קונדרצקי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה מטעם התובע למינוי מומחה בתחום הרפואה הפנימית, תת התמחות במחלת הסוכרת.

תמצית העובדות

2.התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שארעה לו ביום 1.8.06 [להלן – התאונה]. לטענת התובע, לאחר אירוע התאונה וכתוצאה ממנה, החל לסבול בעיות רפואיות ומגבלות תפקוד הנובעות מהן. עקב מצבו הנפשי, הזניח את בריאותו משך תקופה ארוכה. על כן, רק לאחר זמן ממושך, אובחן באופן אקראי, על ידי רופא המשפחה, כסובל מבעיות לחץ דם וסכרת. בעיות רפואיות מהן לא סבל מעולם, עובר לתאונה. לפיכך, הגיש התובע בקשה זו למנות לו מומחה בתחום הרפואה הפנימית, תת התמחות במחלת הסכרת, שבשכרו תשא הנתבעת.

טענות הצדדים

2. לטענת התובע, הופעת מחלת הסכרת, בגינה הוא נאלץ לקבל טיפול תרופתי מדי יום, קשורה קשר ישיר לתאונה. הטראומה הנפשית ממנה סבל עקב התאונה ומצבו הנפשי פגעו בבריאותו וגרמו להתפרצות מחלת הסוכרת.

3.לטענת הנתבעת , התובע אובחן כסובל ממחלת הסכרת בחודש אפריל 2009. היינו, בחלוף כ- 3 שנים לאחר התאונה. אין כל מסמך רפואי הקושר, או מעלה חשד, לקשר סיבתי בין הסכרת לבין הפגיעה בתאונה.

4.עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי עיון בתיקו הרפואי של התובע מעלה כי התובע סובל מעודף משקל, והופנה על ידי הרופא המטפל לקבלת ייעוץ תזונאי. על כן, אין קשר בין המחלה לבין התאונה ויש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר בדיקת התיעוד הרפואי שהוצג בפניי, סבורני כי דין הבקשה להידחות .

6. כידוע, הלכה פסוקה היא כי מומחה רפואי ימונה על ידי בית המשפט לפי מסלול הדיון הקבוע בסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אם קיימת ראשית ראיה לנכות שנגרמה לתובע עקב תאונת הדרכים (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 220-219 (1990)). ודוק: הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. אכן, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. עם זאת, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. כך, למשל, במקרה בו המסמכים הרפואיים מעידים על פגיעה בחלקים מסוימים בגופו של התובע, ואילו האחרון מבקש למנות מומחים רפואיים בגין פגיעות בחלקים אחרים בגופו שאין ראיה לכך כי נפגעו בתאונה, אין להתיר את הדבר. על הבדיקה להיעשות בזהירות בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, לבחון את סבירות היתכנותו של קשר סיבתי ולנמק את החלטתו. בקשה למינוי מומחים אינה משמשת כלי לדֵייג ראיות רפואיות שאין להן כל אחיזה (רע"א 4911/09 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' כשרי (29.7.2009)).

7. כך, לדוגמא, פסק בית המשפט העליון לאחרונה ברע"א 988/13 טימושפולסקי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), (17.02.2013), מפי כבוד השופט זילברטל:

" ראשית הראיה לעניין קיומו של הקשר הסיבתי (כמו גם לעניין עצם קיום הנכות) צריכה להיות מעוגנת במסמך רפואי שנערך לצורך טיפול בנפגע (תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). אכן, בתי המשפט נוהגים בגישה ליברלית בסוגיה הנדונה. אלא שבמקרה דנא אין די בנתוני הבסיס שמציב המבקש ביסוד בקשתו, שאינה נשענת כלל ועיקר על "מסמך רפואי שנערך לצורך טיפול בו" ושיש בו ולו ראשית ראיה ביחס לאפשרות (ולו בסבירות נמוכה) שעודף המשקל ממנו הוא לכאורה סובל אכן נובע מהפגיעות בתאונה ולא מגורמים אחרים; שהרי עודף משקל יכול להיגרם כתוצאה משלל גורמים אפשריים".

8.במקרה דנן, התובע טוען כי מחלת הסכרת התפרצה עקב התאונה, וכי חלף זמן רב עד שאובחנה, מאחר שנהג להזניח עצמו, ומיעט להגיע לבדיקות וקבלת טיפולים רפואיים, על אף שחש בכך צורך.

9.כתמיכה לטענותיו אלו ולבקשת המינוי, צרף התובע שני מסמכים בודדים, בחלוף למעלה מ- 3 שנים מיום התאונה - מתאריכים 14.4.09, 2.7.09, בהם צוין "סוכרת לא תלוית אינסולין מאפריל השנה". במסמכים הללו, לא רק שלא צוינה כלל תאונת הדרכים, אלא שאף לא צוינה כל תלונה מפי הנפגע בדבר תאונת הדרכים. לא הועלה כל חשד לקשר כלשהו בין התאונה לבין מחלת הסכרת.

10.בהתאם להלכה הפסוקה, כפי שהובאה לעיל בעניין טימופולשסקי, הרי שאין די בטענות התובע שיש לקשור בין הפגיעה ו/או המחלה הנטענת לבין התאונה. אלא, שראשית הראייה לעניין הקשר הסיבתי צריכה להיות מעוגנת במסמך רפואי שנערך לצורך הטיפול בנפגע. מאחר שבמקרה דנן, לא הוצג כל מסמך שמוכיח קשר סיבתי, ולו ברמה הבסיסית ביותר, בין התאונה לבין הפגיעה הנטענת, לא נותר לי אלא לדחות את הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הרפואה הפנימית [סכרת].

אם וכאשר יובאו בפניי מסמכים המהווים ראשית ראיה לעניין זה, אשוב ואדרש לבקשה.

11.נוכח האמור לעיל, יודיעו הצדדים תוך 30 ימים מהיום האם התיק בשל למתן החלטה בדבר הגשת תחשיבי נזק וסיום הליכים מקדמיים, על מנת שניתן יהיה להעבירו לטיפול שופט.

12. בשלב זה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.