פסק דין (חלקי - האחריות)
1.התביעה והתביעה שכנגד עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.12.2011 ברח' הסיבים בפתח-תקוה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 32,313 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, חוו"ד שמאי ועגמת נפש; ואילו התובעת שכנגד – שתביעתה היא תביעת שיבוב – טוענת לנזקים בסך 3,668 ₪, בגין תגמולי ביטוח ושכ"ט שמאי.
2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. מאחר שהשמאי מטעם התובע לא התייצב, מפאת מחלה קשה, למרות שהוזמן כדין, הוחלט לפצל את הדיון, ליתן פסק-דין חלקי בשאלת האחריות, ולאחר מכן לדון בנפרד בשאלת הנזק.
3. התובע טוען כי התאונה ארעה בשל כך שנהג הנתבעות לא שמר מרחק בעת שנהג התובע פנה ימינה בכניסה לחניון, ופגע בו, כשהפינה השמאלית-קדמית של רכב הנתבעות פוגע בכנף ימנית אחורית של רכב התובע.
4.הנתבעות טוענות כי התאונה ארעה בשל כך, שנהג התובע, שהתכוון לפנות ימינה לחניון, סטה מנתיב נסיעתו אל הנתיב שמשמאל (הוא נתיב הנסיעה הנגדית), ופנה ימינה באופן פתאומי, בקשת רחבה, באופן שלא איפשר לנהג הנתבעות לבלום את רכבו ולמנוע את התאונה.
5.לבד מהנהגים, נשמעה עדותו של התובע (והנתבע שכנגד), שהעיד אודות ההתנהלות בינו לבין המוסך שתיקן את הנזקים. מטרת החקירה, לשיטת הנתבעות, היתה לבסס בעיית אמינות, שכן התברר, כי התובע כלל לא שילם עבור הנזקים עד כה, אלא מסר שיק ביטחון, המיועד להיפרע לאחר מתן פסק-הדין בתובענה, שעה שהסדר זה לא נזכר בכתב התביעה. אקדים ואומר, כי לאחר עיון בכתב התביעה, לא מצאתי כי לעובדה זו השלכה על קביעת מהימנות וממצאים במחלוקת שבפני.
6.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, וראיתי את אופן הצגת הארוע באמצעות מכוניות צעצוע, ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסתו של נהג הנתבעות, אותה מצאתי מהימנה יותר מגרסתנהג התובע, בעיקר בשל חוסר הסבירות שבתיאור התאונה על ידי נהג התובע, שאינו עולה בקנה אחד כלל עם זווית הפגיעה. על פי זווית הפגיעה ומיקומה, היה אמור רכב התובע להיות בניצב לכביש, כשחציו האחורי עודנו על הכביש, בעת התאונה. מצג זה אינו מתיישב כלל עם כיוון הנסיעה המתואר על ידי נהג התובע, ומתיישב עם המתואר על ידי נהג הנתבעות.
7.ואף על פי כן, לא ניתן לייחס לנהג התובע אחריות מלאה לקרות התאונה, שכן בנסיעה סבירה של נהג הנתבעות, ואגב התייחסות בחשדנות הנדרשת לסטיה שמאלה שביצע נהג התובע, באופן שאינו מתיישב, למשל, עם כוונה לפנות שמאלה (שכן לא באה הטיית הרכב שמאלה, גם לשיטת נהג הנתבעות), נראה כי גם בכוחו היה למנוע את התאונה, אם היה שומר מרחק רב יותר, ונוסע לאט יותר כמתחייב מההתרחשות המפתיעה שמולו; למעשה, אני סבור שבנסיבות, והגם שנהיגתו של נהג התובע היתה לקויה יותר, הרי שעצם קרות התאונה היה מעט יותר באחריות נהג הנתבעות מאשר באחריות נהג התובע.
8.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הנהגים, ביחס אחריות של 60:40, לחובת נהג הנתבע, ועל כן על הנתבעות לשאת ב-60% מנזקי התובע, כפי שיוכחו בהמשך, בעוד על התובע, שהוא הנתבע שכנגד, לשאת ב-40% מנזקי התובעת שכנגד.
9.הצדדים יודיעוני, תוך 30 יום, את עמדתם להמשך ניהול הדיון בשאלת הנזק.
10.המזכירות תשלח העתק פסק-הדין החלקי לב"כ הצדדים, ותחזיר התיק לעיוני ביום 1.12.2013.
ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.