תא"ק
בית משפט השלום נתניה
|
9049-08
25/01/2010
|
בפני השופט:
גלית אוסי שרעבי
|
- נגד - |
התובע:
בנימין קיסלר
|
הנתבע:
שלומי צאבאבא
|
|
החלטה
ביום 18.12.08 ניתן , לבקשת התובע, צו עיקול זמני על זכויות הנתבע בנכס מקרקעין.
ביום 30.4.09 הגיש הנתבע בקשה לביטול צו העיקול האמור, הן מן הטעם שהצו לא הומצא לו כדין, הן משום טענות לגופו של ענין והן לאור טענתו כי נכס המקרקעין שייך למעשה להוריו ורשום, פורמלית, על שמו.
הנתבע אף הגיש בקשה לצירוף אביו כנתבע נוסף בתיק, לשם הגשת בקשה בשמו לביטול העיקול.
התובע נתן תגובתו לבקשה וביום 7.6.09 נערך דיון במעמד הצדדים, במסגרתו לא נדונה הבקשה לגופה והצדדים פנו בהסכמה להליך גישור.
לאחר שהליך הגישור לא צלח, הגישו הנתבע ואביו בקשה להמרת העיקול. הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם אביו של הנתבע, במסגרתו טען כי המקרקעין שעוקלו נרכשו על ידו ובשל שיקולי תכנון מס נרשמו על שם בנו, הנתבע. האב טען כי צו העיקול הסב לו נזק ולפיכך הציע להמירו בערובה או בהפקדת סכום כספי בקופת בית המשפט.
בגין הבקשה להמרת העיקול נערך דיון במעמד הצדדים, במסגרתו עתר הנתבע למחיקת בקשתו לצירוף אביו כנתבע נוסף.
ביום 8.12.09 הוריתי כי העיקול על נכס המקרקעין יומר בהפקדת סך 45,000 ₪ בקופת בית המשפט ובערבות צד ג' על סך 15,000 ₪.
על החלטה זו הגיש התובע ערעור אשר טרם נדון לגופו. התובע איננו מתנגד להמרת העיקול, ואולם חולק על התנאים שנקבעו להמרתו.
1.התובע הגיש בקשה למחיקת בקשת הנתבע לביטול העיקול. בבקשה טען התובע כי מאחר ואיננו משיג על עצם ההמרה של העיקול אלא על גובה הבטוחות וסוגן, משיומר העיקול, אין עוד תכלית לבקשת הנתבע לביטול העיקול, אשר הפכה לתאורטית .
התובע עותר למחיקת הבקשה ולחיוב הנתבע בהוצאותיו בגין אותה בקשה.
2.הנתבע בתגובתו טען כי יש לדחות את בקשת התובע בהעדר תצהיר מטעמו וכי אין בהמרת העיקול כדי להביא לביטול הבקשה לביטול העיקול.
3.התובע בתשובתו טען כי לא היה צורך לתמוך בקשתו בתצהיר . משביקש הנתבע למחוק את בקשתו לצירוף אביו כנתבע נוסף בתיק, ממילא הבין שבמתן החלטה בדבר המרת העיקול, יתייתר הצורך לדון בבקשה להטלת העיקול.
4.בתשובה נוספת שהגיש הנתבע טען כי הינו מותיר את ההחלטה לענין מחיקת הבקשה לביטול העיקול לשיקול דעת בית המשפט ואולם מבקש שלא לשחרר את הערבות שהפקיד התובע לשם הטלת צו העיקול. הנתבע טוען כי לאור הערעור, עוכב ביצוע החלטתי לענין המרת העיקול, כך שעד היום ממילא לא הוסר העיקול.
מכל מקום, אין בביטול הבקשה לביטול העיקול משום הודאה של הנתבע כי העיקול הוטל כדין.
הנתבע עתר לביטול העיקול לגופו או בהמרתו כדי לצמצם את נזקיו של אביו. מאחר וניתנה החלטה להמרת העיקול, מותיר הנתבע את ההחלטה בבקשה למחיקת הבקשה לביטול העיקול לשיקול דעת בית המשפט.
5.עיינתי בטענות הצדדים.
למעשה, ניתן ללמוד מהתנהגות הנתבע במסגרת הליך זה כי חזר בו זה מכבר מבקשתו לביטול העיקול לגופו.
לאחר שהליך הגישור לא צלח, לא פנה הנתבע בבקשה לקיום דיון נוסף בבקשתו לביטול העיקול אלא עתר, באמצעות אביו, להמרת צו העיקול.
בבקשה להמרת צו העיקול אמנם טען הנתבע כי, לשיטתו, הצו פקע מאליו משלא הומצא כדין, ואולם טענה זו לא נתמכה בתצהיר מטעם הנתבע והנתבע אף לא חזר וטען אותה במסגרת סיכומיו בדיון בבקשה להמרת העיקול, כפי שאף קבעתי בהחלטתי מיום 8.12.09.