קו-וקס בע"מ נ' Novartis Animal Heaith US Inc

החלטה

בפני בקשה לקבוע כי לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לנתבעת.

הנתבעת (להלן: "המבקשת"), הינה חברה זרה. לטענתה, ההמצאה בוצעה לה על ידי התובעת (להלן: "המשיבה") במהלך ביקור נציג מטעם המבקשת בארץ, לצורך משא ומתן בעניין המחלוקת נשוא כתב התביעה. המבקשת טוענת כי ביום 17.6.13 נסתיים המו"מ בין הצדדים ללא הצלחה וכתב התביעה נמסר לנציג מטעמה כבר למחרת, ביום 18.6.13. בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, כתב התביעה הומצא לה שלא כדין. בעניין זה, הפנתה המבקשת למספר פסקי דין בהם נקבע כי המצאה לנתבע הזר, תוך ניצול שהותו בארץ, בדרכי מרמה ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט איננה המצאה כדין. (ע"א (מח'-ת"א 861/93 Cor-serve Ltd. נ' ארגל אריזה גלית בע"מ תק מח 93(3) 54 (להלן: עניין "ארגל"; תא (חי') 22497-07 The World of Marble and Granite 2000 cc נ' אבן קיסר שדות ים בע"מ (פורסם בנבו, 14.8.8) (להלן: "עניין אבן קיסר"; בשא (ת"א) 13292/08 Vestel Foreign Trade Co נ' אמפא מוצרי צריכה בע"מ (פורסם בנבו, 24.3.09) להלן: "עניין אמפא").

עוד טוענת המבקשת, כי מר גאור, הנציג מטעמה שניהל את המו"מ וקיבל את כתב התביעה, איננו נציג מורשה לקבלת כתבי בי דין כמשמעה בתקנה 482 א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות").

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, ההמצאה בוצעה כדין, לאחר שכשל המו"מ בין הצדדים, אותו יזמה המבקשת בעצמה. המשיבה טוענת כי פסקי הדין שאוזכרו על ידי המבקשת מתארים מקרים חריגים של הבאת הנתבע הזר לארץ בדרכי מרמה, במעבר בין טיסות או תוך הטעייה כי הפגישה הינה למטרת מו"מ כאשר למעשה כל מטרתה הינה המצאת התביעה בארץ. לטענת המשיבה, המקרה דנן איננו בא בגדר החריג לכלל לפיו בית המשפט קונה סמכות עם המצאת כתב התביעה לנתבע זר גם אם זה שוהה בארץ באופן זמני או אקראי. עוד טוענת המשיבה כי מר גאור הינו מורשה לקבלת כתבי בי דין שכן כל שנדרש בעניין זה הוא שדרגת האינטנסיביות של הקשר בינו לבין הנתבעת תהא ברמה כזו שניתן להניח שיביא את דבר ההליכים לידיעת הנתבעת.

המבקשת הגיבה לתשובת המשיבה. בתגובתה, טענה כי הגשת התביעה יום לאחר שנסתיים המו"מ, מלמדת על כך שכתב התביעה הוכן מבעוד מועד ולפני הפגישה בין הצדדים. התנהלות זו לטענתה, מהווה חוסר תום לב במו"מ, אשר יש בו להשליך גם על חוסר תום ליבה של המשיבה לעניין אופן ההמצאה. עוד טוענת המבקשת, כי המדיניות הרצויה היא לעודד יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, וניצול מעמד המו"מ לצורכי המצאת כתבי בי דין חותר תחת מדיניות זו ועלול להרתיע מתדיינים זרים מקיום פגישות מו"מ בישראל.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המקרה דנן, איננו נופל בגדר החריגים לכלל לפיו קונה בית המשפט סמכות עם המצאת כתב התביעה לנתבע זר, גם אם זה שוהה בארץ באופן זמני או אקראי. המקרים שאוזכרו על ידי המבקשת, מתארים המצאות שבוצעו תוך מרמה או הטעייה היורדים לשורש פעולת ההמצאה עצמה, (להבדיל מטענת המבקשת על חוסר תום לב הנוגע למו"מ) תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. כך למשל, כאשר התובע עורב לנתבע הזר בשדה התעופה במעבר בין טיסות (בר"ע 156/73 UNIROYAL INC נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כ"ח (1) 229); כאשר הנתבע הזר הגיע לארץ לצורך דיון בבקשה לביטול היתר המצאה (עניין ארגל לעיל, עמ' 54); כאשר התובע מטעה את הנתבע שסבור כי הפגישה הינה למטרת מו"מ כאשר עם הגעת הנציג הזר לפגישה נמסר לידו כתב התביעה מבלי שנערך מו"מ כלל (עניין אבן קיסר לעיל, בעמ' 3). יוער כי, בעניין אמפא לעיל, קבע רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב כי המצאת כתב התביעה לנציג עסקי מטעם הנתבעת הזרה, בתום פגישת מו"מ, הייתה שלא כדין, אולם הנימוק העיקרי לפסילת ההמצאה שם היה היקף האחריות המצומצם של הנציג והעובדה כי לא ניתן היה להגדירו כ"מורשה בהנהלת עסקים" לצורך החלת תקנה 482(א) לתקנות. בהקשר זה יש לציין כי כתב התביעה הוגש בענייננו למורשה מטעם הנתבעת לקבלת כתב בי הדין. המבחן הקובע המקובל בפסיקה לעניין "מורשה" לקבלת כתבי בי דין הוא מבחן אינטנסיביות הקשר שבין הנציג לחברה הזרה:

"אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482 (א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שביו המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר תהליכים שהוגשו נגדו... "

(ראה: רע"א 94/2652 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו, 25.8.94))

בענייננו, טענות המבקשת לפיהן מר גאור איננו מורשה לקבלת כתבי בי דין נטענו בעלמא, וללא כל סימוכין. מר גאור הגיע לארץ, בראש משלחת של 3 נציגים מטעם המבקשת, כאשר מטרת הפגישה המוצהרת הייתה ניהול מו"מ לצורך סיום המחלוקת. בנסיבות אלה, יכלה המשיבה להניח שהנציג שהגיע ארצה מטעם המבקשת במטרה לנהל משא ומתן לסיום הסכסוך המשפטי, יביא לידיעתה את דבר ההליכים שהוגשו נגדה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם