פסק דין
תביעה להשבת כספים אשר שולמו על ידי התובע בהתאם להסכם מיום 19/7/76 וזאת כפי סכומם בהתאם לדיני עשיית עושר ולא במשפט או כפי סכומם המשוערך להיום וכן, לפיצוייו בגין ביטול ההסכם שלא כדין על ידי הנתבע.
מבוא – העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
אין חולק כי ביום 19/7/76, נחתם בין התובע לבין הנתבע, הסכם פיתוח במסגרתו רכש התובע מהנתבע זכויות במגרש 6 על פי ת.ב.ע. ב"ש 1/159/03/5 בדרך מצדה בבאר שבע הידוע כחלק מגוש 18061 (להלן:"המגרש") (להלן:"ההסכם").
אין חולק כי בהתאם להסכם היה על התובע לבנות על המגרש בית מגורים עד ליום 3/4/1979.
אין חולק כי ביום 7/6/1979 נשלח על ידי הנתבע חשבון הפרשי שומה וזאת, בעבור הארכת ההסכם. במסגרת חשבון זה, נקבע כי על התובע לשלם סך 19,088 ל"י וזאת, בנוסף לסך 32,000 ל"י אשר שולם על ידו וסך 17,307 ל"י בגין ריבית- אשר עמדו לזכותו. אין חולק שממכתב זה עולה כי הפרש השומה שולם על ידי התובע.
קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה באיזה נסיבות בוטל ההסכם ויחד עם זאת, אין חולק כי בשנת 1980, כפועל יוצא מביטול ההסכם, נשלח על ידי הנתבע לתובע שיק על סך 64,674 ל"י.
עוד אין חולק כי ביום 20/1/92 נשלח על ידי התובע מכתב, ממנו עולה כי ביום 24/12/91 הוא קיבל מאת הנתבע צילום שיק על סך 24,119 ₪ אשר בכוונת הנתבע לשלם לו, בגין – בלשונו של התובע - "ביטול העיסקה בקשר עם המגרש ברחוב מצדה בב"ש" וכן, קיבל התובע טופס שחרור בגין ביטול העסקה. עוד עולה מן המכתב כי התובע טען שההחזר אינו ברור ומפורט, כי לפי חישוביו עולה סכום ההחזר על הסכום שנשלח ומשכך, התבקש הנתבע על ידי התובע - על מנת להקטין את נזקי התובע– להעביר אליו את השיק כפי שנשלח ולהעביר ביחד עמו חשבון מפורט על מנת שיוכל לבודקו.
אין חולק כי, במענה למכתבו זו של התובע, נשלח לו ביום 30/1/1992 מכתב תשובה, על ידי עו"ד ניב ריבה מטעם הנתבע, אשר יובא כלשונו:
"הנדון: החזר כספים בגין ביטול עסקה
הועבר אלי מכתבך מיום 20/1/92 והנני להתייחס אליו כדלקמן:
רצ"ב מועבר אליך פירוט החשבון המונפק על ידינו בגין הכספים המוחזרים אליך, ניכוי 2 דמי שימוש עד ליום הביטול.
אין אנו מוכנים לקבל כתב הויתור המותנה.
רק לאחר חתימתך על כתב הויתור שלא תחת מחאה וללא תנאים נוכל לשחרר הסכומים האמורים.".
אין חולק כי ביום 21/5/2006 פנה ב"כ התובע לנתבע בדרישה לקבלת השיק מיום 10/11/91 בערכו לאותו יום לפי נוהלי החשב הכללי, דף פירוט דרך החישוב וכתב הויתור לצורך חתימת התובע.
טענות הצדדים:
לטענת התובע ההסכם בינו לבין הנתבע בוטל על ידי הנתבע שלא כדין, הוא כפר בדבר הביטול ולפנים משורת הדין הסכים להשבת הכספים אשר שולמו על ידו בהתאם להסכם. אלא, שלטענת התובע, הנתבע כשל מהעברת הכספים כאמור ובכלל זה חדל מהעברת תחשיב המפרט את האופן בו יחושב סכום ההשבה. לטענת התובע, לאחר פניות חוזרות ונשנות בנושא לנתבע, בסופו של דבר, בשנת 2010, לאחר שהסכים לקבל את סכום ההחזר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, נשאו מאמציו פרי ונשלחו אליו, על ידי הנתבע, טפסים לשם קבלת החזר הכספים. דא עקא, על אף שהטפסים מולאו והועברו לנתבע, טרם התקבל החזר הכספים.
במסגרת תביעתו טוען התובע כי , בנסיבות בהן בוטל ההסכם על ידי הנתבע בחוסר תום לב, הרי שהוא זכאי להשבתה כספים אשר שולמו על ידו במסגרת ההסכם לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט, דהיינו, לפי שווי המגרש במועד הגשת התובענה בסך 770,000 ₪ וזאת, בהתאם לחוות דעת שמאית מחודש אוגוסט 2011 אשר נערכה על ידי שמאי מטעמו- אלי סידאוי. לחילופין, טוען התובע כי, הוא זכאי להשבת סך 313,553 ₪ המהווה השבת הכספים אשר שולמו על ידו בהתאם להסכם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן, לפיצוי בשיעור 10% בסך 31,000 ₪ ולפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ₪.
לטענת הנתבע דין התביעה להדחות על הסף מפאת התיישנות. כך, לטענת הנתבע, עילת התביעה נולדה בשנת 1981 עת בוטל ההסכם על ידי הנתבע. זאת ועוד, לטענת הנתבע, ככל שניתן יהיה לראות בשיק אשר נשלח בשנת 1992 משום הודיה בזכות, הרי שאף מאז חלה התיישנות. לחילופין טוען הנתבע כי, ככל שלא חלה התיישנות, הרי שהתביעה לוקה בשיהוי אשר יש בו בכדי להוביל לדחייתה בנסיבות בהן נגרם לנתבע נזק ראייתי וזאת, הואיל ובשלב זה, אין בידי הנתבע כל תיעוד לעסקה וכן, מסמכים כלשהם הנוגעים לה.
דיון והכרעה: