פסק דין
הצדדים לתובענה, העובדות הצריכות לה וטענות הצדדים
1. מונחת בפני המרצת פתיחה שהוגשה ע"י קולנוע חדש בע"מ, המפעילה רשת המונה 52 חנויות ברחבי הארץ שעוסקת ביבוא, שיווק ומכירת נעליים ואביזרי אופנה והינה בין היתר בעלת זכויות בלעדיות להפצת מספר מותגים בישראל ובכלל זה נעלי ומוצרי חברת קרוקס (להלן: "המבקשת") כנגד רשות השידור; תאגיד סטטוטורי אשר פועל מכח חוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965 (החוק יכונה להלן: "חוק רשות השידור" והמשיבה תכונה: "רשות השידור").
2. רשות השידור החלה לשלוח למבקשת דרישות לתשלום אגרת טלוויזיה בגין מכשירים המותקנים בחנויותיה אותן דחתה המבקשת בטענה כי עסקינן במוניטורים המחוברים במעגל סגור למחשב החנות ובהם מוקרנים אך ורק תכנים שיווקיים של המבקשת. במסגרת המרצת הפתיחה מבוקש מבית המשפט להצהיר כי המבקשת אינה חייבת בתשלום האגרה.
נכון ליום 26.7.2011 דרישות תשלומי האגרה הסתכמו בסך 98,335 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד (ראו נספח ה' להמרצת הפתיחה).
3. הצדדים התכתבו (ראו נספחים א'-ה' להמרצת הפתיחה) ואף נפגשו אולם לא הצליחו להגיע לעמק השווה. במסגרת הדין ודברים שנוהל בין הצדדים, בדק נציג רשות השידור ביום 23.5.2011 באופן מדגמי מכשיר המותקן בחנות המבקשת בעיר הרצליה ומצא כי קיים במכשיר רכיב הקרוי "טיונר" (יוסבר להלן) ולפיכך רשות השידור עומדת על חיוב המבקשת בתשלום האגרה (לעניין זה ראו מכתב רשות השידור – נספח ב' להמרצת הפתיחה).
טענות המבקשת, בתמצית
4. לטענת המבקשת, כאמור, על מנת לפרסם ולמכור את מוצריה ללקוחות המבקרים בחנויותיה, התקינה היא מוניטורים אשר מחוברים למערכת מחשב ובהם מוקרנים, במעגל סגור, אך ורק תכנים שיווקיים. לגישתה, פרט למחשב המותקן במחסן - המוניטורים אינם מחוברים לכל מקור אחר. הן מחשבי החנות כשלעצמם אינם מחוברים לכל מקור שידורים, שלא רק שאינו קיים אלא שאף אינו אפשרי טכנולוגית ונוגד את המטרה שלשמה הוצבו המוניטורים.
5. לגרסת המבקשת החלטת רשות השידור מתבססת על פרשנות מוטעית ולא מעודכנת של חוק רשות השידור. שכן, מאז חוקק החוק בשנת 1965 ובעיקר בשנים האחרונות אירעו שינויים טכנולוגים מרחיקי לכת אשר לאורם יש לעדכן את פרשנות המונח "מקלט טלוויזיה". בעבר, המוניטורים רובם ככולם שימשו לקליטת שידורי טלוויזיה ולא היה בנמצא כמעט בשוק הפרטי מוניטורים אשר לא נועדו לקליטת שידורים. ברבות השנים מצב זה השתנה וכיום יש בנמצא סוגי מוניטורים רבים אשר מקבלים אותות אלקטרונים מסוגים שונים המתורגמים לתמונה המצגת על מסך. בעבר, קליטת שידורי הטלוויזיה התבצעה באמצעות כניסת שידור אנלוגי שנקלט באמצעות אנטנה חיצונית. בשלב מאוחר יותר, החלו שירותי הכבלים והלוויין המומרים באמצעות ממירים חיצוניים למקלט שאינם חלק ממכשיר הטלוויזיה וברוב המקרים פונקצית הקליטה הופרדה מחוץ למקלט ואינה רלוונטית למכשיר המקרין את שידור הטלוויזיה. לטענת המבקשת יש לפרש את החוק כך שמכשיר אשר לכאורה יכול לקלוט שידורי טלוויזיה אך מנותק מכל חיבור המאפשר קליטה כאמור והניתוק הינו ענייני קבוע ומשמעותי לא יחשב כמקלט טלוויזיה לצרכי החוק.
6. נוסף על כך, החל מחודש אפריל 2011 אין כלל פוטנציאל לקליטה אנלוגית מהאוויר החופשי, וזאת מאחר שמחודש מרץ 2011 הפסיקה רשות השידור לחלוטין את השידור האנלוגי לאוויר החופשי וכל שידוריה מועברים מאותה העת בשידור בטכנולוגיה חדשה המכונה "עידן פלוס". בעבר, התייחסה הפסיקה לרכיב טכנולוגי המכונה "טיונר", אשר בלעדיו לא ניתן היה לקלוט שידורים אנלוגיים, כמאבחן מוניטור למקלט טלוויזיה אלא שבשל השינויים הטכנולוגים שתוארו הפך הטיונר, לגישת המבקשת, לרכיב שאינו רלוונטי. חלק מהמכשירים החדישים המיועדים לשמש כמקלטי טלוויזיה מיוצרים כיום ללא טיונר מלכתחילה. לפיכך סבורה המבקשת כי יש לעדכן את פרשנות המונח "מקלט טלוויזיה" באופן שבו הטיונר לא יהא הרכיב המבדיל בין מוניטור למקלט טלוויזיה.
