קומרובסקי נ' סבמוד בע"מ

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' מריה קומרובסקי בחודש ינואר 2012, המתייחסת לתקופת עבודתה בשירות מעסיקתה לשעבר, חברת סבמוד בע"מ מחודש דצמבר 2007 ועד לחודש נובמבר 2011 וסיומה, בסכום כולל של

כ-69,000 ₪; כמפורט להלן.

הצדדים:

2.הגב' מריה קומרובסקי (להלן: "התובעת"), מתגוררת בקריית גת והיא אם לשניים; הצעיר יליד אוקטובר 2009.

3.חב' סבמוד בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא חברה בע"מ המפעילה חנות בזיכיון של רשת האופנה רנואר, בקניון לב העיר בקריית גת (להלן: "החנות").

4.התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת כמוכרת בחנות, בחודש דצמבר 2007 – כעובדת שעתית. יחסי עובד מעביד בין הצדדים, הסתיימו בסוף חודש נובמבר 2011.

התביעה:

5.בחודש ינואר 2012 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. התביעה מתייחסת לזכויות להם הייתה התובעת זכאית במהלך תקופת העבודה – הפרשי שכר וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, קצובת הבראה, דמי חגים והסדרת כיסוי ביטוחי – זכויות הנתבעות בעקבות סיומם של יחסי עובד מעביד – פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על פיטורים שלא כדין – והאחרון לפיצויים על הפרת חוק הודעה לעובד ופיצויים מכוח חוק הגנת השכר בשל אי המצאת תלושי שכר, חרף דרישות התובעת.

6.בתביעת השכר טענה התובעת, כי היא הועסקה בשכר שעה בתוספת פרמיה, שהיא באחוז קבוע מהמכירות (אחוז אחד).

לטענת התובעת שולמה לה פרמיה חלקית בחודש אפריל 2011 (פרמיה שחושבה לפי 0.6% מהמכירות, במקום 1%) ובהתאם היא זכאית להפרשי שכר (פרמיה) בסכום של 721 ₪ (ראה: סעיף 51 לכתב התביעה).

לגרסת התובעת יש לכלול את רכיב הפרמיה בערך השעה בחישוב הגמול על העסקה בשעות נוספות; דבר שלא נעשה בפועל. בהתאם ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר על העסקה בשעות נוספות בסכום של 1,558 ₪ (ראה: סעיפים 49-50 לכתב התביעה).

7.על פי כתב התביעה במהלך ההתקשרות שילמה הנתבעת לתובעת דמי חגים וקצובת הבראה באופן חלקי. מכאן התביעה לתשלום דמי חגים בסכום של 3,263 ₪ ודמי הבראה בסך של 5,975 ₪ (ראה: סעיפים 39-44 לכתב התביעה).

8.בכתב התביעה נטען כי חרף הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי להסדרת הביטוח הפנסיוני וצו ההרחבה המכיל את הוראות ההסכם הקיבוצי הנ"ל על כלל העובדים המועסקים במשק, לא דאגה הנתבעת להסדרת זכויותיה כמתחייב בהוראות ההסכם. בהתאם התבקש בית הדין להורות על שחרור הכספים בקרן הפנסיה לזכות התובעת ובתשלום פיצוי בעקבות הפרשות המעביד בחסר, בסכום של 2,528 ₪ (ראה: סעיפים 32-38 לכתב התביעה).

9.בכתב התביעה טענה התובעת, כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטוריה על רקע בקשתה להגביל את העבודה בחנות לשתי משמרות בשבוע, בהעדר סידור מתאים לילדה. לטענת התובעת הפיטורים באו לביטוי במחיקתה מסידור העבודה השבועי ומהחלטה שקיבל ויישם מנהל הנתבעת, להוצאתה משיבוץ העבודה ובכך למעשה הביא לפיטוריה.

10.בנסיבות אלה טוענת התובעת יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 13,011 ₪ (עבור תקופת העסקה בת 43.5 חודשים ועל בסיס שכר שעתי בסך 29.04 ₪, בהיקף משרה בשיעור של 66% ממשרה מלאה) ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים; וכן בדמי הודעה מוקדמת של 3,589 ₪ (ראה: סעיפים 53 ו-52 לכתב התביעה).

11. לטענת התובעת פיטוריה ללא שימוע והתנהלות הנתבעת אשר קדמה לפיטורים מצדיקים פיצוי נוסף אותו העמידה התובעת בשיעור השווה לשלוש משכורות, ובסה"כ 10,767 ₪ (ראה: סעיפים 56-65 לכתב התביעה) .

12.כן טוענת התובעת, כי במועד סיומם של יחסי עובד מעביד עמדה לזכותה מכסת חופשה של 28.5 ימים לפדיון ובגינם היא זכאית לדמי פדיון חופשה בסך של 4,966 ₪ (ראה: סעיפים 45-48 לכתב התביעה).

13.לבסוף מבקשת התובעת לחייב הנתבעת בפיצויים על הפרת הוראות חוק הודעה לעובד, ובפיצויים על סירוב הנתבעת להעביר לידיה תלושי שכר המתייחסים לחודש ינואר 2011 והחודשים אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2011, בסכום כולל של 20,000 ₪ (ראה: סעיפים 66-72 לכתב התביעה).

14.אין בדעתנו בשלב זה של פסק הדין, להתעכב על תשובות הנתבעת לרכיבי התביעה השונים. די לומר כי לטענת הנתבעת יחסי עובד מעביד הסתיימו בהתפטרות התובעת בנסיבות אשר אינן מקנות לה את הזכות לפיצויי פיטורים. לשיטתה של הנתבעת ועל בסיס תחשיב שערך רואה חשבון מטעמה – זכאית התובעת על חשבון הזכויות הסוציאליות הנתבעות לתשלום סכום כולל של 8,451 ₪ ממנו יש לקזז דמי הודעה מוקדמת.