אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קושלבה נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

קושלבה נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

תאריך פרסום : 03/03/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
17588-06-10
03/03/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
מריה קושלבה על ידי ב"כ עו"ד מתן חודורוב
הנתבע:
1. משרד הפנים על ידי פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
2. עו"ד אחוה ברמן

פסק-דין

פסק דין

עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי אורה למשיב להעניק לה מעמד קבע בישראל ובהמשך אזרחות ישראלית מכוח היותה אלמנה של אזרח ישראלי.

העותרת, נתינת מולדובה, ילידת 31.7.1941 (כיום בת 69), גרושה ללא ילדים, הינה אלמנתו של ראובן איבג'י ז"ל, אזרח ישראלי, יליד שנת 1927, גרוש ואב לארבעה ילדים, אשר נפטר ביום 27.5.09.

העותרת הגיעה לישראל כתיירת ביום 2.3.00, באשרת תייר מסוג ב/2, אולם המשיכה לשהות בישראל שלא כדין, גם לאחר שפג תוקף האשרה. היא הכירה את מר איבג'י ז"ל, ולטענתה החלה לחיות עימו, כ"ידועים בציבור", ביום 21.5.00. ביום 28.3.2003 נישאו בנישואי אל סלוואדור. ביום 9.6.03 הגישה העותרת בקשה לקבלת מעמד מכוח היותה נשואה לאזרח ישראלי. עוד באותו יום נערך לבני הזוג שימוע ולעותרת ניתנה אשרת תייר מסוג ב/2 עד ליום 9.9.03. בהמשך הוארך תוקף אשרת התייר עד ליום 9.12.03. תעודת הנישואין שהציגו בני הזוג נשלחה לבדיקה באגף המרשם וביום 9.3.04 נקבע כי תעודה זו אינה קבילה ואינה מוכרת לרישום בישראל מאחר שנערכה על ידי ראש העירייה ולא על ידי נוטריון ציבורי. על כן הוחלט כי לא ניתן להתחיל בהליך המדורג מכוח מעמדה של העותרת כנשואה לאזרח ישראלי, עד לאחר הצגת מסמכים קבילים. לפי רישומי המשיב, הודעה על כך נמסרה לעותרת ביום 17.3.04. אשרת התייר מסוג ב/2 של העותרת הוארכה עד ליום 23.12.04.

במהלך שנת 2004 התרחשו מספר אירועים הנוגעים ליחסי העותרת עם בן זוגה, אשר הייתה להם השלכה ישירה על ההליכים להענקת המעמד. ביום 27.9.04 התייצב מר איבג'י ז"ל במשרד הפנים וביקש שלא להמשיך ולטפל בבקשתו לפתוח בהליך מדורג לשם הענקת מעמד מכוח חיים משותפים עם העותרת. מר איבג'י טען, כי העותרת שכנעה אותו לחיות יחדיו, אולם היא מכה אותו ונוטלת ממנו את כספו. עוד טען, כי העותרת אמרה שמטרתה לקבל תעודת זהות ישראלית, וכי לאחר שתקבל אותה, תהרוג אותו. מר איבג'י ז"ל אף איים להתאבד אם העותרת לא תעזוב את הארץ והתחנן כי תבוטל אשרת התייר שברשותה. כאשר נשאל מדוע התייצב עם העותרת מספר ימים קודם לכן לצורך הארכת היתר השהייה, טען כי עשה זאת מפחד. ביום 29.11.04 התייצב מר איבג'י ז"ל פעם נוספת במשרדי המשיב, הפעם יחד עם העותרת, וביקש לחזור בו מבקשתו להפסקת ההליך, ולהתחיל בו מחדש. מרישומי המשטרה עולה, כי ביום 14.12.04, כשבועיים לאחר שביקש לחדש את ההליך המדורג, הגיש מר איבג'י ז"ל תלונה במשטרה כנגד העותרת בטענה של תקיפה ואיומים, אולם שבועיים לאחר מכן, ביום 27.12.04, חזר בו מתלונתו.

