קיקוב נ' עירית בני ברק

החלטה

בקשה לאישור מודעה בדבר אישור הסכם פשרה בתביעה ייצוגית.

ביום 19.6.11 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם פשרה בהליך הנוכחי.

בהחלטה מיום 19.6.11, נקבע כי אין מקום לדחות את הסכם הפשרה על הסף, ובית המשפט הורה לצדדים לפעול לפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות, ובכלל זה לפעול לפרסום הסכם הפשרה לפי ס' 18 לחוק הנ"ל. כן נקבע כי על הצדדים להודיע אודות ההסכם למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה.

בהחלטה מיום 17.7.11 – אושר נוסח ההודעה לעיתונות ביחס להסכם, בהתאם להוראות ס' 18 לחוק. לאחר מכן הגישו הצדדים את טענותיהם ביחס לשכר הטרחה לב"כ התובע המייצג והגמול לתובע עצמו, וביום 30.8.11 ניתנה החלטה בהקשר זה.

ביום 4.9.11, הגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה בקשה לביטול פסק הדין שאישר את הסדר הפשרה, משום שפסק הדין ניתן ללא עמדת היועה"מ, ובטרם חלף המועד לעשות כן.

לאור התנגדותו של היועהמ"ש לממשלה להסכם הפשרה, ובקשתו הנ"ל לבטל את פסק הדין, התקיים דיון ביום 2.11.11, בו הגיעו כל הצדדים להסכמה ביחס לנוסח הסכם הפשרה - הסכמה שכתוצאה ממנה הסיר ב"כ היועה"מ לממשלה את התנגדותו להסכם.

ב"כ התובע הגיש בקשה לאישור הסכם הפשרה הזה – קרי אישור הנוסח המתוקן של הסכם הפשרה. ב"כ הנתבעת התנגד וטען כי פרסום הסכם הפשרה צריך להתבצע בהתאם להוראות ס' 18 לחוק תובענות ייצוגיות. לטענתו, משהסכם הפשרה תוקן, יש מקום לשוב ולפרסם את הנוסח המתוקן של ההסכם, כדי לאפשר לציבור הרלוונטי להביע את עמדתו ביחס להסכם שיש לו השפעה ישירה עליו. ב"כ התובע התנגד.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת. כפי שהובהר לעיל, הנוסח הקודם של הסכם הפשרה פורסם בהתאם להוראות החוק. אף אחד מחברי הקבוצה לא מצא לנכון להתנגד לנוסח זה או לתוכן ההסכם בנוסחו הקודם. כאמור, הנוסח הקודם של הסכם הפשרה תוקן ושונה לאור עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. עמדה זו נדרשת בדיוק מהטעם שנזכר בתגובת הנתבעת, היינו משום שמדובר בקבוצה של תובעים שאינה מיוצגת בבית המשפט, וב"כ היועץ המשפטי לממשלה אמור לשמש לה לפה ולוודא כי זכויותיה אינן נפגעות. לאחר התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, שחזקה עליו שעמדתו אמורה לסייע לחברי הקבוצה, תוקן נוסח הסכם הפשרה בהתאם לדרישת היועץ המשפטי.

לו הייתי סבורה כי בהסכם הפשרה המתוקן יש כדי לפגוע בחברי הקבוצה, יתכן כי היה מקום לבחון את השאלה האם יש להורות על פרסום נוסף של ההסכם. אולם – טענת הנתבעת ביחס לתיקון הסכם הפשרה היא כי "הבסיס לבקשה לאישור הסכם פשרה (גבייה על פי צו העיריות) שונה בהסכם הפשרה החדש ונשמטה הקרקע תחת טענת התובע (אשר הצהיר כי הבסיס החוקי לגביית קנסות על ידי המשיבה הוא צו התעבורה)" (ר' ס' 4 לתגובת הנתבעת).

כלומר – הנתבעת סבורה כי מתיקון הסכם הפשרה, עולה כי נשמט הבסיס לטענת התובע. גם לו היה ממש בדברים אלה, אין מדובר בתיקון שיש בו כדי לפגוע ב"בציבור הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה התביעה ואשר אינו מיוצג בבית המשפט במסגרת התביעה" (ר' ס' 9 לבקשה). זאת משום שחרף העובדה שלגישת הנתבעת אין בסיס לטענת התובע, הסכם הפשרה אושר. ב"כ הנתבעת מבקש להביא את ההסכם המתוקן לידיעת חברי הקבוצה – אולם משאלה לא התנגדו לנוסח הקודם של ההסכם, אין סיבה להניח כי הם יתנגדו לנוסח הנוכחי הכולל את השינויים.

לכן, אני סבורה כי אין מקום להורות על פרסום חדש של ההסכם.

אני נעתרת אם כן לבקשת התובע, ומורה על פרסום הסכם הפשרה המתוקן כמבוקש בבקשה.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ב, 14 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.