קויפמן אנטולי נ' איילון-חב' לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשת התובע לבטל את חיובו בהוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת מס' 2, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אגב מחיקת התביעה נגדה. ב"כ הנתבעות מס' 2 מתנגדים לבקשה.

2.התביעה בתיק זה הוגשה ביום 17.6.08, בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.4.01, כאשר התובע נפגע כאשר הרכב בו נהג במסגרת עבודתו אצל הנתבע מס' 3 התהפך. התביעה הוגשה נגד המעביד (נתבע 3), נגד המבטחת בבטוח חובה (הנתבעת 1), ונגד קרנית (הנתבעת 2).

הטעם לתביעה נגד קרנית, היה שמלכתחילה הנתבעת מס' 1 הודיעה שאין כיסוי ביטוחי. במכתב הדחייה אין הסבר אך בכתב ההגנה נטען כי בעת הנהיגה התובע לא החזיק ברישיון בר תוקף.

ב"כ הנתבעת מס' 2 טענו כי לא קמה נגדה עילה, לאור הוראת סעיף 7 (5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 ולחלופין שהתביעה התיישנה.

בקדם משפט הראשון והיחיד שהתקיים בתיק הודיע ב"כ התובע כי ימחק את התביעה נגד קרנית אם הנתבעת מס' 1 תודיע שיש כיסוי ביטוחי בנסיבות שבהן התובע לא ידע שאין לו רישיון בר תוקף, לאור מעשי עו"ד שייצג אותו, ואשר בגין מעשיו, הושעה מלשכת עוה"ד (נספח ד' לכתב התביעה).

סוגיה זו לא בוררה עד תום ולמועד מחיקת התביעה נגד קרנית לא הונחה תשתית ראייתית מבוססת לביסוס עילת התביעה נגד קרנית.

לאחר שהתיק נקבע להוכחות בשאלת החבות וההתיישנות , הודיעה הנתבעת מס' 1 כי ינתן כיסוי ביטוחי ועל פי הודעה זו, הנתבעת מס' 2 הגישה בקשה לדחיית התביעה נגדה.

ב"כ הנתבעת מס' 2 ציינו בבקשתם כי פנו לב"כ התובע והציעו לו שאם התביעה נגד קרנית תדחה, הם יוותרו על ההוצאות, אך אם תמחק בלבד, כפי שהצהיר בקדם המשפט, הם יעמדו על ההוצאות. נטען בבקשה כי ב"כ התובע לא נתן את עמדתו להצעה ולכן הוגשה הבקשה.

בהחלטה מיום 19.1.2010, הוצגה חלופה זו בפני ב"כ התובע, וניתנו לו 10 ימים להגיב, תוך ציון ברירת המחדל שהוא בהעדר מעש התביעה תמחק תוך חיוב בהוצאות.

בהעדר תגובה לבקשה, מחקתי את התביעה נגד הנתבעת מס' 2, תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת מס' 2 (החלטה מיום 20.8.2010).

ביום 15.9.2010 הגיש ב"כ התובע בקשה לביטול ההחלטה, תוך ציון כי ההחלטה מיום 19.1.2010 תויקה בטעות במשרד בתיק של לקוח אחר. לאחר מכן, קיבל המשרד את בקשת ב"כ קרנית לתת החלטה ומאחר והבקשה הוגשה בפגרה, ההנחה היתה שלוח הזמנים אינו כולל את הפגרה. חרף זאת, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, תוך חיוב בהוצאות.

לכך השיב ב"כ הנתבעת מס' 2 כי הוא עומד על דחיית הבקשה הן מפני שמלכתחילה לא היתה עילה כנגד קרנית ובהמשך ניתנה בידי ב"כ התובע חלופה ללא חיוב בהוצאות אך הוא התעלם ממנה.

בהתנהלות משרד ב"כ התובע נפלו מספר תקלות.

הבקשה לדחיית התביעה הוגשה ביום 8.1.2010, וכאמור תוייקה בטעות בתיק של אחר.

ביום 26.7.2010 ביקשו ב"כ הנתבעת מס' 2 לתת החלטה בבקשה שהוגשה בחודש ינואר 2010.

ב"כ התובע מסכים שראה את הבקשה בפגרה. בבקשה למתן החלטה צויין כי מבוקש לתת החלטה בבקשה שהוגשה ביום 13.1.2010. צויין שבית המשפט הורה ביום 19.1.2010 לב"כ התובע לתת תגובה, וטרם ניתנה תגובה.

גם אם הבקשה המקורית תויקה בטעות בתיק אחר, לא ניתן היה לגזור מהבקשה למתן החלטה מעמד של בקשה מקורית בזכות עצמה ולמנות את מניין הימים מתום הפגרה. על אחת כמה וכמה שבטרם הגשת הבקשה פנה ב"כ הנתבעת מס' 2 לב"כ התובע עם אותה עמדה והפניה לבית המשפט היתה מחמת העדר תגובה לפניה ברמה החברית. הבקשה הנוכחית הוגשה רק ביום 15.9.2010, למרות שההחלטה נשוא הבקשה ניתנה בפגרה. גם אם פורמלית היו לתובע 30 ימים שמניינם מיום 1.9.2010, צפוי היה שהבקשה תוגש במהירות יותר גבוהה, לאור התקלות בטיפול בבקשה של קרנית.

למרבה הצער, בכך לא הסתיימו התקלות במשרד ב"כ התובע. ערב ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 21.10.2010, פנה ב"כ התובע למותב באולם, בעל פה (20.10.2010) וביקש לדחות את הדיון מחמת תקלה משרדית נוספת ברישום המועד ביומנו. בקשה שלא נעתרה כאשר התברר שלא ניתן להשיג את הסכמת ב"כ הנתבעים 1 ו-3 כי כל העדים יחקרו ביום הדיון השני, 12.12.2010.

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים, אני דוחה את הבקשה של התובע לבטל את ההחלטה מיום 20.8.2010 בהעדר הסבר ראוי להעדר תגובה במועד לבקשה המקורית שהוצגה מלכתחילה בעל פה, ובהעדר התייחסות מיידית לבקשה שהוגשה בחודש יולי 2010, לאור תוכנה. כמו כן ובמצטבר, מחמת בעייתיות לקיומה של עילת תביעה נגד קרנית והאפשרות של התיישנות התביעה.