בג"צ
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
2418-18,2420-18
10/04/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. י' עמית
2. א' שהם
3. י' אלרון
|
| - נגד - |
העותרים בבג"ץ 2418/18:
1. ג'מאל אחמד קונבע
2. האלה עבד אלרחים קונבע
3. אמין ג'מאל קונבע
4. אמאני ג'מאל קונבע
5. איימן ג'מאל קונבע
6. אסלאם ג'מאל קונבע
7. עבד אלרחים ג'מאל קונבע
8. אינאס ג'מאל קונבע
9. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר זלצברגר
10. העותרים בבג"ץ 2420/18:מוחמד קונבע
11. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר זלצברגר
עו"ד לאה צמל ועו"ד אחמד חלאק [בשם העותרים בבג"ץ 2418/18]
עו"ד נאסר עודה[בשם העותרים בבג"ץ 2420/18 ]
|
המשיב בבג"ץ 2418/18:
1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית
2. המשיבים בבג"ץ 2420/18: המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית
3. היועץ המשפטי לגדה המערבית
עו"ד רועי אביחי שויקה [בשם המשיבים בבג"ץ 2418/18 ובבג"ץ 2420/18]
|
| פסק-דין |
השופט י' עמית:
- ביום 9.1.2018 נרצח הרב רזיאל שבח ז"ל בפיגוע ירי. את הפיגוע ביצעו אחמד ג'מאל אחמד קונבע (להלן: אחמד) ואחמד נצר ג'ראר (להלן: ג'ראר). ביום 7.3.2018 נמסרה הודעה על כוונה להרוס את המבנה שבו התגורר אחמד בג'נין (להלן: המבנה). ביום 11.3.2018 הוגשה השגה מטעם בני משפחתו של אחמד. ביום 18.3.2018 נדחתה ההשגה ובאותו יום ניתן צו החרמה והריסה למבנה, מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנה 119).
העתירות שבפנינו מכוונות לביטולו של צו ההריסה. העותרים בבג"ץ 2418/18 הם הוריו ואֵחיו של אחמד, אשר מתגוררים במבנה. העותר 1 בבג"ץ 2420/18 (להלן: מוחמד), הוא אחיו של העותר 1 בבג"ץ 2418/18, שהוא אביו של אחמד. כלומר, מוחמד הוא דודו של אחמד, ולטענתו המבנה המיועד להריסה מצוי בבעלותו ומושכר לאחיו ולבני משפחתו. העתירות הוגשו ביום 22.3.2018 ובהחלטתי מאותו יום ניתן צו ארעי המורה להימנע מהריסת המבנים עד להחלטה אחרת.
- יצויין כי ג'ראר נהרג כאשר כוחות הביטחון הגיעו לבית בו הסתתר, ולאחר קרב יריות מוטטו עליו את הבית.
העתירות
- לטענת העותרים בבג"ץ 2418/18, במקרה הנוכחי יש להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של בעל הבית, מוחמד, ובריחוק היחסים בינו לבין אחמד ובני משפחתו. נטען כי חלקו של אחמד במעשה לא התברר, ומכל מקום אפשר למנוע מבני המשפחה את המגורים בבית בלי להרוס אותו ולפגוע במוחמד. טענה נוספת עלתה לגבי אופן הריסת הבית בדרך של חבלה חמה מבוקרת. העותרים העלו גם טענות כלליות נגד השימוש בתקנה 119, ובהקשר זה נטען כי הריסת בתי מחבלים עומדת בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי ובניגוד לאיסור על ענישה קולקטיבית במשפט הבינלאומי המינהגי. טענות נוספות הן לפגיעה בלתי מידתית בעותרים; אפליה לרעה ביחס לישראלים; וחוסר ודאות לגבי התועלת הצפויה מהריסת המבנה.
- על פי האמור בעתירה בבג"ץ 2420/18, מוחמד חי בירדן מזה 27 שנה. בשנת 1985 הוא נפגע בתאונת עבודה, ומכספי הפיצויים הקים את המבנה מושא צו ההריסה, אשר מצוי בבעלותו ומושכר לעותרים בבג"ץ 2418/18.
בעתירתו של מוחמד נטען, כי הטענות העקרוניות בעניין הפעלת תקנה 119 נדחות פעם אחר פעם ללא דיון מהותי. העותרים ביקשו לקיים דיון מעמיק בנושא, והזכירו את ההתבטאויות בפסיקה מן העת האחרונה, בדבר הצורך לעיין מחדש בהלכה. אשר לאופן הפעלת הסמכות במקרה הנוכחי, נטען כי המשיב סטה מן ההלכות המקובלות ולא התחשב בנסיבות המיוחדות ובהצטברותן. לטענתו של מוחמד, הריסת המבנה תפגע בו פגיעה לא מידתית, משום שהבית מהווה עבורו מקור הכנסה חיוני בהעדר יכולת השתכרות. צויין כי מוחמד הוא "גורם שלישי לא מעורב": הוא מתגורר בירדן תקופה ארוכה, אין לו קשר למחבל ולא היה ביכולתו לצפות את מעשיו. עוד נטען כי למחבל ולבני משפחתו אין ולא היתה זיקה קניינית למבנה המיועד להריסה, ומכאן הטענה להיעדרו של קשר רציונאלי בין הריסת המבנה לבין השגת התכלית ההרתעתית.
העותרים מודעים להלכה שמאפשרת הריסת מבנה ששייך לקרוב משפחה של מפגע, אך לטענתם, במישור שיקול הדעת יש להתחשב בנסיבות המיוחדות של מוחמד. כמו כן נטען כי החלטתו של המשיב אינה צולחת את מבחן המשנה השלישי של המידתיות: הפגיעה במוחמד היא אנושה בעוד שהאפקטיביות של הריסת בתים כגורם מרתיע – לא הוכחה, ואף עלולה להוביל לתוצאות הפוכות. העותרים סבורים כי בנסיבות המקרה, כפי שפורטו לעיל, נדרשת מידה גבוהה של הוכחה לגבי יעילות ההריסה, אך המשיב לא הציג נתונים אמפיריים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת