קונסטנטין נ' שיאון שמירה אבטחה שירותים ונקיון בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 15.1.13 לאחר שבקשה לביטולו נדחתה ביום 15.4.13.

תקנות 466 ו-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד חלות בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. תקנות אלה קובעות את הכללים על פיהם פועל בית המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידו. תקנה 466 קובעת את הכלל לפיו "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". תקנה 467 מאפשרת את עיכוב הביצוע לפי שיקול דעתו של בית המשפט.נ

אשר לסיבות בגינן בית המשפט יעכב את ביצוע פסק הדין, אומר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995), בעמ' 859:

"אילו עובדות ישמשו לבית המשפט עילה להיעתר לבקשת עיכוב? לא מצבו הקשה של המבקש, שאין ידו משגת לפרוע את החוב, שכן עם הידחות הערעור יפוג ממילא תקפו של הצו, ובית המשפט לא יעכב את ביצועו של פסק הדין רק כדי לדחות את הקץ. העילה העיקרית העלולה להניע את בית המשפט לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו". [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

ברע"א 4483/99 יורוקום תקשורת סלולורית נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3), 1585 ,עמ' 1586, קבעה כב' השופטת דורנר:

"על התנאים לעיכוב ביצוע פסק-דין עד לסיום הדיון בערעור עמדתי ברע"א 3191/99 בראשי ואח' נ' ויינשטיין (טרם פורסם):

הכלל הוא...שפסק-דין מחייב מיום שימועו, והזוכה בו זכאי לתבוע את ביצועו המיידי, וזאת גם אם המפסיד הגיש ערעור. ואולם במקרים חריגים תופעל סמכותו של בית-המשפט על-פי תקנה 467 לתקנות [סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984] לעכב את ביצועו של פסק-הדין, וזאת במידה שביצוע פסק-הדין יביא לכך, שהמערער לא יוכל להגשים את זכויותיו אם יזכה בערעורו, ולא ניתן יהא להחזיר את המצב לקדמתו.

לחריג זה שני סייגים, המשקפים את המעמד העדיף של אינטרס הזוכה, ובהתקיים אחד מהם פסק-הדין לא יעוכב גם אם לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה:

הערעור על-פניו הוא חסר סיכוי;

עיכוב ביצועו של פסק-הדין עלול לגרום לזוכה נזק העולה, או למיצער, השווה לנזק שישא בו המפסיד כתוצאה מביצוע פסק-הדין".

מהאמור עולה, כי במקרים בהם אין חשש שיווצר קושי להחזרת המצב לקדמותו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין.

בענייננו מדובר על בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הקובע חיוב כספי. ולכן, על המבקשת להראות שאם תזכה בערעור, לא תוכל לגבות מן המשיב את כספו בחזרה.

החשש כי המבקשת לא תוכל לגבות את כספה בחזרה אם תזכה בערעור לא הוכח בפניננו ולו בראשית ראיה, ואין להסתפק בטענות בעלמא בעניין זה כפי שהועלו על ידי המבקשת. זאת ועוד לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

זאת ועוד, הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה משום שבית הדין סבר כי למבקשת לא היה הסבר המניח את הדעת לאי הגשת כתב הגנה במועד, ומשום שבבקשתה ובדיון שהתקיים לפניי, לא הצביעה על סיכויי הגנה כלשהם. על כן, ונוכח החלטתי בבקשה לביטול פסק הדין, אני סבור ממלא שסיכויי הערעור נמוכים ביותר.

יחד עם זאת ובשים לב להסכמתו החלקית של המשיב כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 10 לתגובתו, פסק הדין יעוכב על למתן החלטה בערעור בכפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין בתוך 30 ימים ולחילופין בהפקדת ערבות בנקאית לטובת המשיב או בא כוחו, בגובה סכום פסק הדין.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, (04 יוני 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.