קורידזה נ' נויברגר

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה דרישה לתשלום דמי תיווך אשר לטענת התובע חב לו הנתבע.

התובע, מתווך בעיסוקו ובתוקף עיסוקו זה נוצר הקשר עם הנתבע אשר בקש למכור את דירתו ולרכוש דירה חדשה.

תמצית גרסת התובע:

לטענת התובע פנה אליו הנתבע בבקשה לסייע לו במכירת דירתו ובמציאת קונה מתאים. הנתבע חתם במשרדו של התובע הן על טופס הזמנת עבודה (להלן: "הסכם תיווך" ) והן על טופס בלעדיות (להלן: "הסכם בלעדיות"). התובע אכן מצא קונה שבקשה לרכוש את דירתו של התובע והם אף חתמו על זיכרון דברים במשרדו (להלן: "זיכרון הדברים"). התובע קבל בנאמנות במעמד החתימה על זיכרון הדברים המחאה על סך 4,000 ₪ לפקודת הנתבע, אותה אמור היה למסור לנתבע לאחר שהקונה תבדוק את נסח המקרקעין של הדירה וייחתם בין הנתבע לקונה חוזה מכר. בפועל הנתבע התחרט וביטל את העסקה בטענה שזיכרון הדברים לא נחתם תוך עשרה ימים.

לטענת התובע לאחר שנחתם זיכרון הדברים זכאי הוא לשכרו במיוחד כאשר הסבה לביטול העסקה נבעה מכך שהנתבע התחרט מבלי שנתן כל סיבה עניינית.

תמצית גרסת הנתבע:

הנתבע אינו מכחיש כי בקש למכור את דירתו, אלא שלטענתו לא בקש הוא לעשות זאת באמצעות מתווך אלא על ידי פרסום עצמי. לטענתו, לאחר שפרסם את דירתו למכירה באינטרנט פנה אליו התובע והציע את שרותיו. הנתבע לאחר מספר פניות התרצה, תוך שהוא מבין שעבור תיווך במכירת הדירה לא ישלם הוא דמי תיווך, בעוד שעבור תיווך בקניית דירה חדשה יהא עליו לשלם דמי תיווך. רק לאחר מעשה התברר לו שהוחתם על מסמכים על פיהם עליו לשלם דמי תיווך גם על עסקת המכר של דירתו.

בפועל, למרות שנחתם זיכרון דברים לא יצאה העסקה לפועל, שכן התברר שלקונה לא היו האמצעים הכספיים לקנות את הדירה. הנתבע והקונה באמצעות באי כוחם ביטלו את העסקה בהסכמה וללא תביעות כספיות האחד כנגד השני.

לטענת הנתבע אין לחייבו בדמי תיווך הן מאחר והעסקה לא יצאה לפועל והן מאחר והחתמתו על הסכם התיווך והבלעדיות נעשתה בהטעיה.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע, הנתבע ועו"ד דפנה מנגד אשר אמורה הייתה לייצג את הנתבע בעסקה, לאחר שהתובע יצר את הקשר ביניהם.

התובע חזר על עמדתו וציין כי השקיע עבודה רבה בקשירת העסקה ובחיפוש דירה לקניה על ידי הנתבע. לטענתו עמד הוא בכל הדרישות הקבועות בחוק המתווכים ולאחר חתימת זיכרון הדברים השתכללה זכותו לקבל את שכרו בין אם העסקה יצאה לפועל ובין אם לאו.

עו"ד דפנה מנגד , אשר העידה מטעם התובע תמכה בגרסתו לפיה ביטול זיכרון הדברים נעשה ללא כל סיבה מוצדקת. וזאת לאחר שהיא עצמה החלה בהכנת ההסכם ואף נקבעה פגישה לחתימה על ההסכם. לטענתה הנתבע ביטל את זיכרון הדברים לאחר שהסכם המכר לא נחתם תוך 10 ימים כפי שמצוין בזיכרון הדברים, למרות שנתן את הסכמתו לפגישה שתואמה ליום אחד לאחר אותם עשרה ימים.

הנתבע לעומתה חזר על טענותיו שלו וטען כי ביטל את זיכרון הדברים לאחר שהתברר לו שלקונה אין את האמצעים הכספיים לשלם לו את תמורת הדירה כפי שנקבעה בזיכרון הדברים.

מבחינה טכנית על פניו עמד התובע בדרישות חוק המתווכים . הנתבע חתם על המסמכים הנדרשים והתובע היה הגורם היעיל שהביא לסגירת העסקה בחתימה על זיכרון דברים.

מבחינה מהותית המחלוקת העיקרית שבין הצדדים מתמקדת בשני נושאים:

א. האם הנתבע הבין שחתם על הסכם תיווך ובלעדיות למכירת דירתו.

ב. האם זכאי המתווך לשכר טרחתו לאחר שנחתם זיכרון דברים גם אם העסקה לא יצאה אל הפועל ולא נחתם הסכם מכר בין הצדדים.

מעמד הסכם התיווך והבלעדיות: