קולסקי נ' ז'אן

פסק דין

רקע כללי

ביום 1.5.10 נחתם הסכם שכירות שבגדרו התובע השכיר לנתבע: " שטח בגודל 300 מ"ר ליד מכבי אש בעכו, וזאת לצורך ניהול עסק של עבודת שיש" (הפסקה הראשונה להסכם). עוד הוסכם כי: "תקופת השכירות הינה לשנה (שנים עשר חודשים) עם אופציה ל-4 שנים + אופציה ל-5 שנים" (הפסקה הרביעית להסכם).

ההסכם עליו חתמו שני הצדדים הינו מצומצם ביותר ומשתרע אך על עמוד בודד. בהסכם זה, למשל, לא ראו הצדדים לציין פרטים מזהים למושכר גם לא גוש וחלקה, לא התוו את הגבול המוסכם באמצעות שרטוט או תוכנית מקצועית ברורה והסתפקו בציון העובדה כי המושכר הינו בשטח של 300 מ"ר בחלקו הצפוני של מתחם שהינו בבעלות התובע. למען שלמות התמונה ולאחר שביקרתי במקום אוסיף, כי המושכר נמצא במתחם בו מפעיל התובע מוסך. השטח שהוקצה לנתבע הוא מגודר וממוקם בצדו הצפון מזרחי של מתחם זה ואילו יתר השטח, כאמור, משמש התובע לעסקו.

כפי ההסכם, הנתבע העתיק את עסקו למושכר, התאימו לדרישותיו והחל משלם את דמי השכירות כמוסכם. לימים, לערך בחודש 11.11 יחסי הצדדים אלה עלו על שרטון, ומכאן התובע ראה להגיש תביעתו זו.

בתביעתו התובע מנה שורה ארוכה של הפרות מצדו של הנתבע שכל אחת, כך הוא סבור, מצדיקה את קבלת התביעה. את ההפרות הנטענות האלו אביא להלן במסגרת סקירת טענות הצדדים בסיכומיהם.

אציין, כי ניסיתי רבות להביא צדדים אלה להסכמות אף ביקרתי במושכר בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, אולם כל ניסיונותיי עלו בתוהו. בשל כך, נקבע מועד ליום 6.3.13 לשמיעת עדויות הצדדים. בדיון זה העיד התובע ובנו מר קלוסקי זאב, ומהצד השני העיד הנתבע וגם סבו מר יוסף צחוירשוילי. בתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומי הצדדים.

טענות הצדדים

התובע העלה את טענותיו בסיכומיו בערבוביה. לאחר קריאה לסיכומים אלה ניתן לסכם את הפרותיו הנטענות של הנתבע להסכם כדלקמן:

אומנם ניתנה לנתבע אופציה להארכת תקופת השכירות במסגרת ההסכם, אלא שבתום השנה הראשונה הנתבע לא מימש זכות זו. עם זאת, הוסכם בין הצדדים בע"פ כי תקופת השכירות תוארך בשנה נוספת אחת תוך התחייבות מצד הנתבע כי יקפיד על קיום התחייבויותיו כפי ההסכם וגם יפסיק את הטרדותיו לתובע ולקוחותיו. משום שהנתבע חזר לסורו שוב ושוב, הרי יהיה נכון להורות על פינויו המידי.

הנתבע באופן קבוע מאחר בתשלום דמי השכירות וחשבונות המים והחשמל. אף יתרה מכך, הוא חייב עד היום חלק מדמי השכירות לחודש 5/10.

הנתבע בצע שינויים במושכר על אפו וחמתו של התובע. בין היתר, כך נטען, הוא יצק רצפת בטון ומעליה קורות ביטון, כן הניח על קורות אלו משור חשמלי לחיתוך שיש. הנתבע לא הסתפק בכך, הוא אף הגדיל ובנה סככה בניגוד לדעתו של התובע. עוד נטען כי אין בידי הנתבע רישיון לניהול עסקו מעירית עכו.

הנתבע גם מסכן את בריאות התובע ובאי המוסך בכך, שבניגוד להסכם, הוא מבצע עבודות חיתוך השיש בצד הדרומי של המושכר בקרבת המוסך.

