1. לפנינו בקשה למתן היתר לפי סעיפים 4(ג) ו-11 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הצינון), שבגדרה מתבקשת הוועדה לקצר את תקופת הצינון בת השנה הקבועה בחוק לתקופה של ארבעה חודשים בלבד. המשיבה סבורה כי יש מקום לקצר את התקופה באופן שתעמוד על שישה חודשים מיום הפרישה.
2. המבקשת, פרשה משירות המדינה באמצע חודש נובמבר 2006, מבקשת לקבל היתר העסקה לפי חוק הצינון לשמש כסגנית היועצת המשפטית בפז חברת נפט בע"מ (להלן: פז) וכיועצת המשפטית של בית זיקוק לנפט - אשדוד בע"מ (להלן: בז"ן אשדוד). הצעת העבודה הגיעה למבקשת בחודש אוגוסט 2006, בעקבות פניה של גורם שלישי, אשר קישר בינה לבין נציגי חברת פז. החל ממועד הגעת ההצעה הפסיקה המבקשת לטפל בכל עיסוק הנוגע לתחום האנרגיה ברשות להגבלים עסקיים.
3. במסגרת תפקידה כראש צוות במחלקה המשפטית של הרשות להגבלים עסקיים, טיפלה המבקשת בשלושה נושאים הנוגעים לחברת פז ולבז"ן אשדוד, שיפורטו להלן. המשיבה סבורה כי טיפולה בנושאים אלה יכול להעיד על כך שהמבקשת היתה לכל הפחות מוסמכת להמליץ על הענקת זכות לפז ולבז"ן אשדוד, כמשמעות המונח בסעיף 4 לחוק הצינון. הנושאים בהם טיפלה המבקשת הם:
א.
צו מוסכם בעניין פי גלילות: המבקשת עזרה בניסוח הצו המוסכם בנוגע למבנה האחזקות בחברת פי גלילות, אשר חייב את חברות הדלק (פז, דלק וסונול), אשר החזיקו ב-50% ממבנה האחזקות בחברה זו להיפרד מאחזקותיהן ולהביא לפירוק החברה. כמו כן טיפלה המבקשת בהגשתו של הצו לאישור בית הדין להגבלים עסקיים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005, וכן טיפלה בגיבוש עמדת הרשות להגבלים עסקיים בבקשת ההתנגדות של חברת דור אלון לצו המוסכם. אמנם המבקשת מציינת, ובצדק, שהצו המוסכם הרע עם חברת פז במובן זה שחייב אותה למכור את אחזקותיה בחברת פי גלילות. המבקשת טיפלה גם בגיבוש עמדת הרשות להגבלים עסקיים בבקשת ההתנגדות של חברת דור אלון, שהיא אחת מהמתחרות של חברת פז, למהלך הצו המוסכם. חברת דור אלון ביקשה להתנגד לצו המוסכם מטעמים שונים, ובין השאר מהטעם שהצו המוסכם בא חלף נקיטת הליכים של הממונה על ההגבלים העסקיים נגד חברות הדלק המחזיקות ב-50% מחברת פי גלילות, לאחר שמצא כי אחזקה זו מהווה הסדר כובל.
ב.
הליך מכירת בז"ן אשדוד: אין מחלוקת כי השחקן המרכזי בעניין פיצול והפרטת בית הזיקוק ורכישת בז"ן אשדוד על ידי חברת פז היתה רשות החברות הממשלתיות. תפקיד הרשות להגבלים עסקיים בהליך זה היה משני ביותר, ובא לידי ביטוי בהגשת נייר עמדה כללי של הממונה על ההגבלים עסקיים דאז, במהלך שנת 2004. מסמך זה היווה המלצה של הממונה בפני הממשלה בענייני תחרות, הקשורים לרגולציה שתבקש הרשות להגבלים עסקיים להחיל על בתי הזיקוק לאחר ההפרטה. המבקשת סייעה בניסוחו של נייר זה, אשר הופץ בחתימתו של הממונה.
ג.
