החלטה
לפניי שני עררים אשר הדיון בהם אוחד. העררים הוגשו על ידי העורר אלברט קיסוס, הוא הנאשם מספר 2 בת"פ 13591-01-10, והעורר יצחק סללם, הוא הנאשם מספר 3 בת"פ 13591-01-10.
בכתב האישום 4 נאשמים. העוררים מואשמים בביצוע עבירות שעניינן פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק, החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק.
ב"כ העוררים, לאחר שמיעת דברי ביהמ"ש, חזרו בהם מכל טענותיהם לענין קיומן של ראיות לכאורה, וטענו לשחרור העוררים לחלופת מעצר.
ב"כ העורר 1 טען כי ביהמ"ש יזם פנייה לשירות המבחן, ומשהתקבל התסקיר עולה כי לטווח הקצר פחת הסיכון במצבו של העורר, ובעיקר נוכח איכות המפקחים שהוצעו, ועל כן מומלץ שישוחרר למעצר בית מלא בביתו בחולון, ואם ישוחרר, מומלץ להוסיף פיקוח מעצר למשך 6 חודשים. בימ"ש קמא טעה משקבע כי לא ניתן לאיין מסוכנות, ומכאן הבקשה לשחררו בתנאים, לרבות באיזוק אלקטרוני.
בע"פ הוסיף וטען ב"כ העורר 1 כי לאחרונה הוגש כתב אישום נגד מעורב נוסף באותו תיק באותה פרשיה, אך הוא שוחרר למעצר בית בהסכמה. הנאשם מספר 4 נמצא במעצר בית לילי. לא ניתן לומר על העורר 1 כי הוא מנהל אורח חיים עברייני. מעורבותו בפלילים הייתה לפני שנים. כיום כבר סבא.
לענין העורר 2, טענה באת כוחו כי שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר והעמדת העורר לפיקוח למשך חצי שנה. בחלופה המוצעת יש כדי להציב גבולות ברורים לעורר. השמתו בפיקוח תמנע הישנות מעשים אלו. ומכאן הבקשה לשחררו בחלופה.
בע"פ הוסיפה וטענה באת כוחו כי היותם של המפקחים ראויים ואחראים, יש בכך כדי לאיין המסוכנות וניתן לשחררו בחלופת מעצר.
ב"כ המשיבה מתנגד לשחרור כל אחד מהעוררים לחלופה. מפנה לאמור בתסקיר שהוגש בעניינו של כל עורר. מפנה לחומרה העולה לאור הראיות לכאורה בביצוע עבירות הרכוש נשוא כתב האישום. אין מקום להורות על שחרור בחלופה.
לגופו של עניין:
העובדות העולות מכתב האישום, קיומן של ראיות לכאורה מוצקות בתיק זה כנגד העוררים, מלמד על עבירות התפרצות שקדם להן תכנון קפדני, תחכום, בחירת מקום מראש לשם תועבר הסחורה הגנובה, התפרצות וגניבה בשני אירועים שונים, כששווי הסחורה הגנובה בהיקפה שווה לכ- 1.5 מיליון ₪,
מהאמור לעיל עולה מסוכנותם של העוררים.
ולעניין עבירות רכוש נאמר על ידי כב' השופט עמית בבש"פ 45/10 פאדי מסארוה נ' מדינת ישראל:
"הפסיקה הכירה בכך שגם עבירות רכוש נמנות עם העבירות שעלולות לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור, מקום בו העבירות מבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים (ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 8611/09 וצ'יסלב סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 05.11.2009) והאסמכתאות שם))".
ובהמשך:
"חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".
בעברו של העורר 1 עבירות עוד מאז היותו נער, עבירות סמים, משחקים אסורים, הגרלות והימורים, שוד מזוין, פריצה לרכב ופריצה לבניין. בגין עבירות אלה ריצה תקופות מאסר ממושכות, ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 8 חודשים בגין הרשעה בתיק 4348/05 (בימ"ש השלום ראשל"צ) בעבירות רכוש.
בעברו של העורר 2 עבירות עוד מאז היותו נער, גרימת נזק לרכוש, עבירות רכוש, התפרצות, גניבה, שבל"ר, איומים, עבירות סמים, הסגת גבול, העלבת עובד ציבור, חבלה ברשלנות, והרשעתו האחרונה משנת 2007 בעבירות רכוש הקשורות לרכבים בגינן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 8 חודשים.
מתוך עיון בתסקיר שהוגש בעניינו של העורר 1 עולה כי העורר מתקשה להתנתק מהחברה השולית בה מעורב, אינו בשל לבדיקת התנהלותו בתחום עבירות הרכוש, מתקשה להתמודד באופן ישיר עם קשייו במצבי משבר, מציג עצמו כמי שעייף ממעורבות שולית אך מתקשה להימנע מחזרה על התנהגות בעייתית. קצין המבחן מתקשה לשלול סיכון להתנהגות בעייתית חוזרת. בצד אבחון זה מציין קצין המבחן כי נוכח הבושה ממשפחתו והליך המעצר, הרי שבטווח הקצר תחת פיקוח דומיננטי ניתן לשקול בחיוב שחרורו ממעצר.
התסקיר בעניינו של עורר 2 מלמד על ניהול אורח חיים שולי , מתקשה להציב לעצמו גבולות פנימיים, עלול לטעות באופן אימפולסיבי ומשפיל במצבים המזמנים כסף קל, וניתן לשקול שחרורו למעצר בית בכפוף לפיקוח.