קורן נ' מלובן ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום 11/6/2010, כאשר הוא נהג ברכבו בכביש באזור פארק עין חמד, הוא הגיע לסיבוב בכביש ולפתע הוא הבחין ברכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") פונה שמאלה תוך שהוא חוצה את נתיב נסיעתו הימני וחוצה קו הפרדה רצוף; כדי להימנע מפגיעה ברכב הנתבע הוא הסיט את רכבו ימינה וכתוצאה מכך רכבו נכנס במעקה הבטיחות שמותקן בשולי הכביש מצד ימין.

מנגד טוען הנתבע, כי לאחר שרכבו הספיק לפנות שמאלה ולהשתלב בנתיב הימני, הגיח רכבו של התובע מהכיוון הנגדי במהירות מופרזת והתחיל לסטות אל תוך נתיב הנסיעה שלו והיה נראה כי הוא עומד להתנגש שברכבו, אך לבסוף הוא עבר אותו ללא פגיעה והמשיך בדרכו; הנוסעת שישבה ברכב מאחור, סובבה את ראשה והבחינה מרחוק כי רכב התובע עלה על מעקה הבטיחות; הוא נעצר בכניסה לפארק וניגש לבדוק בשלומו של התובע.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולעדויות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ראשית, עדותו של התובע עשתה עלי רושם אמין ומשכנע; הוא פירט את נסיבות התאונה בפירוט; התובע הציג תמונות של זירת התאונה, אשר מתארות את מקום ההתנגשות של רכבו במעקה הבטיחות.

מזירת התאונה רואים כי קיים סיבוב חד ומסוכן של הכביש, אשר מגביל את שדה הראיה של הרכבים שיוצאים מגן האירועים משני הכיוונים.

במהלך הדיון הציג התובע צילום של מקום התאונה, שממנו עולה כי קיים תמרור תנועה שמחייב פניה ימינה בלבד בצומת; הנתבע טען כי מדובר בצילום מזויף ומפוברק, שכן בתמונה מיום התאונה לא מופיע אותו תמרור; בענין זה נמסר על ידי אבי התובע כי בזמן התאונה, התמרור הופל על ידי רכב התובע, שהתנגש בו. הסבר זה נראה אפשרי לנוכח מסלול ההתנגשות של רכב התובע במעקה הבטיחות.

חיזוק נוסף לאפשרות קיומו של התמרור האמור בצומת ניתן למצוא בהודעה שמסר הנתבע במשטרה מיום 27/7/2010, שם נשאל התובע: "שאלה: בכיוון יציאתך מגן האירועים יש תמרור? תשובה: אין קשר ליציאה מגן האירועים".

בשאלת המשטרה הנ"ל מקופלת הנחה שאכן היה קיים תמרור לפניה ימינה בלבד בצומת; גם הנתבע לא הכחיש בתשובתו את דבר קיומו של התמרור, אלא טען כי הדבר אינו קשור כפי שעולה מתשובתו.

גם לנוכח תנאי הכביש במקום התאונה, סביר להניח כי התמרור אכן היה קיים במקום.

זאת ועוד, במהלך עדותו במשטרה מסר הנתבע כי: "אחרי ק"מ בערך שהמשכתי, הנוסעת שישבה מאחור הבחינה שהנהג איבד שליטה והתנגש בעצם דומם. נעצרתי במחלף וניגשתי לראות מה קרה...". דברים אלה של הנתבע אינם מתיישבים עם תנאי הכביש במקום, שכן כאמור קיים בסיבוב חד במקום אשר מגביל את שדה הראיה בכיוון נסיעת הנתבע באופן ממשי, והוא יכול להגיע לכ-50 מטר, ובוודאי אינו יכול להגיע בשום אופן לק"מ שלם.

זאת ועוד, אילו התובע היה נוסע במהירות מופרזת בסיבוב והיה מאבד שליטה, כי אז סביר להניח שהרכב שלו היה סוטה ונהדף לצד שמאל החיצוני לסיבוב ואף היה מתנגש ברכב הנתבע, ואילו בענייננו, רכב התובע סטה ימינה בכיוון הפנימי של הסיבוב בכביש.

לנוכח כל האמור, סבורני כי התובע השכיל להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות.

אשר לשיעור הנזקים: התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאי שלפיה רכבו הוכרז כאובדן כולל. לפי השמאות, שווי הרכב עמד בעת התאונה על סך של 11,000 ₪ ושווי השרידים סך של 1,000 ₪. לפיכך, התובע מבקש פיצוי בגין הרכב בסך 10,000 ₪ וכן שכר טרחת שמאי בסך 696 ₪, אותם אני מאשר.

התובע אף מבקש פיצוי בגין הוצאות משפט, ביטול זמן ותחבורה חלופית בסך 1,004 ₪. בנסיבות הענין, אני פוסק לתובע בגין בזבוז זמן והוצאות משפט סך של 500 ₪.

לנוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 11,196 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"א, 28 יוני 2011, בהעדר הצדדים.