תא"מ
בית משפט השלום כפר סבא
|
1945-07-12
13/08/2013
|
בפני השופט:
מיכאל קרשן
|
- נגד - |
התובע:
אירית קורס
|
הנתבע:
צפרירה שרה מרסי
|
פסק-דין |
פסק דין
ענייננו בתביעה כספית בסך 17,454 ₪ שעילתה הפרת חוזה למתן שירותים משפטיים ונוטריוניים.
בדיון ביום 21.3.2013 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ויתרו על חקירת המצהירים, וחלף זאת סיכמו בכתב על יסוד החומר הקיים.
התביעה
התובעת היא עו"ד ונוטריון. לטענת התובעת, ביום 15.6.2009 פנתה אליה הנתבעת באמצעות דוא"ל על מנת לשכור את שירותיה להכנת מסמכים הנדרשים בהליך קבלת אזרחות ליטאית. זמן קצר לאחר מכן התקיימה פגישה בין השתיים במשרד התובעת. התובעת יעצה לנתבעת בנוגע לקריטריונים לקבלת אזרחות ליטאית והנחתה אותה כיצד לאתר את המסמכים הדרושים בארכיונים בליטא. סוכם כי הנתבעת תביא מסמכים הדרושים לשם קבלת אזרחות ליטאית ואלו ייבדקו, יתורגמו על ידי התובעת ויאושרו באישור נוטריוני.
לפיכך התקיימה בין הצדדים פגישה נוספת, בה הביאה הנתבעת 15 מסמכים הדרושים לשם קבלת אזרחות ליטאית, וזאת על מנת שהתובעת תבדוק האם המסמכים עומדים בקריטריונים הדרושים, תתרגם אותם ותאשרם באישורים נוטריוניים. במעמד קבלת המסמכים הסבירה התובעת לנתבעת כי את תמורת שירותי הייעוץ המשפטי, התרגומים והאישורים הנוטריוניים, תשלם הנתבעת במעמד קבלת המסמכים. הנתבעת הסכימה והותירה את 15 המסמכים בידי התובעת במשרדה.
התובעת טוענת כי כל 15 המסמכים תורגמו על ידה ואושרו באישורים נוטריוניים. לאחר סיום העבודה פנתה התובעת מספר פעמים לנתבעת ודרשה ממנה לסור למשרדה על מנת ליטול את המסמכים ולהסדיר את התשלום, אולם הנתבעת סירבה.
התובעת תובעת מן הנתבעת את שכר עבודתה כנוטריון (9,254 ₪), את שכר טרחתה כעו"ד עבור שתי פגישות, ייעוץ משפטי והכנת מסמכים (1,200 ₪), וכן את הוצאות המשפט והפסד ימי עבודה (בסך 7,000 ₪).
ההגנה
הנתבעת טוענת כי לקראת אמצע שנת 2009 סברה שיש באפשרותה ובאפשרותן של שתי בנותיה להוציא אזרחות ליטאית. להבנתה של הנתבעת ההזדמנות לכך הייתה חד פעמית ועל כן ביקשה לברר האם ניתן לעשות כן בסכום סביר (וזאת נוכח מצבה הכלכלי הקשה).
הנתבעת פנתה לתובעת באמצעות אתר האינטרנט של האחרונה. השתיים ניהלו שיחת טלפון. בשיחה ציינה הנתבעת כי מקורותיה הכספיים מוגבלים וביקשה לדעת מה מחיר השירות ומה הסיכוי לקבלת אזרחות. התובעת מסרה לנתבעת כי השירות עתיד לעלות בין 2,000 ל-3,000 ₪ והסכום יכלול את הסדרת האזרחות לנתבעת ולבנותיה. הנתבעת שידלה את התובעת לסור למשרדה לפגישת ייעוץ חינם, כדי לבחון האם יהיה זה אפשרי לקבל אזרחויות ליטאיות, וזאת לאחר שהנתבעת תאתר ותאסוף שורה של מסמכים.
לפיכך נפגשו השתיים במשרדה של התובעת לפגישת יעוץ בחינם. במסגרת פגישה זו צילמה התובעת את המסמכים שהיו אז ברשות הנתבעת, והסבירה לנתבעת שחסרים לה מסמכים הנדרשים לשם הוצאת אזרחות ליטאית. בין המסמכים החסרים היה אישור מהארכיונים בליטא שאביה של הנתבעת היה אזרח המדינה. סוכם שהנתבעת תפנה בעצמה לארכיונים על מנת שהדבר לא יהיה כרוך בתשלום, ובהתאם לכך שלחה התובעת לנתבעת רשימה של הארכיונים.
הנתבעת פנתה לארכיונים בליטא וקיבלה לידה מספר מסמכים. הנתבעת ביקשה לדעת האם כעת מצויים בידה כל המסמכים הנדרשים. התובעת דרשה כי עניין זה יתבצע פנים אל פנים ובהתאם קבעו השתיים פגישה נוספת ביום 13.10.2009.
לפגישה זו דרשה התובעת שהנתבעת תגיע עם המסמכים המקוריים לצורך תרגומם, וכן שתגענה אליה גם שתי בנותיה על מנת לחתום על הסכם שכ"ט וייפוי כוח. התובעת גם הודיעה לנתבעת שתתייצב לפגישה עם שיק בסך 9,000 ₪. הנתבעת הזכירה לתובעת שדובר על סכום נמוך בהרבה, ובתשובה אמרה לה התובעת שלאור ריבוי המסמכים, ומשום שמדובר בשלוש לקוחות, עלה המחיר. לטענת התובעת המחיר בו דובר היה עבור הנתבעת בלבד.
הפגישה הנוספת מעולם לא התקיימה. הנתבעת לא מסרה לתובעת מסמכים מקוריים לצורך תרגומם; הנתבעת לא ביקשה מהתובעת להתחיל במלאכת התרגום; הנתבעת לא חתמה לתובעת על ייפוי כוח; בין הצדדים לא נחתם הסכם שכ"ט ולמעשה נוכח הסכום החדש שדרשה התובעת – ויתרה הנתבעת על הוצאת אזרחות ליטאית.
הנתבעת סבורה אפוא שיש לדחות את התביעה.
הראיות
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, בו הבהירה כי כל המסמכים שתורגמו על ידה הובאו לה על ידי הנתבעת. עוד טענה התובעת מעבר לאמור בכתב תביעתה כי הנתבעת ביקשה ממנה לזרז את הטיפול ולכן הודיעה שקבעה ראיון בשגרירות ליטא ליום 26.10.2009. התובעת השתדלה לערוך את כל האישורים בהקדם, על מנת שתספיק הנתבעת להתכונן לראיון. עוד ציינה התובעת כי ביקשה מהנתבעת להביא שוב את תעודת הזהות והדרכונים, וזאת על מנת לבצע צילומים איכותיים יותר של מסמכים אלה.
התובעת הצהירה כי כל 15 המסמכים תורגמו על ידה ואושרו באישורים נוטריוניים בהתאם לחוק הנוטריונים והתקנות על פיו, והכול בעקבות ועל פי בקשת הנתבעת.
הנתבעת הגישה אף היא תצהיר עדות ראשית. בתצהיר זה חזרה הנתבעת על האמור בכתב הגנתה והוסיפה כי מעולם לא ביקשה את תרגום המסמכים.