פסק דין
בפני תביעה על סך 58,665 ₪ לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה, לפי הטענה, בשל רכישת רכב מהנתבעת 1. לאחר הרכישה הסתבר לתובעת כי הרכב היה מעורב בתאונה שהנתבעת 1 לא גילתה לה שאירעה, ואילו מכון הבדיקה של הנתבע 2, שאליו פנתה לצורך בדיקת הרכב טרם הרכישה, לא ציין את דבר קיומה של התאונה בדו"ח הבדיקה.
התביעה וטענות הצדדים
התובעת רכשה מהנתבעת 1 רכב מסוג מזדה בסך של 96,000 ₪. בין הצדדים נערך זכרון דברים מיום 7/1/06. הסכם תנאים ואחריות נערך ביום 8/2/06, לאחר שערכה בדיקה לרכב ביום 7/2/06 במכון של הנתבע 2 – "קארטק". התובעת שילמה על הבדיקה. לבדיקה התלווה נציג הנתבעת 1.
לטענת התובעת, נציג הנתבעת 1 הצהיר כי הרכב תקין ולא עבר תאונה. ממצאי הבדיקה של "קארטק" הניחו את דעתה של התובעת, שמצאה את הדו"ח "חיובי למדי" (עמ' 17 ש' 4 לפרוטוקול) או כאמור בתצהירה "דו"ח חיובי בדבר מצב הרכב" (ס' 6 לתצהיר).
לטענת התובעת, רק בעקבות מצגי השווא של הנתבעים רכשה את הרכב.
ביום 2/4/06 מסרה התובעת את הרכב למוסך לתיקון, כיוון שהמזגן לא פעל. אז הסתבר לתובעת, מבדיקת המוסך, כי הרכב היה מעורב בתאונה חזיתית. התובעת פנתה למכון נוסף, "טסטin", שם נקבע במפורש כי הרכב עבר תאונה ונפגעה קורת רוחב.
התובעת פנתה לנתבעת 1 בדרישה לביטול העסקה. סוכם על ביטול העסקה והחזרת התמורה, אולם הנתבעת 1 חזרה בה מההסכמה. הצדדים חלוקים באשר לסיבה לכישלון המו"מ. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 ביקשה שהתובעת תחתום על כתב סילוק גם כלפי הנתבע 2, דרישה שהתובעת לא הסכימה לה. הנתבעת 1 טוענת כי התובעת לא הסכימה לנכות ממחיר הרכישה של הרכב סך של כ- 3000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב בתקופה שהיה הרכב בשימוש התובעת (בעיקר נזק לפנס האחורי ולפח מסביב).
לאחר שנכשל המו"מ לביטול העסקה, התכתבו ב"כ הצדדים, אולם לא הושגה כל הסכמה. לבסוף, מכרה התובעת את הרכב לצד ג', לפי הטענה, בתמורה לסך של 53,000 ₪.
התובעת תובעת סך של 43,000 ₪, הוא ההפרש בין התמורה ששילמה לנתבעת 1 לבין התמורה שקיבלה ממכירת הרכב לצד ג'. כן תובעת שכ"ט שמאי בסך 582 ₪; אגרת רישוי 177 ₪; דרישות מיגון של חב' הביטוח 835 ₪; בדיקה במכון הנתבע 2 בסך 400 ₪; בדיקה במכון "טסטin" בסך 400 ₪; תיקונים במוסך 1,340 ₪; מילוי גז למזגן 320 ₪; מוניות 430 ₪; עוגמת נפש 10,000 ₪; והוצאות משפט 1,165 ₪. בסך הכל, סכום התביעה הוא 58,665 ₪.
לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעת 1 בנזקיה האמורים, מכוח הפרת חובת הגילוי שהייתה מוטלת עליה. את הנתבע 2 יש לחייב מהטעם שהבדיקה נעשתה ברשלנות.
