קימל אשכולות אדריכלים (1992) בע"מ נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

החלטה

בפני בקשת התובעת ( להלן: "המבקשת" ) לצרף מסמך למסמכי התיק בית המשפט.

טענות המבקשת בתמצית:

במהלך דיון הוכחות שהתקיים ביום 30.12.12 נשמעה עדותו של מר יעקב צ'צ'שוילי ובמהלכה העיד לראשונה על כך שהחוב נשוא התובענה, נגבה שלא כדין ובניגוד להסכמים קודמים בין עיריית תל אביב לבין מינהל מקרקעי ישראל.

בעקבות עדות זו פנתה המבקשת אל גב' יהודית איטה, מנהלת צוות גבייה באגף להכנסות מבנייה ופיתוח בעיריית תל אביב ( להלן: "אטיה" ), בבקשה להחזר כספים ששולמו בגין חוב הנתבעת על ידה . זאת, לאור עדות צ'צ'שוילי, לפיה החוב בגין היטל הביוב נגבה שלא כדין ובניגוד להסכמים קודמים בין עיריית תל אביב למינהל מקרקעי ישראל.

ביום 27.1.13 הגיע מכתב התשובה של איטה, ומהאמור בו, החוב בגין היטל ביוב הוטל כדין, שכן הנכס נשוא התובענה אינו מצוי בגבולות פרויקט שיקום יפו, ועובדה זו הייתה ידועה למינהל מקרקעי ישראל, החל מראשית ההתדיינות לגביו.

לשיטת המבקשת, המסקנה שעולה ממכתב איטה הנו, כי תשלום החוב בגין היטל הביוב מצוי במחלוקת בין עיריית תל אביב למנהל מקרקעי ישראל עוד משנת 1997, מכאן שהאזרחים נושאים בנטל הכספי, שרובו מורכב מריבית פיגורים והצמדה כתוצאה מאותה מחלוקת. מחלוקת שהמינהל היה מודע לה היטב אך דאג להסתירה מהתובעת.

לסיכום טוענת המבקשת, כי צירוף המסמך המבוקש הכרחי לשם ניהול יעיל של התובענה וכדי שניתן יהיה לפרוס את מלא התמונה העובדתית בפני בית המשפט.

טענות הנתבעת ( להלן: "המשיבה" ) בתמצית:

המשיבה עותרת לדחיית הבקשה, כיוון שלטענתה, מדובר במסמך שנערך ע"י עדה מטעם התובעת שהעידה ולא נשאלה כל שאלה שנוגעת לתוכנו של המכתב. טוענת המשיבה, שיש לדחות את הגשת המסמך, כיוון שמדובר במכתב שנכתב ע"י עדת התביעה שלא נחקרה עליו. כמו כן מדובר במסמך שאיננו ערוך כתצהיר ו/או כתעודת עובד ציבור, ולכן לא ניתן להגישו בדרך בה הוגש. לטענת המשיבה, מדובר במכתב אותו מבקשת המבקשת להגיש לאחר שהסתיימו הליכי ההוכחות ולאחר שהוגשו סיכומי התובעת.

לטענת המשיבה, מדובר ברשלנות של המבקשת שהייתה צריכה לשוחח עם עדיה לפני מתן העדות.

מעבר לכך טוענת המשיבה, כי בעמוד 6 לתעודת עובד הציבור יש מכתב של מנהלת היחידה בעירייה שבו נאמר שהחשבון לא אושר וכן מודה בקיומו של הסכם שפוטר את המינהל מתשלום.

עוד היא טוענת המשיבה, כי מדובר במכתב סתמי, שכולל טענות בעלמא, ללא הסבר או הוכחה.

המבקשת בתשובתה, חוזרת על נימוקי הבקשה ומוסיפה, כי המשיבה בתגובתה מבטאת חשש מצירוף המסמכים לתיק, ואיננה מעוניינת שבית המשפט יראה את כל התמונה העובדתית . המשיבה נתלת בכללי הפרוצדורה כדי לא לחשוף את האמת ולא לשאת בתוצאות התנהלותה.

לשיטת המבקשת, נספח 2 לבקשה הנו מסמך מהותי ששופך אור על המחלוקת בין עיריית תל אביב למשיבה, בנוגע לנכס נשוא התביעה ומלמד, כי מחלוקת זו הייתה ידועה לממ"י או למשיבה מעת הטלת היטל הביוב. בכך נסתרות טענות המשיבה בכתב הטענות, הן לעניין קיום החוב והן לעניין מיקום הנכס בשטח עיריית תל אביב.

המבקשת דוחה את טענת המשיבה, לפיה היה בידה מידע קודם לגבי הטענה לפיה החוב הנטען נגבה שלא כדין ובניגוד להסכמים בין עיריית תל אביב לממ"י, וכן לעניין המסמכים שהוגשו במהלך עדותו של צ'צ'שוילי, שכן צ'צ'שוילי טען, כי איננו יכול לתת תצהיר או תעודת עובד ציבור.

דיון:

האם ראוי להתיר לתובעת להגיש ראיה נוספת לאחר סיום שלב ההוכחות והגשת סיכומיה ?

הכלל קובע כי אין להגיש ראיות נוספות לאחר סיום שלב ההוכחות:

"...הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב "חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע "א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (742 ,738 (3; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (339 ,337 (4)..." רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, תק-על 2002(2), 1142 , 1143 (2002)