התנגדות הממונה למיזוג בין חברת דור אלון לחברת סונול: בחודש נובמבר 2005 קיבל הממונה על ההגבלים העסקיים החלטה להתנגד למיזוג בין חברות הדלק דור אלון אנרגיה לישראל (1998) בע"מ וסונול ישראל בע"מ, בשל פגיעתו בתחרות. החלטת הממונה התקבלה לאחר שהנתונים הכלכליים נאספו והמבקשת עסקה, מתוקף תפקידה כראש צוות בלשכה המשפטית של הרשות להגבלים, בייצוג העמדה של הממונה בפני בית הדין להגבלים עסקיים ובייצוג עמדה זו בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על החלטת בית הדין להגבלים עסקיים. עמדת הממונה על ההגבלים העסקיים, התקבלה על ידי בית המשפט העליון.
המשיבה סבורה כי לשם הגנה על תדמית השירות ומראית העין הציבורית יש לראות בעמדת הרשות להגבלים עסקיים ובעובדה שהמבקשת ייצגה את אותה עמדה בערכאות השיפוטיות ככזו שיש בה פוטנציאל להיחשב כהענקת זכות לחברת פז, כמשמעותה בסעיף 4 לחוק הצינון.
עמדה זו מקובלת עלינו.
4. סעיף 4 לחוק הצינון מחיל את הוראת הצינון על מי שבתפקידו בשירות הציבור "היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר או להמליץ על הענקת זכות כאמור".
ב"כ המבקשת טוען כי המבקשת לא העניקה זכות כלשהי לחברת פז ולא היתה יכולה להעניק זכות כזו, מאחר שלא היתה שלא היתה בעלת כח לקבל החלטות הנוגעות לחברה זו, ולכל היותר ייצגה את עמדת הממונה. העובדה שהמבקשת ייצגה את עמדת הממונה אושרה ע"י המשיבה. ברם, המשיבה טוענת, בצדק, כי השיקול הגובר במצב דברים זה הוא שיקול מראית העין לגבי טוהר המידות במגזר הציבורי. תקופת הצינון מיועדת להסיר מלב הציבור חשש שמא נוצלה המשרה הציבורית לקידום אינטרס העובד בקבלת המשרה החדשה. לחשיבות שיקול זה, ראו: ע"ש 128/97, ד"ר יורם טורבוביץ. לכן, כל עובד ציבור מקבל על עצמו, מעצם הסכמתו לשמש עובד כזה, סיכון של הגבלת חופש העיסוק שלו כאשר יעזוב את שירות הציבור, ויחדל לטפל בגוף רלבנטי לפרישה, וזאת גם אם בפועל לא קיבל החלטות הנוגעות לאותו גוף. די שהנסיבות מניחות מקום לחשש של ניצול המשרה הציבורית. כך נקבע לא פעם בעבר כי תחולת סעיף 4 נעשית לפי תיאור תפקידו של המבקש ולאור הסמכויות הפוטנציאליות שבו, ולא רק כפי ביצוע התפקיד בפועל (ו"ע 6031/03,
ניר גלעד נ' מדינת ישראל; ו"ע 9057/04,
אופיר קרני), והובהר כי מטרת החוק אינה רק למנוע מעובד השירות הציבורי לנצל את סמכויותיו לקדם את ענייניו הפרטיים על ידי קבלת משרה בגוף הנזקק להחלטותיו במהלך עבודתו, אלא גם כדי למנוע פגיעה בתדמיתו של השירות הציבורי עקב החשד כי כך נעשה (ראו: ו"ע 1046/05,
רכלבסקי יובל נ' נציבות שירות המדינה).
5. המשיבה סבורה כי עובדות המקרה, כפי שהוצגו לעיל ופורטו בבקשת המבקשת, מעידות על כך שאין חשש לפגיעה בטוהר המידות במתן היתר למבקשת לעסוק לאחר פרישתה משירות המדינה בייעוץ משפטי עבור חברת בז"ן אשדוד וחברת פז בע"מ, וכי מתקיימות נסיבות מקלות המצדיקות קיצור תקופת הצינון הקבועה בחוק. טעמי המשיבה לקיצור הם כדלקמן:
א. נסיבות הפרישה - המבקשת הודיעה על כוונתה לפרוש מהרשות להגבלים עסקיים עוד טרם קיבלה את הצעת העבודה מחברת פז, וביקשה ממעסיקיה שלא לטפל בנושאים הקשורים למשק הדלק מייד לאחר שהחלו מגעיה עם חברה זו.