ביום 29.11.04, במועד בו התייצב מר איבג'י ז"ל בבקשה לחדש את ההליך, נדונה הבקשה להקניית מעמד מתוקף נישואין בוועדה לשכתית ונערך דיון במטה. ביום 30.12.04 הוחלט שלא לאשר את פתיחת ההליך המדורג מכוח נישואין ולהחזיר את רישום מצבו האישי של מר איבג'י ל"גרוש", לאור הממצא בדבר אי קבילותה של תעודת הנישואין, וזאת עד להמצאת מסמכים קבילים (נספח ג' לכתב התשובה). הודעה על ההחלטה נשלחה למר איבג'י ביום 6.1.05 והוא הוזמן להגיש בקשה עבור העותרת לאשרה מסוג ב/1 עקב חיים משותפים ללא נישואין (ולא עקב נישואין). ביום 3.1.05 נערך שימוע לבני הזוג על מנת לברר את פנייתו של איבג'י לביטול ההליך המדורג וכן את הגשת התלונה למשטרה כנגד העותרת. מר איבג'י הסביר כי אחיו הוא זה שהגיש את התלונה במשטרה בשמו והשפיע עליו. במהלך השימוע הצהיר מר איבג'י כי ברצונו לחיות עם העותרת. עוד אמר, כי אינו בקשר עם ילדיו זה למעלה מחודשיים, וכי העותרת היא היחידה המטפלת בו. המשיב האריך את אשרת התייר מסוג ב/2 עד ליום 23.3.05, ולאחר מכן הוארכה האשרה בחצי שנה נוספת.

ביום 13.7.05 הוזמנו בני הזוג לתשאול ובמעמד זה הוחלט לאשר את פתיחת ההליך המדורג ולהעניק לעותרת רישיון ישיבה מסוג ב/1 למשך שנה. בהחלטה נכתב כי העותרת מצאה את מר איבג'י "בקושי חי" והוא הצהיר בפגישה שהוא "זקוק למטפלת". לעותרת ניתנה אשרה מסוג ב/1 מיום 24.7.05 עד יום 24.7.06. ביום 3.8.06, נערך תשאול לשם בדיקת כנות הקשר בין בני הזוג ממנו עלה כי העותרת עובדת לעיתים במשק בית ומטפלת במר איבג'י. על סמך התרשמות המטה, ביום 3.9.06, הוחלט להעניק לעותרת רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 על פי נוהל ידועים בציבור אשר היה בתוקף באותה עת. רישיון הישיבה מסוג א/5 הוארך מעת לעת וזאת עד ליום 3.9.09.

למרבה הצער, ביום 27.5.09 נפטר מר איבג'י עקב מחלה. ביום 23.8.09, כשלושה חודשים לאחר פטירתו של מר איבג'י, התייצבה העותרת במשרדי המשיב והגישה בקשה להארכת רישיון הישיבה מסוג א/5 שברשותה, בציינה כי מר איבג'י נפטר. ביום 24.9.09 הוחלט בועדה הלשכתית מטעם המשיב לסרב לבקשה להארכת רישיון הישיבה בישראל מאחר שהעותרת אינה עונה על התנאים בנוהל. המשיב נתן לעותרת אשרת תייר מסוג ב/2 למשך 3 חודשים על מנת שתוכל להסדיר את ענייניה טרם עזיבתה את הארץ.

ביום 30.9.09 נשלח לעותרת מכתב המודיע על החלטת המשיב לסרב לבקשתה להארכת מעמדה כתושבת ארעית. כנגד החלטת המשיב הגישה העותרת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב יפו (עת"מ 362112/09). ביום 20.12.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה העתירה תימחק ולעותרת ייערך שימוע שלאחריו יועבר עניינה להחלטת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומאניטאריים.

ביום 11.1.10 נערך שימוע לעותרת. במהלך השימוע טענה העותרת כי לא עבדה כאשר הייתה עם מר איבג'י, ונסמכה עליו מבחינה כלכלית. לדבריה, כשהכירה את מר איבג'י מצבו הרפואי היה תקין אולם בשנת 2004 הוא עבר אירוע מוחי. עוד טענה, כי יש לה פנסיה ממולדובה אך לפני כשלוש שנים משכה את כל הכסף, וכי היא ממשיכה לקבל גמלת ביטוח לאומי ממולדובה (כ-50$ לחודש). כן טענה העותרת במהלך השימוע, כי יש לה דירה במולדובה שבה מתגוררות שתי אחייניותיה, וכי אחותה היחידה שנותרה בחיים מתגוררת ברוסיה. העותרת הסבירה כי היא מתגוררת בישראל בדירת עמידר של מר איבג'י ומתקיימת מקצבת ביטוח לאומי. העותרת אמרה כי היא רוצה להישאר בישראל משום שהיא אוהבת את הארץ ומכיוון שלא תוכל להתקיים מהפנסיה שהיא מקבלת במולדובה.

ביום 4.5.10 המליצה הועדה הבינמשרדית בפני ראש רשות מינהל האוכלוסין לסרב לבקשה מהטעם שזיקתה למולדתה חזקה יותר מזיקתה לישראל. ראש הרשות אימץ את המלצת הועדה ודחה את בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל. בהחלטת ראש הרשות הוסבר כי הקשר הזוגי בתחילתו ידע עליות ומורדות, לבני הזוג אין ילדים משותפים וההליך המדורג הופסק עקב פטירת בן הזוג כעבור שנים ספורות. הנסיבות אשר עמדו לנגד עיני ראש הרשות הן בין היתר העובדה שלעותרת נכס בחו"ל, קרובי משפחתה היחידים מתגוררים אף הם בחו"ל ולעותרת פנסיה במולדתה. כמו כן, משך שהותה של העותרת בישראל קצר ומרבית חייה עברו עליה במולדובה. עוד צוין, כי מלבד אהבתה לארץ, אחזה העותרת בנימוק הכלכלי, שהפנסיה שלה לא תאפשר לה להתקיים בחו"ל. מכאן הגיע ראש הרשות לכלל מסקנה כי זיקתה של העותרת למולדתה חזקה יותר מזיקתה לישראל, וכי לאחר בחינת נסיבותיה, בקשתה לקבלת מעמד מסורבת.

מכאן העתירה.

העותרת טוענת, כי למעשה היה באפשרותה לסיים את ההליך המדורג ולקבל אזרחות עוד בטרם פטירת בעלה, שכן המשיב צריך היה לאשר את תחילת ההליך המדורג כבר מהמועד בו נישאה לבן זוגה. לפיכך, לא הייתה הצדקה להורות על הפסקת ההליך עם פטירתו. לחילופין טוענת העותרת, כי אף אם חל עליה נוהל הפסקת ההליך המדורג, הרי שלא היה מקום להעמיד את זיקתה לישראל בספק שכן החלטת הוועדה הבינמשרדית נסמכת על תשתית עובדתית חסרה או מוטעית. לדבריה, היא שוהה בישראל מאז שנת 2000, ובמהלך תקופה זו יצרה קשר רגשי חם עם בן זוגה ועם משפחתו והתערתה בחברה בישראל. העותרת שוללת כל זיקה לארץ מוצאה וטוענת כי אין לה קרובי משפחה או נכסים בחו"ל. בתמיכה לטענותיה בדבר זיקתה לישראל, צירפה העותרת מכתב מילדיו של מר איבג'י אשר הדגישו את הקשר המשפחתי החם בינם לבין העותרת. כן צירפה העותרת מכתב מחברתה המאשר כי העותרת חיה עם מר איבג'י כזוג נשוי וכי העותרת טיפלה בו במסירות רבה.