7. עוד מוסיפה וטוענת המבקשת כי המוניטורים המותקנים בחנויותיה אינם שונים לצרכי החוק משורת מכשירים שיכולת קליטתם זהה כגון מסכי מחשב שאינם מחייבים באגרה. נוסף על כך, מהפטור החלקי על פי סעיף 5(ב)1 לתקנות, שלפיו לא תוטל אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה ביחידת דיור אשר בעדו שולמה אגרה באותה שנה, ניתן להסיק כי קיים קשר בין השידור הציבורי לצרכנים ומטעם זה יש להתייחס למוניטור במקום עסק לצרכי עסק כלא קשור לשידור ציבורי באופן מאובחן ולפטור את המבקשת מאגרה. לחילופין טוענת כי מן הראוי להחיל עליה את הפטור החלקי על פי סעיף 5(ב) לתקנות באמצעות מתן פרשנות מרחיבה לאמור בו.
8. לתמיכה בטענותיה צרפה המבקשת חוות דעת המומחה אלירן עותמי, הנדסאי אלקטרוניקה. יש לציין כי רשות השידור לא הביאה חוות דעת נגדית לא ביקשה לחקור את המומחה ואף לא התייחסה אליה בכתבי טענותיה.
בתמצית, על פי חוות הדעת ישנם מספר סוגים של חיבורים המקשרים את המסך למערכות קליטה מסוגים שונים שאינם מסוגלים לקלוט תדרי רדיו זאת למעט חיבור RF המיועד לקליטת תדרי רדיו אנלוגי. בין שקע ה- RF למתג הוידאו קיים רכיב המכונה "טיונר" המאפשר קליטת שידור אנלוגי ומהווה סלקטור לתחנה רצויה. לגישת המומחה ניתן לחלק את אופן קליטת שידורי הטלוויזיה על פני שלוש תקופות עיקריות: התקופה הראשונה, מתחילת שידורי הטלוויזיה בארץ ועד למועד בו התחילו שידורי הכבלים. בתקופה זו שודרו השידורים באמצעות שידור אלחוטי אנלוגי כאשר טיונר היווה רכיב שבלעדיו לא ניתן היה לקלוט שידורים. התקופה השנייה, במהלך שנות התשעים החלו שידורי הכבלים ולאחר מכן נוספו שידורי הלוויין. השידורים בוצעו תחילה באמצעות ממיר אנלוגי ולאחר מכן באמצעות ממיר דיגיטלי שיתר למעשה את הצורך בטיונר. התקופה השלישית, החל מחודש יוני 2009 החלה רשות השידור בשידור דיגיטלי בטכנולוגיה חדשה המכונה "עידן פלוס". שידורים אלה נקלטים באמצעות ממיר מסוג DVB-T נייח או נייד אליו מחוברת אנטנה. החל מחודש מרץ 2011 הפסיקה רשות השידור את השידור האנלוגי בישראל והיא משדרת את שידוריה רק באמצעות ממיר עידן פלוס העוקף למעשה את הצורך ברכיב הטיונר וללא צורך בעיבוד ופענוח של תשדורת RF מהאוויר. לאור הפסקת השידורים האנלוגיים של רשות השידור לא ניתן לקלוט באמצעות הטיונר שידורים כלשהם כבעבר. במקביל, חלו במשך השנים התפתחויות משמעותיות בסוגי המסכים והטכנולוגיה הקשורה אליהם ונוספו מסכים לשימושים שונים שניתן באמצעותם לקלוט ולשדר שידורים באמצעות פונקצית הקליטה שפורטה וכאמור הופרדה מהמסך.
טענות רשות השידור, בתמצית
9. לטענת רשות השידור, על פי סעיף 28א(א) לחוק רשות השידור תשלום אגרת טלוויזיה מוטל על מחזיק במקלט טלוויזיה בגין עצם ההחזקה. סעיף 29ב לחוק קובע את חובת ההודעה של המחזיק לרשות השידור שאם לא כן, דינו קנס. לאור תקנה 5 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א – 1981 רוכש מקלט אשר לא הודיע על הרכישה במועד שנקבע לכך בדין יראו את המקלט כאילו נרכש בשנת ייצורו ומיום זה יחויב המחזיק בתשלום האגרה. על פי תקנה 5(ב) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), תשל"ד – 1974 במקום בו מוחזקת טלוויזיה, כשאין עסקינן ביחידת דיור כגון חברה, תשולם אגרה בעד כל מקלט.
10. על פי הפסיקה, המבחן המרכזי לחיוב אדם באגרה הינו אם מחזיק הוא במקלט טלוויזיה ללא תלות בשאלה האם נהנה בפועל מהשידורים והאם מחובר לרשת הכבלים. החיוב באגרה מוטל מכח החזקה במקלט בלבד. רשות השידור מפנה לה.פ ת"א 1964/92 גולדין ו-87 אח' נ' רשות השידור ואח'; ה.פ 595/02 נועם בן דוד נ' רשות השידור (פורסמו במאגרים).
11. לגישת רשות השידור, המבקשת מעולם לא הודיעה לרשות השידור על החזקתה במקלטי טלוויזיה והדבר התגלה כאשר סוקרים הגיעו לסניפי המבקשת ואיתרו מקלטים המצויים בהחזקתה ובשימושה.
השאלות הניצבות בפני להכרעה
12. האם ברשות המבקשת מכשירי טלוויזיה העונים להגדרת "מקלט טלוויזיה" כפי שפורש בפסיקה או שמא עסקינן במוניטור בלבד? וכפועל יוצא, האם מחויבת היא בתשלום אגרת טלוויזיה?
דיון והכרעה