה מהותית בזכויות של מי מבעלי הדין.

הנתבעים הגישו תשובה לתגובה ובה טענו שתעודת המשלוח אינה חוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, וכי לחלופין, הוראת סע' 9(4) לחוק כוונה למקרה שבו עומד האזרח מול תאגיד גדול ולא למקרה דנן, שבו מדובר בשני עסקים קטנים יחסית, שכוחותיהם שווי ערך פחות או יותר. כן נטען בתשובה שקביעת מקום השיפוט בתעודת המשלוח תואמת להוראת תקנה 5 לתקסד"א ולפיכך, ולאור סע' 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים, לא חל עליה סע' 4(9) לחוק. כמו כן, בין הצדדים בתביעה דנן הייתה מערכת יחסים מתמשכת (שנמשכה לפחות שנתיים), שבמסגרתה הועברו ביניהם תעודות משלוח רבות. במהלך תקופה זו התובעת מעולם לא חלקה על התניה או ביקשה לתקן אותה, ובנסיבות אלה, איבדה את זכותה לטעון זאת כעת. כמו כן, וכפי שגם התובעת טוענת בתגובתה, המרחק בין ירושלים לתל אביב או למרכז אינו רב, כך שהנתבעת אינה צריכה להביא ראיות מיוחדות על מנת לסתור את חזקת הקיפוח. לבסוף, לתביעה אין כל זיקה לירושלים, המעוגנת בתקנות, שכן התביעה הינה בגין פגמים בדלתות שיוצרו ע"י הנתבעת במרכז ונמסרו לתובעת בפתח המפעל שברחובות. לנתבעת אין קשר או מחויבות ללקוחותיה של התובעת ולכן אין זה משנה היכן או לאילו לקוחות התובעת התקינה אותם. כמובן שאין גם רלוונטיות לכתובת התובעת או לכתובת המגורים של עדיה.

לאחר עיון בכל שהוגש הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתברר בביהמ"ש שבתל אביב.

תניית השיפוט שנרשמה בתעודת המשלוח קובעת כי מקום השיפוט יהיה בתל אביב. גם אם אלך לשיטת התובעת, לפיה מדובר בתניית שיפוט בחוזה אחיד, איני מקבל את טענתה שהתניה מגבילה מקום שיפוט זה לעניינים הקשורים לאספקת הסחורה דווקא, או את טענתה שמדובר בתניה המקימה חזקת קיפוח. לא מצאתי עוגן לטענה שהתניה מוגבלת לטענות הקשורות לאספקת הסחורה במובנה המצומצם, ואינה חלה על טענות בדבר פגמים בסחורה ודרישות לתיקונה (למשל, לא הוצג הסכם חלופי הדן בטענות מסוג זה). כמו כן, לא מצאתי שמתקיימת חזקת קיפוח על תניית השיפוט הנ"ל – ירושלים ותל אביב אינן רחוקות זו מזו, אין מדובר בפער משמעותי ומובהק ביחסי הכוחות שבין שתי החברות, ולא הוצג קושי משמעותי של התובעת להתדיין בתל אביב, שעשוי להרתיע אותה ממימוש זכויותיה.

מעבר לנדרש אוסיף, שאם לא הייתי מקבל את תניית השיפוט, מסקנתי הייתה שיש להעביר את התביעה למחוז מרכז ולא להותיר את הדיון בה בירושלים. אין מחלוקת שלכל הפחות, החלופה בדבר כתובת הנתבעים מקימה סמכות מקומית למחוז המרכז. נדמה שיש לקבוע שמתקיימות גם החלופות בעניין מקום מסירת הנכס ומקום יצירת ההתחייבות, שכן בניגוד לתובעת שטענה בכתב התביעה באופן סתמי לסמכות מקומית של ביהמ"ש זה בשל "מקום היווצרות העסקה" (ראו סע' 26 לכתב התביעה) ואשר גם טענתה "שאספקת הסחורה והעבודות אשר בגינן הוגשה התביעה היו בירושלים" (בסע' 4 לתגובה) לא גובתה בתצהיר, הנתבעת הצהירה (בסע' 2 לתצהיר שצורף לבקשתה) ש"כל העסקאות שבגינן הוגשה תביעה זו נעשו בעסקה הנ"ל של הנתבעת, שמכרה וסיפקה את מוצריה לתובעת בשער המפעל", וכאמור, מפעלה ושער מפעלה של הנתבעת, נמצאים ברחובות. אעיר עוד שאם כוונת התובעת הייתה שמקום העסקה / העבודות הוא בירושלים בשל כך שהנתבעת נדרשה לבצע תיקונים בבתי לקוחותיה של התובעת בירושלים, הרי שיש לדחות גם טענה זאת, מפני שההסכם שנכרת הינו בין התובעת והנתבעת ולא בין הנתבעת ובין ולקוחותיה של התובעת (שעשויים להתגורר בכל מקום בארץ).

אשר על כן, אני מורה על העברת הדיון בתביעה לביהמ"ש בתל-אביב.

הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.