המשיב טוען, כי דין העתירה להידחות שכן לא נפל כל פגם בהחלטתו. לטענתו, הוועדה הבינמשרדית שקלה את נסיבותיה של העותרת ולא מצאה טעמים הומניטאריים מיוחדים לאישור הבקשה. הלכה היא כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת כל עוד לא נפל פגם מהותי בהחלטה, והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בוועדה השוקלת שיקולים של לפנים משורת הדין. עמדת המשיב היא כי החלטת הוועדה עניינית, מידתית וראויה, ואינה חורגת ממתחם הסבירות, ועל כן אין מקום להתערב בה.

דין העתירה להידחות.

המשיב אישר את פתיחת ההליך המדורג לעותרת ולבן זוגה מכוח היותם "ידועים בציבור" ולא מכוח נישואיהם, והודיע על כך במכתבו מיום 6.1.05. לעותרת היה ברור כי נישואיה אינם רשומים במרשם האוכלוסין וכי ההליך המדורג החל עליה ועל בן זוגה הוא הליך הסדרת המעמד לבני זוג שאינם נשואים, וזאת מכוח חייהם המשותפים. יש להסיר, אם כן, מן הפרק, את טענת העותרת כי המשיב צריך היה לאשר את תחילת ההליך המדורג מהמועד בו נישאה העותרת לבן זוגה, וכי כך היה מסתיים ההליך המדורג עוד בטרם פטירתו. משלא ניתן תוקף רשמי לנישואים אלה במדינת ישראל, הרי שלא ניתן להקנות לעותרת מעמד מכוחם.

משכך הם פני הדברים, עניינה של העותרת ייבחן בהתאם למסגרת הנורמטיבית הנוגעת למתן מעמד לבן זוג של אזרח ישראלי כאשר בני הזוג אינם נשואים. ההבחנה בין המסגרת הנורמטיבית המסדירה את מעמדם של בני הזוג הזרים בכל אחד מן המקרים משליכה על אורכו של ההליך המדורג ותנאיו. הסדרת מעמדו של זר הנישא לאזרח ישראלי מעוגנת בהוראת סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. אכן, אין מוקנית לו, מכוחו, זכות אוטומטית לאזרחות, אולם מהוראת הסעיף ניתן ללמוד כי למוסד הנישואין יש השפעה בדמות הקלה בהליכי ההתאזרחות. לעומת זאת, ככל שהמדובר בזר החי חיים משותפים עם בן זוג ישראלי ללא נישואין, הרי שהסדרת מעמדו מצויה בגדר שיקול דעתו הרחב של שר הפנים מכוח הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ"ד ס"א(1) 211).

במסגרת שיקול הדעת הרחב המוקנה לשר הפנים בהפעלת סמכויותיו מכוח חוק הכניסה לישראל (בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505), נקבעה מדיניות המאפשרת לזרים, אשר הוכיחו כי הינם ידועים בציבור של אזרחים ישראלים, להסדיר מעמדם בישראל מכוח יחסים אלה. מדיניות זו עוגנה בשנת 2000 במסגרת "נוהל הטיפול בהענקת מעמד לבני זוג של אזרחים ותושבי קבע ישראלים שאינם נשואים כולל בני זוג מאותו מין" מיום 1.5.00 (נוהל מס' 5.2.0009). נוהל זה קובע, כי בכפוף להוכחת קשר אמיתי וחיים משותפים של בני הזוג, יוענק לבן הזוג הזר מעמד בהליך מדורג. נוהל זה תוקן בעבר מספר פעמים. על פי הנוהל שהיה תקף בעת כניסתם של העותרת ובן זוגה להליך המדורג, בכפוף להוכחת חיים משותפים וקשר אמיתי, ניתן להעניק לבן הזוג הזר רישיון ביקור מסוג ב/1 למשך שנה. כעבור שנה, ובכפוף לבדיקת כנות הקשר, ניתן להעניק לו רשיון מסוג א/5 אשר יוארך מדי שנה במשך 6 שנים בסך הכל. בתום 7 שנות חיים משותפים, יזכה בן הזוג הזר במעמד של תושב קבע.

