פסק דין
בפני תביעה כספית.
לטענת התובעת, העוסקת בעבודות מתכת, נחתם בינה ובין הנתבעת הסכם, לפיו הועבר אליה ביצוע עבודות בניה של שלדי מתכת עבור חברת מרינה פטריות הגליל. התובעת טוענת כי סוכמו תנאי תשלום בסך של 11,875 ₪ +מע"מ עבור כל טון מתכת בתנאי "גב אל גב". לטענת התובעת, בעיצומו של הפרויקט, סירבה הנתבעת לשלם לתובעת או לנושיה אשר הטילו עיקולים על כספי התובעת אצל הנתבעת ובהתערבות נציג מרינה פטריות הגליל, הגיעו ביניהם הצדדים להסכם בדבר צמצום העבודות וסיום ההתקשרות ביניהם. התובעת טוענת כי בהסכם, הצהירה התובעת כי קיבלה את כל התמורה המגיעה לה בקשר עם העבודה אשר נמסרה לה וזאת בהתבסס על מצג שווא שנעשה בידי הנתבעת ביחס לכספים אשר נתקבלו מעם מרינה פטריות הגליל. התובעת טוענת כי בדיעבד הוברר לה שהנתבעת קיבלה ממרינה פטריות הגליל סך של 1,529,235 ₪ עבור עבודת התובעת ולא 1,333,000 ₪ כפי שטענה הנתבעת ולפיכך מגיעה לתובעת תוספת תשלום בסך 149,751 ₪ בצירוף מע"מ,בהתאם להסכם ההתקשרות המקורי ביניהן. התובעת פנתה אל הנתבעת לתשלום הסך דלעיל אך סורבה ומכאן תביעתה אשר בפני.
הנתבעת טוענת כי עם סיום היחסים העסקיים בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם (כאמור, אותו הסכם לצמצום עבודות) ובו הצהירה התובעת כי קיבלה את כל התמורה המגיעה לה וכי לא מגיעה לה עוד כל תמורה. תביעת התובעת הוגשה איפוא בניגוד להסכמת הצדדים אשר היתה מפורשת ובכתב ומעבר לכך, הוגשה כחמש שנים לאחר חתימת הצדדים על הסכם סיום עבודתן המשותפת, בשהוי ניכר ובחוסר תום לב. לטענת הנתבעת היא לא הציגה כלל מצג שווא לתובעת והסכום אשר התקבל ממרינה פטריות הגליל לאחר חתימת הסכם סיום ההתקשרות בין התובעת לנתבעת, כלל אינו רלבנטי, שכן הצדדים סיכמו ביניהם את אופן סיום ההתקשרות והתשלומים שיש להעביר לתובעת באופן ממצה, בהסכם ביניהן.
דיון :
לטענת התובעת, ההסכם עם הנתבעת גובש לאחר שהנתבעת הציגה בפניה מצג שוא באשר לכספים האמורים להתקבל מעם מרינה פטריות ביחס לעבודת התובעת ומשכך יש לבטל ההסכמות אשר נתקבלו במסגרתו של ההסכם ולשלם לה סכום כסף נוסף אותו היא תובעת במסגרת תביעתה.
סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 קובע :
"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה , והוראות סעיפים 10,13, ו 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970 יחולו בשינויים המחויבים".
תום לב בניהול משא ומתן הוא פעמים רבות גילוי יזום של עובדות כאשר "על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני"
ראה בספרה של המלומדת גבריאלה שלו , דיני חוזים- החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי , עמ' 149-150 (2005).
חובת תום הלב כוללת את החובה לגלות ולהבהיר עובדות מהותיות לפני כריתת הסכם , אם הדבר מתחייב לאור מהותה של העסקה או נסיבותיו של המקרה.
ראה בד"נ 7/81 פנידר ואח' נ. קסטרו פ"ד לז(4) 673.
מנהל התובעת הצהיר בעדותו (ת/1) כי בטרם חתמו הצדדים על ההסכם לסיום ההתקשרות ביניהם, הציגו לו מנהל הנתבעת עם מנהל החשבונות של הנתבעת מצג, לפיו התובעת העבירה למרינה פטריות 95 טון מתכת ובהתאם הועברה אליה התמורה מהנתבעת. התובעת טוענת כי כעולה מתחשיב הנתבעת (נספח ב' לת/1), אשר הועבר אליה בידי מנהל הפרויקטים של הנתבעת, ביום 22/9/08 סופקו דווקא 112 טון מתכת, אם כי מנהל הפרויקטים מציין על גבי אותו תחשיב כי הכמויות המצוינות בו לא אושרו בידי מרינה פטריות. התובעת טוענת כי נמסר לה בידי הנתבעת שסך כל הסכומים אותם קיבלה ממרינה פטריות עמד על 1,333,000 ₪ המשקפים 95 טון מתכת.
