קוט נ' לביטוחי רכב בע"מ

החלטה

1.מונחת בפני בקשה לדחיית הגשת תצהירי חוקרים מטעם המבקשת-הנתבעת (להלן:"המבקשת"), ובקשה להורות כי במידת הצורך יוגשו התצהירים לאחר חקירת המשיב-התובע( להלן:"המשיב") ואשתו.

2.כרקע לדיון אציין, כי המשיב נפגע בת.ד ביום 9/1/10, עת רכב על אופנוע המבוטח על ידי המבקשת. משכך, הגיש המשיב ביום 7/5/12, תביעה נזיקית כנגד המבקשת.

3.ביום 12/2/13, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים.

4.ביום 21/3/13, הגישה המבקשת בקשה לדחיית מועד הגשת תצהירי חוקרים מטעמה. לשיטתה, תצהירי החוקרים יוגשו במידה ובעדויות המשיב ואשתו ימסרו פרטים שונים מאלו המצויים בדוחות החקירה. בשים לב, כי במידה ויוגשו הדוחות, יתייחסו אלו לתפקודו של המשיב.

5.עיקר טענתה היא, כי חשיפת התצהירים בשלב זה של הדיון, בטרם נחקרו המשיב ואשתו משמעה פגיעה בחקירה הנגדית של עדים אלו וחשש מסיכול בירור האמת.

6.מנגד טוען המשיב, כי יש לדחות את בקשת המבקשת. שכן הכלל הוא כי גילוי ועיון בראיות יתקיים בשלב המוקדם של ההליך המשפטי וכי רק במקרים בהם עיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת, נוטה בית המשפט לסטות מן הכלל. זאת בשים לב כי במקרים כגון מקרה זה, בהם נסובה המחלוקת על שיעור הנזק אין בית המשפט סוטה מן הכלל. יתרה מכך, תצהירי המשיב בהם נשטחה גרסתו, הוגשו זה מכבר לבית המשפט כך שלמעשה גרסת המשיב ידועה, משכך אין לדחות את מועד הגשת התצהירים מטעם המבקשת.

דיון

השאלה המהותית הניצבת בפני הינה עיתוי גילוי תוכנם של תצהירי החוקרים, והשלכות אותו מועד על זכויות הצדדים.

צודק ב"כ המשיב בטענתו, כי נקודת המוצא הינה כי על המבקשת לגלות את מכלול הראיות בבחינת ניהול ההליך "בקלפים פתוחים", כאשר אין הוראות הדין או בתי המשפט עושים לצורך כך אבחנה בין מסמך "מועיל" ל"מזיק" וכי זה הוא הכלל הנוהג. ואולם, לכל כלל ישנם חריגים.

9.המבקשת סומכת בקשתה על ההלכה כפי שנקבעה ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1), 515 , 525-526 (1999). בפרשה זו קבע השופט ש. לוין את ההלכה בדבר סטייה מן הכלל של גילוי מסמכים בזו הלשון:"(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים"; (ב) רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.
(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות הענין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בענין זה אין לקבוע מסמרות; .."

ברע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ פ"ד ס(3) 245 (2005), התייחס השופט גרוניס לשאלה האם הוראה בדבר הגשת תצהירים צריכה לקבוע מועדים מדורגים להגשת תצהירים, תחילה של התובע ולאחר מכן עדי הנתבע. בקובעו בין היתר:

"ראשית, בהחלט ייתכנו מקרים שנתוניהם המיוחדים יחייבו סטייה מן הכללים אותם הצגנו (באשר לאפשרות החריגה שיוגשו תצהירי עדות ראשית מסוימים מטעם הנתבע לאחר תום שמיעת עדי התובע, ראו רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ [6])".

10.ברע"א 5422/12 אולגה פינקלשטיין נ' הפול המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ ( ניתן ביום 12/8/12) אף בו נדונה סוגית מועד הגשת תצהירי חוקרים. נקבע על ידי השופט זילברטל, כי למעשה עניין סויסה מתייחס לגילוי מסמכים, אך לא לשלב שמיעת הראיות:

"עניין סוויסה אינו חל ישירות על המקרה הנדון, שכן אין בפני מחלוקת הנוגעת לשלב הגילוי המוקדם (הליכי גילוי מסמכים והעיון בהם) ופסק הדין הנ"ל קובע הלכה לגבי מועד העיון במסמכים במסגרת הליכי הגילוי המוקדם ואינו מתייחס ישירות לשלב שמיעת הראיות".

ברם, בהמשך מציין בית המשפט כי פרשת סויסה מהווה בסיס לדחות עיון במסמכים הצפויים לשמש כראיה בידי הנתבע -

"מכל מקום, גם אם ההלכה בעניין סוויסה אינה חלה ישירות על המקרה הנדון, כלול בה הבסיס שעליו נשענת החלטת בית המשפט המחוזי: דהיינו – היא משמיעה לנו שיש אפשרות, במקרה המתאים, לדחות את מועד העיון במסמכים, שצפויים לשמש כראייה בידי הנתבע, עד לאחר שהתובע יגיש ראיותיו".

בהמשך דן השופט זילברטל בשאלה האם ראוי להתיר למשיבה (הנתבעת) שלא להגיש תצהירי עדות ראשית (ובכללם אותם "חומרי חקירה") עד לאחר סיום חקירתם הנגדית של עדי המבקשת, או שמא יש לחייב את המשיבה להגישם מיד לאחר שהמבקשת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה, אף אם טרם נחקרה נגדית. בסיכומו של דבר קבע השופט זילברטל כך:

"לשאלות אלה התייחס בית משפט זה בפסק הדין ברע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639 (1994) (להלן: ענין דני), ובפסק הדין ברע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי, פ"ד ס(3) 245 (2006) (להלן: עניין אשורנס).