קוסטינר נ' בן דוד

פסק דין

זוהי תביעה שעילתה שטרית. בבסיסה עומד שיק שמספרו הוא 0481519, זמן פירעונו הוא 22.5.2005, הנמשך הוא "הבנק הבינלאומי הראשון", המושך הוא הנתבע (מחשבון פיקדונות), הנפרע הוא מר אשר רובין וסכומו הוא 50,000 ₪ (להלן - "השיק"). השיק סורב על-ידי הנמשך מחמת שנתקבלה הוראת ביטולו מהמושך. התובע, שהשיק הגיע לידיו בנסיבות שעוד יפורטו להלן, הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצועו, ואילו הנתבע הגיש התנגדות לבקשה האמורה (בש"א 1017/07). לאחר דיון בהתנגדות בפני כב' הרשם דן סעדון, ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתיק עבר לדיון בסדר דין רגיל.

עיקר טענות הצדדים

עיקר טענות הנתבע

הנתבע הינו עורך-דין במקצועו. לטענתו, בסוף שנת 2004, במועד שאינו זכור לו במדויק, הגיעו למשרדו מר אשר רובין (להלן – "רובין") ומר אורי בוסקילה (להלן - "בוסקילה"), אשר הנתבע ייצגו בתיק רישוי עסקים עוד בשנת 2003. לדבריו, השניים הציגו עצמם בפניו כיזמים בתחום המקרקעין והתשתיות, וביקשו לשכור את שירותיו בליווי מקצועי, ניהול משא ומתן ועריכת חוזים, בין היתר בעיסקה מסויימת, שעליה עוד יפורט להלן (סעיף 4 לתצהיר הנתבע).

במהלך העבודה המשותפת, נרקמו, לטענת הנתבע, יחסי אמון ועבודה שוטפים בינו ובין השניים, שהגיעו עד כדי כוונה לשותפות במיזמים. כחלק משירותו המקצועי, המליץ הנתבע לרובין ובוסקילה להתאגד ולפעול במיזמים שונים באמצעות חברה בע"מ. לאחר שקילת האפשרויות השונות, הוחלט על הפעלת "חברת מדף" שהייתה עד אז בבעלות הנתבע ללא כל פעילות עסקית, ושמה "קו פתוח תקשורת בע"מ" (להלן - "קו פתוח"). לשם כך, פעל הנתבע לפתיחת תיק מע"מ לחברה, פתיחת חשבון בנק, הזמנת פנקסי קבלות וחשבוניות, הזמנת פנקסי שיקים וכיוצא באלה (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר הנתבע).

במסגרת המיזמים האמורים, נערך משא ומתן לשיווק ומכירת חומר גלם ממחצבת "נחף" שבתחום המועצה המקומית מעיליא בגליל העליון (להלן – "העיסקה"). לצורך הפעלת האתר ושיווק החומר, נוצר קשר עם מר יאסר עבד (להלן - "יאסר"), שהיה אחראי על תפעול האתר (סעיף 7 לתצהיר הנתבע).

בחודש פברואר 2005, נערכה במשרדו של הנתבע פגישה שבה נכחו רובין, בוסקילה, יאסר והנתבע. באותה פגישה, מסר רובין כי הצליח "לסגור" עיסקה למכירת חומרי הגלם במחצבה והעלה את "הצורך הבהול" בשכירת ציוד מכני הנדסי כבד על מנת להוכיח יכולת ביצועית. רובין טען בפני הנתבע, כי לצורך שכירת הציוד דרושים שלושה שיקים "לביטחון בלבד" המיועדים להבטחת התחייבויות "קו פתוח" כלפי בעל הציוד. באותה עת, טרם הגיעו מהבנק פנקסי השיקים של "קו פתוח". לטענת הנתבע, רובין הציג מצג לפיו עתידה של העסקה יקום או ייפול על שכירת הציוד, המותנית בהפקדת השיקים לביטחון. לפיכך הסכים הנתבע, אשר עתידה של העסקה היה "יקר וחשוב" לו ומתוך אמון מוחלט ברובין, ליתן בידי רובין שלושה שיקים מעותדים מחשבון פיקדונות שלו, תוך הבטחה חד משמעית של רובין, כי השיקים הנ"ל יוחלפו בשיקים של "קו פתוח" מיד עם הגעתם של האחרונים מהבנק, ויושבו לנתבע. הנתבע נתן לרובין שלושה שיקים. השיק דנן הוא האחרון בסדרה. לבקשתו של רובין, הותיר הנתבע את סכום השיקים פתוח (סעיפים 8 ו-9 לתצהיר הנתבע).

לטענת הנתבע, כעבור ימים ספורים הגיעו פנקסי השיקים של "קו פתוח" מהבנק, והוא יצר קשר עם רובין, אשר שלח את בוסקילה לקחת את השיקים החלופיים. בוסקילה קיבל שיקים חלופיים והנתבע דרש מרובין להחזיר לו את השיקים הקודמים, אך רובין לא עשה כן. לאחר שרובין התמהמה בהחזרת השיקים, התעורר חשד בליבו של הנתבע כי הדברים אינם כשורה, והוא הודיע טלפונית לבנק על ביטול השיקים המקוריים (סעיפים 10 ו-11 לתצהיר הנתבע).

