קורן נ' עמינדב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, להשבת סך של 40,000 ₪ ,אשר הופקד, על פי הנטען, בנאמנות, בידי הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת).

בבקשתה, טוענת הנתבעת, כי נוכח הסעד הכספי,המבוקש ושיעורו, המצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום, יש לסלק את התביעה על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית.

בתגובתו, טוען התובע, כי נוכח סעיף 37 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, הקובע, כי "...בית-המשפט המוסמך לפי חוק זה – למעט הליכים לפי סעיף 31 – הוא בית המשפט המחוזי", עניינה של התביעה להתברר בבית המשפט המחוזי, חרף הסעד הכספי, המבוקש. בתשובתה, השאירה הנתבעת את שאלת הסמכות לשיקול דעתו של בית המשפט. יחד עם זאת, הוסיפה, כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה, בעיקר, בנסיבות בהן קיימת מחלוקת לעניין השאלה, האם נוצרו יחסי נאמנות, שלא כמו בענייננו, מקום בו טוען התובע לנאמנות, כמעיין "מונח קסם" לשם יצירת מקור סמכות, לבית משפט המחוזי.

יאמר מייד, לאחר עיון בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה ולנוכח הנטען בכתב התביעה, כי דין הבקשה, להידחות.

אכן נכון, "...זהותו של בית-המשפט בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על-פי הנטען בכתב התביעה. ככלל, נקבעת הסמכות העניינית על-פי הסעד המבוקש בכתב התביעה... ואולם ...זאת להוציא מקרים שבהם נקבע בחוק ספציפי כלשהו כי הסמכות העניינית תוכרע על-פי מבחן מהותי יותר המתייחס לתוכן התובענה, קרי למהות הסכסוך ולעילות הנטענות במסגרתו" (רע"א 4296/98 כץ ואח' נ' פישמן ואח', 26.11.1998 (להלן – עניין כץ)). הנה כי כן " ...מנוסחו הרחב של הסעיף עולה איפוא כי זהו אחד המקרים שבהם מוקנית לבית-המשפט המחוזי סמכות ייחודית לדון בכל פנייה שעילתה בחוק הנאמנות (פרט להליכים פליליים לפי סעיף 31 לחוק), יהיו סכום התובענה והסעד הנתבע במסגרתה אשר יהיו" (עניין כץ).

במקרה דנן, נדמה שאין חולק, כי "...עולה מן החומר כי קיים לכאורה מרכיב מסויים של נאמנות ביחסים שבין שלושת השחקנים( רע"א 1657/11 דורון לוי נ' ארגון בעלי יחידות הנופש בע"מ, 2.8.2012) ובענייננו, בין התובע לנתבעת, כמי שקיבלה לידיה- על פי הנטען- את כספי התובע, בנאמנות ולבין הנתבע 2, כמי שניהל מטעמה את הנאמנות).

מכאן, עולה כי, חרף סכום התביעה( המצוי על פי שיעורו- בסמכות בית המשפט השלום) והכלל הרגיל, לפיו, הסמכות העניינית נקבעת על פי מבחן הסעד, יש ממש בטענות התובע, לעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה להיזקק לתובענה, בשל עילת התביעה, שעניינה, השבת כספים שהוחזקו, בנאמנות. ברי, כי במהלך הדיון, יתברר מעמד הכספים שהועברו, אם בכלל, לתובעת או מי מטעמה וניהולם ואולם, בשלב זה של הדיון, די בטענות התובע, על יסוד כתב התביעה, בהעדר טעם לסתור, בתשובת הנתבעת, כדי לקבוע, כי ההליך מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה( רע"א 1657, לעיל- פיסקה 1).

מכל המקובץ עולה, כי דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות, בשלב זה, צו להוצאות ואלה יפסקו, בגדר פסק הדין.

משהבקשה נדחתה, על הנתבעים להגיש בקשת רשות להתגונן ובתוך 30 ימים.

משה בר-עם, רשם

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.