לאחר מכן, ב12/08 נחתם הסכם לסיום ההתקשרות בין התובעת לנתבעת בו מצהירה התובעת כי קבלה את מלוא התמורה המגיעה לה.
יש לבחון, האם מלוא המידע הרלבנטי היה גלוי וידוע לתובעת בטרם החתימה על הסכם צמצום העבודות וסיומן, אשר נחתם בין הצדדים ב 12/08. מחומר הראיות המצוי בתיק עולה כי התובעת היתה מודעת היטב לכל הנתונים אשר נדרשו לה לצורך חתימתה על הסכם סיום ההתקשרות. כאשר נשאל מנהל התובעת בחקירתו מי ערך את התחשיב אשר מצויין בו 112 טון מתכת (נספח ב' לת/1) הוא משיב "ש. אני מפנה אותך לנספח ב' לתצהירך, תסכים איתי שאתה לא ערכת את החישובים והנתונים שמופיעים בנספח ב'? ת. אני עשיתי יחד עם אודי. הוא איש של שתולה. הוא הגיש את החשבון הזה". כלומר מנהל התובעת ערך את התחשיב לפיו סופקו 112 טון מתכת יחד עם אנשי הנתבעת. הדבר עולה ברורות מעדותו. אם כך מנהל התובעת היה מודע היטב לכמות המתכת אשר סופקה למתכת פטריות עוד בטרם חתימת הסכם צמצום העבודות. הוא בצוותא עם אנשי הנתבעת היו עורכים את התחשיב על מנת לשלחו אל מרינה פטריות לצורך אישור ותשלום בהתאם. הדבר מתיישב היטב עם ההגיון המסחרי. מנהל התובעת הוא האיש אשר בידיו המידע המהימן ביותר מהי כמות המתכת אשר סופקה למרינה פטריות, שכן התובעת עצמה סיפקה אותה.
כאשר נשאל מנהל התובעת בחקירתו הנגדית, הכיצד זה לא ידע מהי הכמות אותה סיפק למרינה פטריות הוא ענה "אני יודע , וודאי שאני יודע, אבל לא עד כדי כך מבחינת כמויות" (ראה עמ' 9 שורה 11 לפרוטוקול). מנהל התובעת נשאל מי העמיס אם כן את הסחורה על משאיות והיכן תעודות המשלוח ומנהל התובעת השיב באופן תמוה כי לא ניהל מעקב אחר הכמות אשר הועמסה על המשאיות אבל יש תעודות משלוח. המסקנה המתבקשת היא איפוא, כי המידע הנדרש כמה טון מתכת סופק למרינה פטריות היה מצוי בידי התובעת ועל נקלה בבדיקה פשוטה יכול היה מנהל התובעת ללמוד על כך בטרם חתימת הסכם צמצום העבודות וסיומן, בו הצהירה התובעת כי קבלה את מלוא התמורה תמורת הסחורה אותה סיפקה. יתרה מזו, מנהל התובעת הודה כי ערך תחשיב (נספח ב' לת/1) יחד עם אנשי הנתבעת, עוד בטרם חתימת ההסכם ועל בסיס מידע זה חתם על הסכם צמצום העבודות, משכך, היו מלוא הנתונים פרושים בפני התובעת באמצעות מנהלה.
הלכה היא כי צד שאינו מגלה לצד השני פרט מסויים על סמך הנחה סבירה שהצד השני יכול היה לגלותה בכוחות עצמו , אינו נחשב כמי שמטעה אותו.
ראה בע"א 11/84 רבינוביץ נ. שלב – הקואופרטיב המאוחד פ"ד מ(4) 533.
במאמרה של פרופ' גבריאלה שלו "סעיף 12 לחוק החוזים : תום לב במשא ומתן" משפטים כרך ז' עמ' 118, נכתב בידי פרופ' שלו כי חובת הגילוי משתרעת אך ורק על פרטים מהותיים החיוניים להחלטת המתקשר השני האם להיכנס לחוזה ובאילו תנאים ורק על פרטים כאלה שהמתקשר השני לא יכול היה להשיגם בעצמו.