ב. המבקשת לא נמנתה על הסגל הבכיר של הרשות להגבלים עסקיים, והועסקה בתפקיד המשתייך לדרג הביניים בשירות המדינה. המבקשת לא קיבלה החלטות באופן אישי הנוגעות לבז"ן אשדוד או לחברת פז, ובשלושת הנושאים שהוזכרו לעיל היא פעלה על פי החלטת הממונים עליה, ובראשם הממונה על ההגבלים העסקיים וייצגה את עמדתם. אותן החלטות בנושאים שהוזכרו לעיל, שהיו בסמכות הרשות להגבלים עסקיים, התקבלו על ידי הממונה על ההגבלים עסקיים.
בנוסף, הטיפול של המבקשת בנושאים שהוזכרו לא חרג מהשגרה בעניינים כגון אלה, וקיבל אישור בית המשפט. הצו המוסכם בעניין פי גלילות אושר בבית הדין להגבלים עסקיים והחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים להתנגד למיזוג בין דור אלון לסונול אושרה בבית המשפט העליון.
המשיבה מציינת בתגובתה כי גם אם אין בעובדות אלו כדי לאיין את המסקנה כי סעיף 4 לחוק אמור לחול על הבקשה, על פי חוק הצינון הן יכולות להוות נסיבה מקלה ולהביא לקיצור תקופת הצינון.
6. ב"כ המשיבה התייחס גם לנושא חשיפת המבקשת למידע רגיש במסגרת עבודתה ברשות, מידע הנוגע למתחרות חברת פז, וציין כי אף כי אין הוראה מפורשת בחוק הצינון המתייחסת לסוגיה זו, הרי שיש בתקופת הצינון המוצעת בעמדת המשיבה כאמור (שישה חודשים) להתמודד גם עם החשש הזה. לדבריו, הנתק שנוצר בעקבות החלת תקופת צינון בין הפרישה לבין ההשתלבות במקום החדש יכול להקהות את החשש לניצול המידע, מאחר וכל מידע, במיוחד מידע עסקי, מאבד מערכו בחלוף הזמן. גם שיקול זה מזמין קביעת תקופת צינון בלתי זניחה.
7. המבקשת הצהירה כי ידועות לה המגבלות המוטלות עליה מכוח סעיפם 2 ו-3 לחוק הצינון, והיא מתחייבת למלא אחריהן. כמו כן הצהירה המבקשת כי ידועות לה המגבלות מכוח סעיף 117 לחוק העונשין, התשל"ז-1997, לעניין החובה שלא למסור, ללא סמכות כדין, ידיעות שהגיעו לידיה בתוקף תפקידה כעובדת ציבור, וכן כי ידוע לה שהפרה של הוראה זו מהווה עבירה פלילית שדינה מאסר שלוש שנים.
ב"כ המבקשת טען כי התייחסות לנושא החשיפה למידע רגיש אינה מעניינו של חוק הצינון.
אין אנו מקבלים טענה זו. החשיפה למידע הרגיש והסודי הוא רכיב שאין לנתקו מתנאי שירותו של עובד הציבור הזוכה לחשיפה זו אך ורק בשל כך ששימש בתפקיד ציבורי. מאחר שאת המידע הסודי נושא איתו העובד בראשו בעת הפרישה, לא ניתן למנוע את ההערכה שעובד העובר לעבור אצל מתחרה של אותו גורם עסקי שהמידע לגביו נחשף לפניו לו קיבל את התפקיד דווקא בשל כך, ומהיבט זה יש ניצול של התפקיד הציבורי. אין אנו אומרים כי יש סיבה להאמין כי במקרה כזה עסקינן, ואולם, עצם קיומה של אפשרות כזו מכניסה את הנושא לגדר שיקולינו, ולו בשל חשש מראית העין.