לטענת הנתבעת 1, התובעת נטלה את הרכב לבדיקה לפי רצונה, וחתמה על הסכם שלפיו בדקה את הרכב לשביעות רצונה. זאת ועוד. מדובר בליקוי מינורי, כפי שעולה גם מבדיקת "טסטin", עליה סומכת התובעת את ידה, ולא הייתה לנתבעת 1 כל חובה להודיע עליו לתובעת.יתר על כן, הנתבעת 1 הסכימה לבטל את העסקה, למרות שהרכב היה ברשות התובעת כ- 3 חודשים, מבלי לנכות ירידת ערך כלשהי או דמי שימוש, אלא רק את הנזקים שנגרמו לרכב בעת שעשתה בו התובעת שימוש. גרסת התובעת אשר לסיבה בעטיה לא צלח המו"מ לביטול העסקה, לא אמינה. התובעת הכחישה בתצהירה כי גרמה לנזק בפנס ואולם מאוחר יותר, לאחר שהתברר לה כי קיים מכתב שבו היא מודה בנזק שנגרם לפנס, והבינה כי נכשלה בתצהירה, הודיע בא כוחה בדיון כי הוא מתקן את התצהיר. הגרסה לגבי דרישה כביכול לפטור מאחריות גם את הנתבע 2 לא נזכרה בתצהיר, והיא גרסה כבושה. בנוסף, התובעת לא הביאה לעדות אדם נוסף שהתלווה אליה לבדיקה ולרכישה ולמו"מ על ביטול העסקה, ואף הסתירה דבר קיומו בתצהירה.
לטענת הנתבע 2, בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים, היה על התובעת לקחת את הרכב לבדיקה במוסך לצורך הערכת מהות הליקויים ושוויים ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. אשר לסכום שנתבע טוענת הנבעת 2 כי שמאי התובעת העריך את שווי הרכב במצבו כפי שהוא במועד ההערכה, כולל הליקויים שהיו ידועים לתובעת, והתובעת הסכימה לרכוש את הרכב עם ליקויים אלה. אם נתייחס רק לליקויים שנפקדו מחוו"ד הנתבע 2, בהשוואה לליקויים הנוספים שנמצאו בבדיקה של "טסטin" מדובר בנזק בשווי של 9785.07 ₪ שלמעלה ממנו הוצע לתובעת בפשרה, שהתובעת סירבה לה. עוד טענה הנתבעת 2 כי התובעת מתנהגת בצורה בלתי סבירה. סירובה להצעת הפשרה של הנתבעת 1 בלתי סביר. גם בבית המשפט הסכימה לפשרה ולאחר מכן, חזרה בה.
יש לציין כי התובעת לא פנתה אל הנתבעת 2 טרם הגשת התביעה והתכתובת והמו"מ היו עם נתבעת 1 בלבד.
הראיות
מטעם התובעת הוגשו תצהירה שלה ותצהיר בתה, שהתלוותה אליה לפגישות שנערכו אצל הנתבעת 1 בניסיון להגיע להסכמה.
כן הוגשה מטעם התובעת חוו"ד שמאית של השמאי לבנטר. על פי חוות דעתו, הוערכו הנזקים לרכב בסך של 17,160 ₪ וקיימת ירידת ערך בסך 9,202 ₪. בסך הכל, שווי הליקויים ברכב, הוא 26,363 ₪.
מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהירו של מר יהב ברזילי, מנהל בנתבעת 1, שניהל עימה את המו"מ לביטול העסקה. כן הוגש תצהירו של מר שמואל בר-לוי, סוכן המכירות שעמד מול התובעת במכירת הרכב ונסע עמה אל מכון הבדיקה, ותצהירו של מר רונן דיין, שבדק את הרכב שעה שהתובעת הביאה אותו לישיבה אצל הנתבעת 1 ומצא בו את הנזקים שאירעו בתקופה שהרכב היה בשימוש התובעת.
מטעם הנתבע 2 הוגש תצהירו של מר אמנון לוי כהן, בוחן הרכב שבדק את הרכב במכון הבדיקה שלו, "קארטק". כן הגיש הנתבע 2 חוו"ד שמאית של השמאי עמי מימון, שהעריך את שווי הנזקים שלא נזכרו בדו"ח הבדיקה של "קארקט", ונמצאו בדו"ח הבדיקה של "טסטin". השמאי מימון מצא, ששווי הנזקים שלא דווחו בדו"ח "קארטק", הוא 9785.07 ₪ (4.5% ירידת ערך בסך של 4140 ₪ ונזק שלא דווח, בסך 5645.07 ₪).
עוד יש לציין כי הנתבעות ביקשו לבדוק את הרכב, אולם הוא מצוי בידיו של צד ג' שסירב להעמידו לבדיקה. מטעם זה גם לא מיניתי מומחה מטעם בית המשפט.