קורן נ' הנתיב המהיר בע"מ

פסק דין

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס–2,000 (להלן: "הועדה" ו– "חוק נתיבים מהירים") מיום 16.5.2013, בערר מס. 411/3011 (להלן: "הערר", ו– "פסה"ד").

הועדה החליטה בפסה"ד לדחות את ערר המבקש כנגד החיוב בסך 27 ₪ שהושת עליו ע"י המשיבה בגין הוצאות ופיצוי מופחת בשל נסיעה בכביש האגרה (להלן: "הנתיב המהיר") המנוהל ע"י המשיבה.

רקע עובדתי

2.ביום 3.11.2011 נסע המבקש לת"א, ובכניסה לנתיב המהיר ראה שלט "לרשומים או למשלמים במזומן". לגרסת המבקש הוא סבר שהתשלום במזומן עליו דובר בשלט יתאפשר בעמדת תשלום בהמשך הנסיעה, או באמצעות חשבונית שתשלח אליו בדואר לביתו זמן מה לאחר יום הנסיעה, ובכל מקרה המחיר יהיה 7 ₪ כפי שהוצהר בשילוט שבכניסה לנתיב המהיר. במהלך הנסיעה לא שילם במזומן בעמדות התשלום בגין הנסיעה, לטענתו, משום שלא ראה שילוט המכוון לעמדות כאלה. זמן מה לאחר הנסיעה נשלח בדואר לכתובתו חשבון לתשלום בסך 27 ₪ במקום 7 ₪, וזאת בגין "הוצאות ופיצוי מופחת".

הסתבר למבקש בדיעבד כי השילוט בהמשך בו נכתב "לרישום", משמעו היה לרישום, או לתשלום במזומן, והוא הצביע לעבר עמדות התשלום במזומן שמתבצע במקום. רק מאוחר יותר הודיעה הרשות הממונה לפי חוק נתיבים מהירים כי יש להחליף את השילוט המציין "לרישום" בשילוט בו יצויין "לרישום או תשלום" (נספח 6 לבר"ע).

לפיכך הגיש המבקש ערר כנגד חיוב זה לועדת הערר בו, השיג כנגד החיוב המופרז לטענתו. מאחר שהמבקש, לטענתו, הוא תושב חוץ המנהל את מרבית עסקיו בחו"ל, ובשל התחייבויות דחופות ובלתי צפויות שהיו לו לטענתו במועד שנקבע לדיון בערר, הוא לא התייצב לדיון בעצמו, אלא שלח מיופת כוח לטעון מטעמו, דנה מושוביץ' (להלן: "מיופת הכוח").

החלטת ועדת הערר

3.לאחר שהועדה שמעה טיעוני מיופת הכוח, וטיעוני ב"כ המשיבה, החליטה הועדה לדחות את הערר. הועדה קבעה בפסק דינה כי הטיעון היחיד שהעלה המבקש בערר שהגיש הוא כי לא צויין בשילוט מהי הסנקציה למי שלא רשום כמנוי לכביש האגרה. הועדה קבעה כי טיעון זה אינו מצדיק אי תשלום של האגרה בעמדות התשלום למי שאינו רשום כמנוי, וציינה כי התקנות מסמיכות אותה לגבות עבור שימוש ראשון ללא תשלום סכום הוצאות ופיצוי מופחת שמגיעים לסך הכולל של 27 ₪, במקום המחיר של 7 ₪ למי שמשלם במזומן בעמדות התשלום שבמסלול. עוד קבעה הועדה כי הטענות שטענה מיופת הכוח בדיון שהתקיים לפניה, חורגות מהערר התמציתי שהוגש ע"י המבקש, וכי מיופת הכוח לא זכרה לומר אם היא נסעה יחד עם המבקש ברכב באותה נסיעה. לפיכך קבעה הועדה כי מיופת הכוח איננה רשאית להעיד על כוונותיו של המבקש והבנתו את השילוט שהוצב במקום.

דיון

4.אני נותנת רשות לערער, ודנה בבר"ע כבערעור.

בהתייחס לעמדת המבקש בערר, הועדה הבינה כי "טענתו, היחידה למעשה, שהשילוט אינו מפרט מהי הסנקציה הצפויה למי שאינו רשום" (סע' 6 לפסה"ד). דא עקא, טענה זו איננה נובעת מהנוסח התמציתי של כתב הערר שהגיש המבקש לערכאה קמא. בכתב הערר (נספח 2 לבר"ע) ציין המבקש:

"בכניסה לנתיב, השלט מציין ש: סכום הכניסה הוא 7 שקלים (כתוב: לרשומים או לתשלומים במזומן) ולא מציין שאם ובמידה ואתה לא רשום (ההדגשה במקור, י'ש') תשלם קנס או פיצוי בסכום 27.00 שקלים, כמעט פי 4 מהסכום הנידרש".

דהיינו ניתן להבין מנוסח הערר הנ"ל שהגיש המבקש, כי התשלום במזומן למי שאינו מנוי לא יכול להתבצע במהלך הנסיעה אלא רק מאוחר יותר באמצעות הדואר, וכי התעריף למשלם במזומן חייב להיות פי 4 מהתשלום שנגבה מהמנויים שהוא 7 ₪. זוהי למעשה הטענה שהעלתה מיופת כוחו של המבקש בדיון בועדה, דהיינו שהמבקש הניח כי התשלום במזומן יהיה בדיעבד באמצעות חשבונית שתישלח בדואר למענו, וכי הסכום יהיה 7 ₪, בהתאם למוצהר בשילוט, ולא 27 ₪ כמו שנדרש ממנו להפתעתו בדרישה שנשלחה למענו לאחר הנסיעה. עוד ציינה מיופת הכוח בדיון כי העובדה שהמבקש לא ראה "בוטקה" - עמדת תשלום, במהלך נסיעתו בנתיב, בה ניתן לשלם במזומן, חיזקה אצלו את ההבנה שהתשלום במזומן יהיה רק בדיעבד, באמצעות חשבונית שתישלח למענו בדואר (עמ' 1 לפרוטוקול הועדה נספח 3 לבר"ע).

לאור האמור לעיל, אינני מקבלת את קביעת הועדה בפסק דינה, כי טענתו של המבקש בנוסח שצוטט לעיל מתוך כתב הערר שהגיש לועדה, היא שהשגתו מוגבלת לכך שלא צויין בשילוט מהי הסנקציה למי שאינו רשום.

לא זו אף זו, לפי תקנה 22 לתקנות, בתי דין מנהליים מוסמכים לדון גם בטענות שאינן מופיעות בכתב הערר. אם הדבר דרוש לעשיית צדק וניתנה לצדדים הזדמנות נאותה להגיב עליהם.

אכן נכון כי מיופת כוחו של המערער שמוסמכת להופיע במקומו, למרות שאיננה עו"ד בהסמכתה, לא הייתה אמורה להעיד עבורו, אלא לטעון עבורו. משכך, מן הראוי היה לבקש או הגשת תצהיר, או התייצבות אישית ומתן עדות שמאפשרת חקירה נגדית (בין בכפוף לתשלום הוצאות ובין אם לאו). ע"י כך היה ניתן למערער יומו בפני הוועדה.

יתר על כן, תקנה 27 לתקנות החלה על ההליך קובעת כי:

"פגם בסדרי הדין

בית הדין לא יפסול הליך, כולו או מקצתו, בשל פגם בסדרי הדין, לרבות אי-קיום תקנות אלה, אם לדעתו הפגם לא יגרום עיוות דין או אם יש אפשרות סבירה לתקן את הפגם בדרך של דחיית הדיון או בדרך אחרת".