קטיש נ' מירס תקשורת בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה בסך 31,784 ₪ ותובענה שכנגד בסך 19,224 ₪ שהוגשו ונוהלו בסדר דין מהיר.

משכך פסק הדין יינתן בתמציתיות, בהתאם לתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאחר ששמעתי את עדויות התובעים ונציגת הנתבעת, עיינתי בראיות, וקראתי את סיכומי הצדדים, החלטתי לקבל חלקית את התביעה והתביעה שכנגד, הכל בהתאם למפורט להלן: 

ביום 22.02.07 התקשר מר סמיר קיטש (להלן:"התובע/הנתבע שכנגד")  עם חברת מירס תקשורת בע"מ (להלן:"הנתבעת/ התובעת שכנגד") בהסכם, במסגרתו סיפקה הנתבעת  ארבעה מכשירי טלפון אלחוטי נייד. על פי דרישת הנתבעת הפקיד התובע פיקדון בסך 3,000 ₪. התובע חתם באותו מעמד על הרשאה לחיוב חשבון בנק שלו לטובת הנתבעת. בחודש 9.07 עם קבלת עותק חשבונית לידיו הסתבר לתובע כי הוא מחויב על 7 משכירי טלפון ולא 4 כפי שחתם ביום ההתקשרות.  התובע פנה לנציגת הנתבעת לבירור מה מקור החיוב העודף. תהליך הברור נמשך כשלושה חודשים במהלכם המשיך התובע להשתמש במכשירים ולשלם את החשבוניות השוטפות.  לאחר שלושה חודשים ביטל התובע את הרשאת חיוב הקבע מחשבונו ומשכך החשבונות התקופתיים אותם הציגה הנתבעת בפני הבנק לא כובדו.

בחודש 1.08, לאחר בירור הנתבעת הוצגו בפני התובע מסמכים המראים לכאורה כי התובע רכש 3 מכשירים נוספים. התובע טען בפני התובעת כי חתימות אלה מזויפות וכי אינם חתימותיו ומשכך דרש כי יזוכה בחיובים העודפים בגין מכשירים אלה.  פניותיו של התובע נדחו.

לשיטתה של הנתבעת, בנוסף להסכם מיום 22.2.07 בו  התקשר התובע עימה בהסכם לרכישת 4 מכשירי טלפון. ביום 19.7.07 התקשר התובע עימה בהסכם נוסף להספקת 2 מכשירים נוספים וביום 22.7.07 להספקת מכשיר נוסף, סה"כ סופקו לתובע 7 מכשירים עד חודש יולי 07. התובע התחייב לעשות  שימוש במכשירים לתקופה של 36 חודשים לפחות וזאת מהטעם כי מכשירים אלה סופקו לו ללא עלות מצידו.

הנתבעת הודתה כי התובע הפקיד בידה פיקדון אשר הינו חלק מהסכם בין הצדדים ואשר אמור להיות מושב לידי התובע לאחר שנה ובכפוף לכך שלא יפגעו התשלומים השוטפים אותו חב התובע לנתבעת בגין השימוש במכשירים.

משביטל התובע את הוראת הקבע לחיוב חשבונו החל צובר חובות כספיים בגין השימוש. לטענת הנתבעת בחודש ספטמבר 07 שוחח התובע עם נציג הנתבעת וטען כי ציפה שאחיו ישא בתשלומים בגין 3 מכשירים אלו.

ביום 3.2.08 ניתקה הנתבעת את המכשירים שבידי התובע. לטענתה התובע הוא שהפר את ההסכם עימה ומשכך חב הוא כלפיה על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים, הכוללים את התשלומים בגינם עשה שימוש שוטף במכשירים וכן בגין דמי היציאה.

 ביום 31.01.10 העידו בפני הגב' אהרונסון אסתר מטעם הנתבעת ומר סמיר קיטש מטעם התביעה.

התובע הגיש את סיכומיו ביום 22.02.10 והנתבעת הגישו סיכומיה ביום 01.03.10

דיון

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

לדידי, עמד התובע בנטל המוטל עליו והוכיח את תביעתו.