הנה כי כן, ובניגוד לנטען בעתירה, משך תקופת ההליך המדורג החלה על העותרת ובן זוגה מכוח היותם בני זוג שאינם נשואים הוא 7 שנים, ולא 4.5 כפי שנקבע ביחס לבני זוג נשואים. במועד פטירתו של בן זוגה (27.5.09), השלימה העותרת כשנתיים וחצי מתוך 6 השנים בהן נדרש רישיון ארעי מסוג א/5 לצורך השלמת ההליך. בכך נשמט הבסיס מטענת העותרת, כי לו פעל המשיב בהתאם לנהליו, היה באפשרותה להשלים את ההליך המדורג עוד בטרם נפטר בן זוגה. על כך יש להוסיף, כי העיכוב בכניסת העותרת ובן זוגה למסלול הקניית מעמד רובץ לפתחם ממספר טעמים. האחד, העותרת שהתה בישראל שלא כדין כ-3 שנים עד שפנתה למשרדי המשיב להסדרת מעמדה מכוח היותה "ידועה בציבור" של אזרח ישראלי. הטעם האחר הוא, שהשניים הציגו תעודת נישואין בלתי קבילה שחסמה בפני העותרת את האפשרות להיכנס להליך המדורג מכוח נישואין, חייבה את המשיב לתהות על קנקנה של התעודה, ולבחון באופן מעמיק יותר את כנות יחסי בני הזוג. טעם נוסף הוא פניותיו של מר איבג'י למשרדי המשיב בשנת 2004 בבקשה נחרצת להפסיק את ההליך המדורג נוכח הבעיות ביחסיו עם העותרת והעובדה כי הגיש נגדה תלונה במשטרה, אירועים אשר חייבו כשלעצמם בחינה נוספת של כנות הקשר.

משקבעתי כי העותרת טרם השלימה את ההליך המדורג לפני פטירת בן זוגה, הרי שמסקנתי היא כי צדק המשיב בהחילו את נוהל הפסקת ההליך המדורג על העותרת. ככלל, אין לבן זוג זר של אזרח ישראלי זכות מוקנית לקבל מעמד בישראל משפקע קשר הנישואין בינו לבין האזרח הישראלי, בין מחמת גירושין ובין מחמת פטירה, כל עוד לא הושלם ההליך (בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293). עם זאת, קיימים מקרים מיוחדים, המצדיקים העברת הבקשה להמשך שהייה בישראל לדיון בוועדה הבינמשרדית לבחינת האפשרות למתן מעמד בישראל, מטעמים הומניטאריים. לעניין זה גובש "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים", המסדיר גם את דרך הטיפול במקרה בו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי (נוהל מס' 5.2.0017). הסדר זה נדון בהרחבה בבית המשפט העליון בפרשת הלל (בג"ץ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים [פורסם בנבו] מיום 2.8.09). בעקבות ההלכה שנקבעה בפרשה זו, ערך המשיב שינויים בנוהל (הנוהל עודכן ביום 11.5.09). בנוהל החדש נקבע, כי בנסיבות של פטירת בן הזוג הישראלי תיבחן האפשרות להעביר את המקרה לוועדה הבינמשרדית אשר תבחן את זיקתו של בן הזוג הזר לישראל ותשקול, בין היתר, את משך התקופה בה שוהה הזר בישראל, קיומם של קרובי משפחה של הזר בארץ או בארץ מוצאו ומידת התערותו בחברה הישראלית. עניינו של בן הזוג הזר יועבר לוועדה הבינמשרדית בכפוף לעמידה בתנאי הסף הקבועים בנוהל. תנאי הסף שנקבעו ביחס לבני זוג שאין להם ילדים משותפים הם: כנות הנישואין ורישומם במרשם האוכלוסין; רישיון ישיבה מסוג א/5; כי בן הזוג עבר יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג קודם פטירת בן הזוג הישראלי; לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