קול נ' הרשלר ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 30.3.13 באזור צומת אלמוג.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 9080525 (להלן: "רכב התובע").

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 9575367 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבע.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 30.3.13 אירעה התנגשות בין צדו הימני קדמי של רכב התובע לבין צדו השמאלי של רכב הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

גרסת התובע הינה כי כאשר נסע בנתיבו כדין, רכב הנתבע אשר עמד בימין הדרך החל בביצוע פניית פרסה מימין לשמאל, מבלי לוודא כי הכביש פנוי וחסם את נתיב נסיעת רכב התובע. התובע סטה עם רכבו שמאלה על מנת למנוע התנגשות, אך בשל התקדמות רכב הנתבע, לא ניתן היה למנעה.

גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, רכב הנתבעים נסע בנתיבו כדין והחל בפניה זהירה ואיטית שמאלה, לאחר שוידא כי הדרך פנויה. לפתע, הגיח רכב התובע מאחורי רכב הנתבע ופגע בו בדלת השמאלית אחורית.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע, הנתבע וכן שני נוסעים ברכב הנתבע.

התובע חזר על גרסתו כי נסע בנתיבו כדין וראה את רכב הנתבע כשהוא עומד בשול הימיני של הכביש. לפתע, באופן פתאומי ביצע הנתבע פנייה חדה שמאלה. התובע הסיט את רכבו שמאלה על מנת למנוע התנגשות בין כלי הרכב, אך לא הצליח למנוע את ההתנגשות ופגע ברכב הנתבע בצדו השמאלי. כן העיד התובע, כי ההתנגשות בין כלי הרכב אירעה בנתיב הנגדי.

מנגד העיד הנתבע, כי נסע בנתיבו כדין, אותת על מנת לפנות שמאלה האט את רכבו ומשראה כי הדרך פנויה החל בפנייה שמאלה. אז הגיע רכב התובע, אשר נסע מאחוריו, ופגע ברכבו בצדו השמאלי אחורי. הנתבע העיד כי טרם ביצוע הפנייה ראה את רכב התובע במרחק גדול מאחוריו. כן העיד הנתבע כי בשום שלב לא עמד בשול הימני, וכי היה בנסיעה רציפה לאורך כל הדרך.

אף העדים מטעם הנתבע, אשר נסעו ברכב הנתבע, העידו כי רכב הנתבע היה בנסיעה רציפה וכי הנתבע האט על מנת לפנות שמאלה ואז במהלך הפנייה רכב התובע אשר נסע מאחורי רכב הנתבע, הגיע ופגע ברכב הנתבע בצדו השמאלי אחורי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובחנתי את תמונות הנזק בשני כלי הרכב, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת גרסתו, לפיה רכב הנתבע עמד בשולי הכביש והחל בביצוע פניית שמאלה באופן פתאומי.

ראשית אציין, כי עדות הנתבע והעדים מטעמו, לפיה רכב הנתבע לא עמד בשולי הכביש וכי היה בנסיעה רציפה והחל בפנייה שמאלה, היתה אמינה עלי ולא מצאתי סיבה להעדיף את גרסת התובע על פני גרסתם. שנית, מתמונות הנזק ברכב הנתבע עולה כי רכב הנתבע נפגע מעל הגלגל השמאלי אחורי ובדלת האחורית, מה שתומך בגרסת הנתבעים כי רכב התובע הגיע מאחור לאחר שכבר רכב הנתבע היה במהלך הפנייה. אילו אכן היתה נכונה גרסת התובע כי רכב הנתבע עמד בשולי הכביש וביצע פנייה חדה שמאלה, סביר להניח כי הפגיעה ברכב הנתבע היתה בצדו השמאלי קדמי ולא בצדו השמאלי אחורי. מסקנה זו נתמכת אף בעובדה שהתובע עצמו העיד כי התאונה אירעה בנתיב הנגדי.

ככל הנראה התאונה אירעה בשל העובדה שהתובע אשר נסע מאחורי רכב הנתבע, לא הבחין ברכב הנתבע המאט ומבצע פנייה שמאלה ולא שמר מרחק כנדרש ועל כן פגע ברכב הנתבע, אשר ביצע פנייה שמאלה כדין.

עוד אוסיף, כי איני מוצאת מקום לייחס משקל לחוות הדעת של בוחן התנועה בה תמך התובע את כתב תביעתו, שכן חוות דעת זו מבוססת על גרסת התובע בלבד, לפיה רכב הנתבע עמד בשולי הכביש והחל בפנייה שמאלה, גרסה שכאמור לא מצאתי מקום לקבלה.

לאור האמור אני דוחה את התביעה. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ד, 05 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.