פסק דין
הערעורים וההליך בבימ"ש קמא :
1.לפניי שני ערעורים מאוחדים, שהוגשו נגד החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ת. נאות-פרי) מיום 15.8.02 בתיק צ״א 11752-08-13 (להלן: ״ההחלטה״).
ההחלטה ניתנה ב"בקשה בהולה״, שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה מנשה אלונה (להלן: ״הוועדה״), נגד המערערות, ביום 7.8.13 - במהלך פגרת בתי המשפט, למתן צו הפסקה שיפוטי ואיסור שימוש, על פי סמכות ביהמ״ש, על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ״ה-1965 (להלן: ״החוק״) וכן למתן צו מניעה, נגדן, על פי סעיף 246 לחוק.
בבקשה נטען, כי מפקח מטעם הוועדה (להלן: "המפקח") גילה, ביום 4.8.13, כי במקרקעין הנמצאים בקיבוץ ברקאי (להלן: ״הקיבוץ״), הידועים כחלקה 10 (בחלק), וחלקה 20 (בחלק) בגוש 12191 (להלן: ״המקרקעין״), שייעודם הוא שצ״פ, מבוצעות עבודות להכשרת משטח בשטח של 3,000 מ״ר, המשמש לאחסון וכן ליציקת קורות בטון וכי בפועל נעשה השימוש במקרקעין, ללא שניתן לכך היתר בניה או היתר לשימוש חורג. בבקשה נטען, כי צו שיפוטי וצו איסור שימוש דרושים לשם מניעת המשך ביצוע העבירה, כאמור וכי מאחר שלא ברור אם העבודות הושלמו, נדרש צו למניעת פעולות.
בו ביום ניתן על ידי ביהמ״ש קמא צו זמני, המורה על הפסקת ביצוע העבודות וכן על הפסקת השימוש החורג במקרקעין ונקבע דיון, במעמד הצדדים, ליום 14.8.13.
2.בדיון שהתקיים בבימ״ש קמא, בתאריך הנ"ל, טענו המערערות, כי מדובר בעבודות ליציקת מעקות בטיחות עבור כביש מס' 6, כחלק מפרויקט שיחזור והרחבת הכביש וכי המעקות נועדו לבטיחות המשמשים בכביש. עוד נטען, כי העבודות מבוצעות במבנה רפת, שקיבל היתר כדין ובשטח שלידו, אשר נמצאים בחזקת הקיבוץ ללא שנעשה בהם כל שימוש אחר. המערערות הסבירו, כי על אף שייעוד השטח הוא שצ״פ, אין מדובר בשטח פתוח, המשמש כשצ״פ, אלא בשטח הנמצא בשולי הרפת של הקיבוץ, אשר לבנייתה ולשימוש בה ניתן היתר.
לטענת המערערות, הן סברו שלצורך עבודות אלה, ולתקופה הזמנית בה הן נמשכות, אין צורך בהיתר. הן טוענות, כי לא מבוצעות עבודות בניה במקרקעין, אך אינן חולקות על הטענה לפיה יש צורך בהיתר לשימוש הנעשה על ידן במקרקעין. כן טוענות הן, כי משהתברר להן, עקב ביקור המפקח במקום, כי יש צורך בהיתר לשימוש חורג, הן פעלו במהירות והגישו, יומיים לפני הדיון בבימ"ש קמא, בקשה להיתר לשימוש חורג, למשך שנה.
המערערות הסבירו, כי הן זכיינייות של חברה מחו"ל וכי מאחר שנחתם חוזה גוייסו על ידן כעשרים עובדים. לטענתן, האתר צריך להיות בקרבת מקום לכביש 6 ומאחר שהמעקות מסופקים בהתאם לדרישת הקבלן המבצע את הרחבת כביש 6, ואף מאחר שמדובר ביציקה לפי טכנולוגיה מסוימת לא ניתן להפסיק ולהתחיל את העבודות, בכל פעם. המערערות טענו כי מפאת חשיבות העבודות, ראוי ליתן להן ארכה להמשכן והוסיפו, כי הן נכונות להעמיד ערבות בנקאית לפינוי המקרקעין.
החלטת בימ"ש קמא :
3.ביום 15.8.13 ניתנה החלטת ביהמ״ש קמא, בה נקבע כי במקרקעין, שייעודם שצ״פ מבוצעות עבודות בניה וכן כי נעשה בהם שימוש חורג והכל - ללא היתר כנדרש בחוק. ביהמ״ש ציין, כי המפקח לא נחקר על תצהירו, המערערות לא הגישו תצהיר נגדי ואף לא את ההסכם ביניהן, או כל מסמך אחר, ממנו ניתן היה ללמוד על היקף העבודות המבוצעות, תכולתן, משך השימוש הצפוי במקרקעין וכיוצ״ב, זאת - על אף שמהתמונות שהוצגו על ידי המשיבה נראה היה לבימ"ש קמא, כי מתבצעות במקרקעין עבודות הקמה של מבני קבע, המחוברים לקרקע. בימ״ש קמא ציין, עוד, כי נראה שלא ניתן יהיה לקבל היתר בניה כל עוד לא ישונה ייעוד המקרקעין וממילא לא הוצגה כל תכנית בעניין זה.
אשר לטענה בדבר חשיבות העבודות קבע בימ״ש קמא, כי טענה זו לא הוכחה וכי, מכל מקום, היה על המערערות לדאוג לקבלת היתר לפני שעשו שימוש במקרקעין.
4.אשר על כן קבע בימ״ש קמא, כי:
"יש מקום עקרוני לתת צווים כמבוקש, אשר ימנעו את המשך ביצוע עבודות הכשרת המשטח והמשך השימוש בניגוד לייעוד".
הוסיף בימ״ש קמא וקבע, כי:
״לאור העובדה שזמינות העבודות וזמניות השימוש עשויים להיות נתונים בעלי משקל מכריע במקרה זה, ולאור כך שהחברה הביעה במהלך הדיון נכונות להעמיד ערבויות כספיות אשר יבטיחו את השבת המצב לקדמותו בתום אותו שימוש זמני - אני מורה בזאת כדלקמן:
(א)ניתנים בזאת צווים מכח סעיף 239 וסעיף 246, האוסרים על המשך העבודות בשטח ועל המשך השימוש בשטח בניגוד לייעוד החוקי. הצווים יכנסו לתוקף בעוד 14 יום, על מנת לאפשר הליכי ערעור במהלך הפגרה.
(ב) במקביל, אני מציעה לצדדים להגיע להסכמה הבאה – תינתן האפשרות להמשיך בעבודות, כל עוד הקיבוץ והחברה יתחייבו להפסיק את השימוש הלא חוקי, לסלק מהשטח את כל המבנים ולהשיב את המצב לקדמותו – עד יום 15/8/2014 (שנה מהיום) ויפקידו ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ על אחת להבטחת ההתחייבות. גובה הערבות נגזר בין היתר מהעלויות המשוערות של השבת המצב לקדמותו בסוף השימוש, ככל שהקיבוץ והחברה לא יעמדו בחובתן לעשות זאת בעצמן. האמור כפוף לכל החלטה שתינתן בבקשה שהוגשה לקבלת היתר בניה. כלומר, שיוסכם לאפשר את המשך הקמת אתר ההרכבה והשימוש בו למרות שאין היתר – כל עוד המדובר בתקופה זמנית של שנה וכל עוד יופקדו הערבויות המתאימות, וכמובן שאם במהלך השנה יקבל הקיבוץ את היתר הבניה או היתר השימוש המיוחל, אזי שהשימוש יהפוך לחוקי, מגבלת הזמן תוסר והערבויות יושבו.
ככל שהצדדים יגיעו להסדר ויבקשו לקבל תוקף של החלטה שיפוטית לגביו - עליהם להגיש בקשה".