פסק דין
הורתו של הערעור שלפניי בפסק הדין שיצא ביום 08.08.12 מלפני חברתי, כב' השופטת שרה מאירי (להלן – "פסק הדין"), אשר קבע, כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתבחן האם מתקיימים תנאי תקנה 3(ב) ביחס לניתוח שעברה המערערת בארה"ב ושבגינו דרשה החזר כספי מהמשיבה 2 (להלן – "קופת החולים").
ביום 01.05.13 ניתנה החלטתה של וועדת הערר, במסגרתה בחנה הועדה האם הגידול שאובחן אצל המערערת הנו נדיר מבחינה היסטולוגית והאם טיפולו כלול בקטגוריה 3(ב), אשר מציינת שאם קיימת תופעה חריגה רצוי להמליץ על ביצוע הניתוח בחו"ל.
בהחלטתה, הסבירה הועדה, כי תופעה חריגה בגידולי מוח מתייחסת בעיקר למיקום הגידול ולקשר עם רקמה בריאה שמסביב לשאת. במקרה הנדון, הטעימה, מדובר בגידול נדיר שאינו משפיע על היכולת הניתוחית ו/או על תגובה לרדיוסרג'רי (radio surgery), וכי אין שום הוכחה שטיפול בטכניקה המכונה "סכין גאמה" (Gamma knife), מהווה יתרון על פני טיפול לא פולשני באמצעות LINAC, הנעשה בבית החולים תל השומר. נהפוך הוא. לשיטתה, באופן עקרוני, הטיפול בפרוצדורה הנהוגה בארץ נחשב למודרני יותר.
הועדה הוסיפה כי גידולים ממוקמים בבלוטת הפינאליס מנותחים לעיתים קרובות בישראל ללא קשיים מיוחדים וכי המידע על כך נמסר למשפחת החולה.
לאור האמור לעיל, הסיקה הועדה, כי המקרה אינו עולה בקנה אחד עם הקריטריונים הקבועים בתקנה 3(ב) ולפיכך דין הבקשה להחזר המימון – להידחות (להלן – "החלטת הועדה").
טענות המערערת
ההרכב האנושי של הועדה השתנה וחבריה אינם אלה שישבו בוועדה שעל החלטתה הוגש הערר נשוא פסק הדין של כב' השופטת מאירי.
ההחלטה קצרה ולאקונית והיא מתבססת על שיחת ועידה אחת בלבד שקיימו חבריה "באופן חפוז, שטחי ונמהר ביותר; יש טעות אפילו בשמה של כבוד השופטת". ההחלטה אינה כוללת כל התייחסות, ולמצער, אינה מתמודדת עם הטענות המופיעות בכתב התשובה שהוגש ע"י ב"כ המערערת, ואשר לדבריה היה מונח בפניה, ומכאן מתבקשת המסקנה כי הוועדה לא טרחה לקרוא את כתב הערר המקורי על נספחיו המרובים.
עוד טוענת המערערת, כי הועדה התעלמה מפסקי דין מנחים המורים לה שלא להסתפק בהסתכלות רפואית כללית, אלא לבחון כל מקרה לגופו ולפי ההיסטוריה הרפואית של החולה.
לבסוף, טענה המערערת, כי קיימת הצדקה לסעד כספי, וזאת בהתאם להלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה, ולפיה בית הדין יסטה מהכלל של החזרת הדיון לוועדה לבחינה מחדש של החלטתה, מקום בו נחה דעתו כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטתה, באופן שהחזרת העניין אליה לא תרפא את הפגמים.
קופת החולים התנגדה לנימוקי הערעור וטענה כי אל לו לבית הדין לשוב ולהידרש לאותן סוגיות שבהן עסק פסק הדין של כב' השופטת מאירי וכי עליו לצמצם את מעורבותו לביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה בהליך שלפנינו.
עוד טענה, כי המערערת ביקשה לבצע את הניתוח בפרוצדורה המכונה סכין גאמה בארה"ב ועשתה כן עוד בטרם ניתנה תשובת הקופה.
ד"ר שפיגלמן, אליו פנתה הקופה, קבע כי ניתן לבצע את הטיפול הנדרש בישראל, וזאת לאור הניסיון העשיר שנצבר בארץ ולאור העובדה שהמכשור הקיים עומד בסטנדרטים גבוהים ביותר.
לאור האמור לעיל, הואיל והטיפול מבוצע בארץ ולאור העובדה שלמבוטחת לא נשקפה סכנת חיים אלמלא היתה מבצעת את הניתוח בחו"ל, ראתה הקופה לדחות את הבקשה למימון.
מסכמת קופת החולים, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, חרף טעות קולמוס הקשור בשמה של השופטת שנתנה את פסק הדין וכי בכל מקרה, דרך המלך הנה השבת העניין לוועדה על מנת שתשוב ותנמק החלטה ומתן פיצוי כספי בעין הנו החריג לכלל, אשר אינו מתקיים בענייננו.
המשיבה 1 בתגובתה טענה אף היא כי דין הערעור להידחות, שכן תפקידה של הועדה, בהתאם לפסק הדין של כב' השופטת מאירי, התמצה בבחינת השאלה האם בניתוח שעברה המערערת מתקיימים תנאי תקנה 3(ב) לתקנות, קרי, האם מתקיימת "נסיבה רפואית חריגה".
המשיבה מטעימה, כי בניגוד לטענת המבקשת, כל החומר הרלוונטי הועבר לכל אחד משלושת חברי הועדה וכי בשיחת הועידה שקיימו, קבעו את קביעותיהם המופיעות בהחלטה מיום 01.05.13.
החלטתם זו הנה מנומקת כדבעי, סבירה וראויה והתקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת. לפיכך, טענותיה של המערערת בנוגע לשטחיות ההחלטה אינן מבוססות, ובוודאי שלא ניתן לבסס טענה זו על טעות קולמוס שהשתרבבה להחלטה.
בכתב התשובה שהגישה המערערת, שבה על עיקרי טענותיה ושבה והעלתה טיעונים מההליך הקודם שהתנהל בפני כב' השופטת מאירי, בין היתר, לעניין חוות דעתו של פרופ' קונסטנטיני.