החלטה
לפניי עתירת המבקשות, הן התובעות בכתב התביעה, לתיקון כתב תביעתן, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 92 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות) על דרך הוספת טענות לעניין אחריותו של המשיב 3 כמנהל או כבעל מניות או כבעל השליטה במשיבה 1.
המודבר בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בגדרה תבעו המבקשות את המשיבים בגין סחורה שסופקה למשיבים, ואשר תמורתה משכו המשיבים 1-2 המחאות, אשר חוללו באי פירעון. המשיב 3 נתבע כערב על פי כתב ערבות מיום 16.02.10.
הבקשה
לטענת המבקשות בבקשתן ובתצהיר שצורף לה, כבר בכתב התביעה המקורי שמרו הן על זכותן לתיקון כתב התביעה, שכן במקורה הוגשה התביעה רק על פי העילות הראויות להידון בסדר דין מקוצר, אולם לא ויתרו הן על עילות נוספות, ועתה משהועברה התביעה לפסים רגילים, הגיעה השעה לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף את העילות שהושמטו לאור אופיה של התביעה, כפי שהוגשה במקור. המבקשות טוענות, כאמור, כי המשיב 3 אחראי לאור היותו מנהל המשיבה 1, כעולה מתמצית רשם החברות. המבקשות טוענות כי המשיב 3 השתמש ביודעין באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה- המשיבה 1 על מנת להונות את המבקשות ולקפח זכויותיהן, ועל כן לשיטתן ישנה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין המשיב 3 למשיבה 1. המבקשות טוענות כי החברה –המשיבה 1 הוקמה על ידי המשיבים 3 ו-2, כאשר המשיב 3 בעל המניות היחיד, בעקבות פשיטת רגל של המשיב 2. המבקשות טוענות כי הקמת החברה הייתה לצורך ניהול העסק המשפחתי בכיסוי של חברה בע"מ – אך בצורה רשלנית, כושלת וחסרת אחריות, תוך פיזור שיקים והתחייבויות מתוך ידיעה כי אין להם כיסוי. המבקשות טוענות כי בנסיבות אלו, ובמיוחד לאור העובדה שמדובר בחברה משפחתית – שבינה לבין בעליה הכירה הפסיקה באפשרות להרמת מסך ההתאגדות ביתר קלות, יש לחייב את המשיב 3 באופן אישי כמנהל או בעל השליטה במשיבה 1. המבקשות טוענות כי פשיטת הרגל של המשיב 2 נודעה להן לאחר הגשת התביעה, לאור בקשת המשיב 2 לעיכוב הליכים בתיק דנן.
המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיב 2 טוען כי אין כל הצדקה לצרפו כמשיב, לאור החלטת כב' הרשם רומי מיום 25.10.11 ולפיה כל ההליכים כנגד המשיב 2 מבוטלים, לאור צו עיכוב הליכים שניתן על ידי בית משפט המחוזי בחיפה בתיק פשיטת הרגל של המשיב 2. באשר למשיב 3, המשיבים טוענים כי המבקשות ידעו זה מכבר כי המשיב 3 הינו מנהל המשיבה 1, ועל סמך ידיעה זו הוגשה התביעה מלכתחילה. לטענתם, הנימוק לפיו כתב התביעה המקורי הוגש בסדר דין מקוצר אינו אלא ניסיון לתיקון כתב התביעה "בחוסר תום לב מובהק". עוד טוענים המשיבים כי המבקשות לא הביאו אף ראשית ראייה למעשים המיוחסים למשיב 3 בגינם מבוקשת הרמת המסך.
דיון והכרעה
תקנה 92 לתקנות קובעת כדלהלן:
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת, ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה ברוחב לב (ראו לדוגמא: רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח' פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פד"י מו(3), 214). החריג לכלל הנ"ל הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב של מגישה, או כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (ראו: רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים פ"ד נז(3) 475).
אולם, תיקון כתב התביעה אינו מהווה מקצה שיפורים, ובעת התרת התיקון תילקח בחשבון התנהגות בעל הדין בטרם הגשת הבקשה (ע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד פ"ד 4, 487). בית המשפט ישקול את התנהגות בעל הדין המבקש את התיקון באמצעות בחינת הסיבה אשר גרמה לבעל הדין, לטענתו, להשמטת הטענה אותה הוא מבקש להוסיף בבקשתו (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 153).
בענייננו, עותרים המבקשים להוספת עילה חדשה – אחריות אישית של אורגן החברה, כאשר טענות עובדתיות בצידה – התנהלות בחוסר תום לב, ניצול מסך ההתאגדות ועוד. המבקשים מנמקים הבקשה בעובדה ששמרו על זכותם לתיקון כתב התביעה לאור העובדה שהוגשה במקורה בסדר דין מקוצר, ובכך שעניין פשיטת הרגל של המשיב 2 התגלה רק לאחר השת כתב התביעה. המשיבים טוענים מנגד כי עובדת היות המשיב 3 מנהל המשיבה 1 היה ידוע למבקשות, וכי לא הובאה כל ראייה התומכת בטענותיהן בעניין התנהלות המשיב 3.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
אכן, המבקשות ידעו על עובדת היות המשיב 3 מנהל המשיבה 1, והדבר אף בא לידי ביטוי בכתב התביעה המקורי (ראו: סעיף 4 לכתב התביעה). אולם היא הנותנת. על אף שהמבקשות ידעו על עובדת היות המשיב 3 מנהל, לא תבעו אותו על פי אחריותו האישית, לאור סדר הדין בו הוגש כתב התביעה – סדר דין מקוצר, במסגרתו ניתן לתבוע רק כאשר מדובר בסכום קצוב ובידי התובע ראייה בכתב על כך (ראו: תקנה 202 לתקנות). המבקשות תבעו את המשיב 3 כערב להתחייבות המשיבה 3 על פי כתב ערבות, ואכן כתב ערבות ממלא אחר דרישה זו (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 397; ע"א 3568/98 שלופה נ' אמרז בע"מ פ''ד נד(2) 85), זאת להבדיל מתביעה בעילה של אחריות אישית של נושא משרה. כן מציינות המבקשות את הליך פשיטת הרגל של המשיב 2 – אשר הובא לידיעתן רק לאחר הגשת התביעה, ממנו הן מסיקות כי מטרת הקמת החברה הייתה כסות להתנהלות עסקו המשפחתי של המשיב 2 - אשר פעל תחילה כעוסק מורשה ונקלע לקשיים. יצויין כי המבקשות טענו כבר בכתב תביעתן המקורי כי המשיב 2 פעל תחת השם המסחרי "אבנא חג אחמד נמר", אולם לצד שם זה צויין מס' תעודת הזהות של המשיב 2 – שהינו מספר העסוק המורשה שלו (סעיף 6 לכתב התביעה). הגם שהקשר בין פשיטת הרגל של המשיב 2 לבין הטענות המועלות כנגד המשיב 3 אינו הכרחי, ראיתי כי הינו מספיק בשלב זה על מנת להתיר את תיקון כתב התביעה וזאת מבלי להביע עמדתי לגופו של עניין.
לאור האמור לעיל, הנני מתיר למבקשות לתקן כתב תביעתן. כתב התביעה המתוקן יוגש לתיק בית המשפט תוך 15 יום מהיום, ולמשיבים הזכות להגיש כתב ההגנה המתוקן, יוגש תוך 30 יום מיום קבלתו.
בנסיבות העניין, נוכח האמור לעיל, תישאנה המבקשות בהוצאות המשיבים 1 ו- 3 בסך 1,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.