הנתבע טוען, כי השיקים הוצאו במרמה ובכחש על-ידי רובין, אשר היטעה אותו ולא שכר כל ציוד כבד שלהבטחתו יועדו השיקים אלא סיחר אותם, בין היתר, לתובע (סעיף 13 לתצהיר הנתבע). הנתבע מציין כי בגין השתלשלות הדברים המתוארת הוגשה על-ידו תלונה במשטרה – תחילה במשטרת הרצליה (תחנת גלילות) ואחר כך, ביום 19.1.2006, במפלג ההונאה במשטרת מחוז תל אביב (תיק פ"א 17237/06, נספח א' לתצהירו).

הנתבע מוסיף, כי מדובר בהעדר תמורה גמור ומוחלט וכי הוא או תאגיד שלו לא קיבלו כל תמורה שהיא בגין השיק (סעיף 18 לתצהיר הנתבע).

הנתבע טוען, אפוא, את הטענות המשפטיות הבאות: עסקינן במצב של העדר תמורה; בשיק נעשה שימוש לרעה בחוסר תום לב מוחלט עת לא הוחזר לנתבע, אלא הועבר לצדדים שלישיים ומצא דרכו אל התובע; התובע אינו "אוחז כשורה" בשיק (לא ראיתי לדון בטענותיו של הנתבע להכנות העומדות לו מכוח דיני הערבות, שכן עסקינן בהרחבת חזית, שהתובע התנגד לה).

עיקר טענות התובע

התובע טוען, כי על הנתבע לשלם את השיק אף אם יש ממש בטענות ההגנה שהעלה, שכן התובע "אוחז כשורה" בשיק ולחילופין הוא אוחז בו בעד ערך, וכשלון התמורה הנטען על-ידי הנתבע, ככל שהיה כזה, היה רק לאחר שהשיק סוחר. התובע טוען כי לפיכך, טענותיו של הנתבע אינן רלוונטיות לגביו, ועל הנתבע להתכבד ולהעלותן כנגד מי שהתקשר עמו בעסקה.

את נסיבות הגעת השיק לידיו מתאר התובע כך: הוא היה בקשרי עבודה וידידות עם יאסר. בשלב מסוים, נזקק יאסר להלוואה ופנה לשם כך לתובע. התובע קישר בין יאסר ובין חברת "י.ע. השקעות" לשם קבלת ההלוואה. יאסר קיבל מ"י.ע. השקעות" את כספי ההלוואה בסך 85,000 ₪ והתחייב להשיבם בהקדם. התובע ערב אישית כלפי "י.ע. השקעות" להחזר ההלוואה (סעיפים 10-8 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, משום שהוא אשר קישר בין יאסר ובין המלווה ומשום שיאסר ידע שהוא ערב באופן אישי להחזר ההלוואה, הגיע אליו יאסר (עמו היה גם רובין), ומסר לו, "בערך בסוף חודש 02/2005 או בתחילת חודש מרץ או במועד סמוך לכך" את השיק נשוא התביעה (ושיק נוסף של "קו פתוח" בסך 35,000 ₪), על חשבון החזר ההלוואה (סעיף 11 לתצהירו).

התובע מדגיש, כי קיבל את השיק לידיו כשהוא נראה שלם ותקין, מבלי שהיה בו דבר אשר יכול היה ללמד על בעיה כלשהי. סחירות השיק לא הוגבלה, פרטי השיק, לרבות הסכום, היו מלאים, זמן פירעונו טרם הגיע והשיק נמשך מחשבון פיקדונות של הנתבע ולפיכך, למיטב הבנתו, אי אפשר היה לסרבו (סעיף 12 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, גם אם אכן זכות הקניין של יאסר או של רובין בשיק הייתה פגומה, כפי טענת הנתבע, הרי שהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על כך. הוא קיבל לידיו את השיק בתום לב ולאחר שניתן ערך בעדו (מתן ההלוואה ליאסר, שהתובע היה ערב לה), וכל השתלשלות העניינים, המתוארת בתצהיר הנתבע באשר לעסקאות עם רובין ואחרים, אינה רלוונטית ליחסים שבין התובע והנתבע. לדבריו, לא הייתה לו כל סיבה לחשוד כי ישנו פגם בשיק ולחשוש מפני טענות שכאלה אשר יופנו אליו בסופו של יום.

התובע מציין כי לאחר שקיבל לידיו את השיק, הוא התקשר לנתבע - אף שלא היה צריך לעשות כן - ויידע אותו כי הוא אוחז בשיק בחתימתו. לטענתו, בשיחה זו, הנתבע לא אמר לו דבר באשר לפגמים כלשהם. נהפוך הוא - הנתבע אישר את חתימתו על השיק ואישר שהשיק הוצא על-ידו ונמסר לרובין (סעיף 15 לתצהיר התובע).

התובע מוסיף, כי הוא העביר את השיק ל"י.ע. השקעות" "על חשבון כספי ההלוואה אשר שולמו על ידם" וערב לפירעונו באופן אישי (סעיף 18 לתצהיר התובע). לטענתו, אילו ידע כי השיק חולל, לא היה מעבירו ל"י.ע. השקעות" - הן הוא היה ערב לפירעונו. רק לאחר שהגיע מועד פירעון השיק והוא הופקד, התברר לו כי הנתבע נתן הוראה לבטלו. "י.ע. השקעות" השיבו אז את השיק לידיו, בהיותו ערב, והוא שילם את ערכו (סעיף 19 לתצהיר התובע).