קיבוץ אפק אגש"ח נ' גיתאי

פסק דין

"הקיבוץ הוא צורת חיים מיוחדת במינה. הוא מהווה חברה שיתופית המבוססת על עבודה עצמית של חבריו. שורר בו שוויון מוחלט בין החברים, גברים ונשים, ושיתוף בכל שטחי הייצור והצריכה כשכל אחד נותן לפי יכלתו ומקבל לפי צרכיו. מבחינה זו הקיבוץ אינו אלא משפחה גדולה החיה חיים משותפים על בסיס של שוויון ועזרה הדדית..." דברים אלו נאמרו לפנים שנים רבות בע"א 209/65 הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' רייף, פ"ד כ (2) 393, בעמ' 400, מול האותיות ב-ג.

הקיבוץ נתפס כמעין משפחה גדולה, עם "קופה משותפת" המספקת את צרכי החברים – ראה בג"ץ 3132/92 מושלב נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד מז(3) 741 (1993), אך היה ונותר מבוסס על וולנטריות וההסכמה, אין חבר קיבוץ נשאר חבר בעל כורחו וכל חבר באשר הוא רשאי להודיע על הפסק חברות ביחסי השותפות המיוחדים אלו.

בתובענה שבפני , שהיא למעשה , תביעת פינוי וסילוק יד וכן תביעה כספית על סך 80,000 ₪, סלע המחלוקת בין הצדדים בשאלה אם הנתבע הפסיק את חברותו בקיבוץ או לא.

נתוני רקע:

התובע, קיבוץ אפק, הינו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, המאוגדת כדין, בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הקיבוץ").

לקיבוץ תקנון רשום, המסדיר, בין היתר: סמכויות הקיבוץ, החברות בקיבוץ וכל שאר העניינים בין הקיבוץ לבין חבריו.

הנתבע מתגורר בקיבוץ. החל מ- 1980, הצטרף הנתבע, יחד עם בני ביתו, כחברים בקיבוץ אפק, וזאת עד למועד שנמצא במחלוקת בין הצדדים, יום 1/6/2001. לשיטת הקיבוץ, ביום זה הודיע הנתבע על הפסקת חברותו בקיבוץ וממועד זה ואילך, הנתבע אינו חבר קיבוץ ומאידך, הנתבע ממשיך לראות את עצמו כחבר קיבוץ לכל דבר ועניין.

בין לבין, בת זוגו של הנתבע נפרדת ממנו, הצדדים מתגרשים, אשתו לשעבר ממשיכה להיות חברת קיבוץ, יחד עם בניה ומתגוררת בנפרד מהנתבע. מאז אותו מועד שבמחלוקת (1/6/2001), הנתבע מתגורר בקיבוץ ושהותו נתונה במחלוקת אם כחבר קיבוץ או מכוח רשות אחרת כתושב הקיבוץ.

כתב התביעה:

במסגרת כתב התביעה, טען הקיבוץ כי הינו החוכר והמחזיק כדין במקרקעי הקיבוץ, וכי הנתבע, חבר לשעבר בקיבוץ, אשר הודיע על הפסקת חברותו בקיבוץ ביום 1/6/2001, חברותו בקיבוץ פקעה, בהתאם לסעיף 35 (ב) לתקנון הקיבוץ (סעיף 4 לכתב התביעה) .

הקיבוץ המשיך וטען כי ביום 29/12/2002, דרש הקיבוץ מהנתבע לסלק את ידו מהמקרקעין וזאת בהתאם לסעיף 64 לתקנון הקיבוץ, המחייב חבר לשעבר לפנות את מקרקעי הקיבוץ תוך 60 יום מיום קבלת דרישת הקיבוץ.

הקיבוץ ממשיך וטוען בכתב התביעה, כי סבר בתחילה כי ניתן להגיע להסדר עם הנתבע, בדבר המשך מגוריו בקיבוץ, לאחר פקיעת חברותו, אלא, כך לטענת הקיבוץ, הנתבע כפר בעובדה שחברותו בקיבוץ פקעה.

הקיבוץ המשיך וטען, שהנתבע המשיך להתגורר בקיבוץ, לא שילם דבר בגין הרשאת המגורים שניתנה לו ו/או בעד השירותים שהעמיד הקיבוץ לרשותו, או שירותים על פי צריכה, כגון: חשמל, טלפון וכד', וכי הקיבוץ נמנע מהגשת תובענה לפינוי מהטעמים השמורים עמו והמשיך להעדיף ולאפשר לנתבע המשך מגורים בקיבוץ, תמורת תשלום על דרך קיזוז מדמי העזיבה.

הקיבוץ ממשיך וטוען בכתב תביעתו, שהנתבע לא משלם עבור ההרשאה ועבור השירותים, וכי מערכת היחסים בינו לבין שאר חברי הקיבוץ, אינה מן המשופרות ועל רקע זה החליט הקיבוץ להפסיק את ההרשאה למגורים של הנתבע בתחומי הקיבוץ.

כן טוען הקיבוץ, כי ממועד ביטול ההרשאה, על הנתבע לפנות את הדירה המוחזקת על ידו ולשלם לקיבוץ את מלוא חובו בגין אי תשלום דמי הרשאה ו/או שירותים, מיום הפסקת חברותו ועד ליום הגשת התובענה, חוב שעומד ליום הגשת התביעה, על סך 80,000 ₪, בהתאם לכרטסת הנהלת חשבונות בקיבוץ.

כתב ההגנה:

הנתבע, בכתב הגנתו, ציין שהוא חבר בקיבוץ אפק משנת 1980, במהלך שנות חברותו קיבל על עצמו תפקידים ציבוריים וחברתיים והתנדב רבות לשירות הקיבוץ.

הנתבע מציין, כי בשנת 1987 אשתו לשעבר חלתה. כן מציין הנתבע, כי הקיבוץ התעלל במשפחה, לא העביר כספים למחיה וזאת בתקופת שהותו, יחד עם אשתו לשעבר, בבית החולים.

הנתבע ממשיך ומציין, כי בשנת 1994 לקה בליבו, עבר ניתוח לב פתוח ובתום החלמתו, החל לעבוד כרכז בנייה של הקיבוץ ונשלח ללימודי המשך בטכניון, בתחום הנדסת הבנייה.