קיי-נתיב נ' אבו עבדון ואח'

פסק דין

ביום 30.12.2010 אירעה תאונת דרכים, ללא נפגעים בגוף, בקיבוץ בית קמה.

התאונה התרחשה במפגש שבין רכב התובעת לרכב הנתבע 1 [להלן: "הנתבע"].

לטענת התובעת, היא נסעה מאחרי הנתבע אך בשלב מסויים עצר הנתבע את רכבו באמצע הכביש הפנימי של הקיבוץ, ועל כן עצרה אף היא את רכבה באמצע הכביש. לטענתה, בשלב זה החל הנתבע בנסיעה לאחור בחוסר אחריות ותוך התעלמות מנוכחותה, וזאת למרות שצפרה לו. כתוצאה מכך, נגרמה התאונה ונגרמו נזקים לרכבה של התובעת.

התובעת תבעה בגין נזקיה את חברת הביטוח שלה אולם חוייבה בהשתתפות עצמית, בסך של 1,050 ₪ אותם היא תובעת מן הנתבעים, ביחד עם סכום נוסף של 450 ₪ בגין עגמת נפש. סה"כ התביעה הינה בסכום של 1,500 ₪.

הנתבעת 2 הינה החברה שביטחה את הנתבע [להלן: "חברת הביטוח"] ובכתב ההגנה שהוגש על ידי שני הנתבעים יחדיו, אישרו הנתבעים למעשה את עצם התרחשותה של התאונה, אולם לטענתם התאונה ארעה באופן אחר. נטען על ידי הנתבעים כי הנתבע עמד כדין באזור בית קמה וכי לפתע פגע רכב התובעת ברכב הנתבע מאחור. בנסיבות אלו, נטען, יש לדחות את התביעה.

התיק נקבע להוכחות ליום 8.1.2012. אז התייצב רק נציג חברת הביטוח. כיוון שלא היו אישורי מסירה לתובעת או לנתבע נדחה הדיון ליום 20.3.2012. במועד זה, התייצבה התובעת והתייצב נציג חברת הביטוח אולם הנתבע לא התייצב כלל.

בתיק קיים אישור מסירה לנתבע למועד הדיון, ואף נציג חברת הביטוח הודיע במהלך הדיון כי שוחח עם הנתבע אשר יודע על מועד הדיון. בנסיבות אלו, קבעתי כי הדיון יתקיים בהעדר הנתבע.

התובעת חזרה על תביעתה והעידה גם על גובה הנזק, כשלטענתה קיבלה פיצוי מחברת הביטוח שלה [חברת AIG] למעט ההשתתפות העצמית אותה היא תובעת מהנתבעים בצירוף עגמת הנפש שנגרמה לה.

התובעת השיבה לשאלות נציג חברת הביטוח וחזרה על גרסתה לפיה עצרה את רכבה לאחר שהנתבע עצר את רכבו. לטענתה, לנתבע היה וו גרירה מאחור אשר גרם את הנזק למכוניתה. התובעת גם הציגה את תמונות הנזק שנגרמו למכוניתה [ת/1].

נציג חברת הביטוח הציג בבית המשפט את האמרה שמסר הנתבע לחברת הביטוח [נ/1] ותמונת רכבו של הנתבע, אשר טען גם לנזק שנגרם לו מכך שהועף על מעקה קדימה [נ/2].

התובעת שללה גרסתו של הנתבע כפי שהוצגה לה ושללה קיומו של מעקה סמוך למקום האירוע.

התובעת ביקשה פסק דין כנגד הנתבע, בהעדר התייצבותו, וכן ביקשה פסק דין גם כנגד חברת הביטוח שנתבעה עימו.

נציג חברת הביטוח טען כי הנתבע לא מקיים את חבותו כלפי חברת הביטוח, להוכחת טענתו שהוא לא אשם בתיק, כפי שהוא דיווח לחברת הביטוח ועל כן טען שיש למחוק את חברת הביטוח מהתביעה, כיוון שלתובעת אין יריבות ישירה עם חברת הביטוח.

נציג חברת הביטוח אישר כי חברת הביטוח ביטחה את הנתבע כנגד סיכונים לצד ג', אך לטענתו עולה מסעיפים 22-25 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 [להלן: "חוק חוזה הביטוח"] שבהעדר שיתוף פעולה מצד המבוטח, אין תחולה לפוליסה ועל כן אין חברת הביטוח חבה כלפי התובעת.

הדיון

מהבחינה העובדתית, התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התרחשות התאונה. גרסתה באשר לעצם התרחשות התאונה לא נסתרה. מנגד, גרסת הנתבעים באשר לאופן התרחשות התאונה לא הוכחה כלל כיוון שהנתבע לא התייצב לדיון.

בנסיבות אלו, ובהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 דין התביעה להתקבל כלפי הנתבע 1.

השאלה המרכזית היא מה דין התביעה כנגד חברת הביטוח?

כאמור, לטענת חברת הביטוח, כיוון שהנתבע לא התייצב, הרי שאין תוקף לביטוח כלפי צד שלישי, היא התובעת, ואין היא חייבת בפיצוי כלפיה.