כפי טענת התובע, הנתבע נוהג להחנות את רכבו וכלי עבודתו באופן החוסם את הכניסה למוסך ומתקניו, הוא חוסם את רכבי התובע ולקוחותיו דבר העולה מהתמונות שהוצגו על-ידו והמעידות כי טענה זו הינה אמת. עוד נטען, כי לא אחת הנתבע השפיל וקילל את התובע ובנו.

הנתבע בסיכומיו הפנה בעיקר לעדותו של התובע. בעדות זו, כך הדגיש הנתבע, התובע חזר בו מכל הטענות שהועלו בכתב התביעה ואף הודה כי לא באה מצדו של הנתבע אף הפרה שמצדיקה את קבלת התביעה. עוד הוסיף הנתבע, כי כלל הראיות שהובאו בפני בית במשפט מלמדות כי עסקינן בתביעה חסרת יסוד, משום שהנתבע הקפיד על מילוי מלוא התחייבויותיו כפי ההסכם וכל השינויים שנעשו במושכר היו על יסוד הסכמתו המפורשת של התובע עצמו. מכל אלה, כך נטען, נכון להורות על דחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ"ט.

דיון והכרעה

אקדים את המאוחר ואציין, כי דעתי היא שנכון להורות על דחיית תביעה זו משום שהתובע לא הניח תשתית עובדתית שתתמוך בטענותיו הרבות שהובאו בכתב תביעתו ובסיכומיו. לא רק שהתובע נכשל בהוכחת טענותיו, אף יתרה מכך, הוא התובע שהודה במסגרת עדותו בפניי כי אין בין טענות אלו לאמת, להסכם ולהסכמות המאוחרות שהתגבשו בין הצדדים בשלב קיומו של הסכם זה, אף זיקה.

ניכר מעדות התובע שהינו אדם הגון וישר. לאחר שהחל בעדותו הוא מסר גרסה חדה וברורה שבגדרה שטח את העובדות שמשקפות את ההתרחשויות, לא עיוות אמת זו וגם לא ניסה ולו להתחמק ממתן תשובות נכונות וברורות לכל שאלה שנשאל, אף אם תשובותיו סותרות במובהק את האינטרס שלו בקבלת התביעה. התובע בדבריו הוא שהפריך את רוב רובן של הטענות לקיומן של הפרות מצדו של הנתבע, זאת נוסף ליתר הראיות והעדויות התומכות בגישתו ועמדתו של הנתבע.

אחרי שהקדמתי את דבריי שלעיל, אביא את התייחסותי לכל אחת מטענותיו של התובע, שכאמור, קיבלו ביטוי בכתב התביעה ובסיכומיו, כפי סדר הצגתן לעיל.

תקופת השכירות: מעדות התובע בפני עולה, כי הטענה שהוסכם בתום השנה הראשונה להארכה מוגבלת למשך שנה נוספת הינה טענה בעלמא. התובע מסר בפניי מפורשות, כי בתום שנת השכירות הראשונה הנתבע הביע עניין ורצון לממש את האופציה והתובע הסכים לכך באומרו: "כי הוא רצה ולא רציתי לגרשו" (עמ' 12, ש' 12). התובע הוסיף, כי בסוף שנת השכירות הראשונה הוא לא העלה בפני הנתבע או מי מטעמו כי השכירות תוארך לשנה נוספת בלבד, ובלשונו:" לא, לא היה ויכוח כזה. גם לסבא לא אמרתי שאני אגרש אותו..". גם לו דרש התובע זאת הרי הדבר לא מתיישב עם לשונו המפורשת של ההסכם, ויש להניח גם לא עם אומד דעתם של שני צדדים אלה. בגדרו של ההסכם ניתנה לנתבע אופציה מפורשת להארכת השכירות, שעה שהנתבע הודיע לתובע אודות רצונו בהמשך השכירות כן שלם והוא מקפיד לשלם את דמי השכירות, הדבר מעיד באופן חד וברור כי גם לתובע היה הרצון בהמשכה של התקשרות זו.