החלטה
1.לפנינו בקשה למתן היתר לפי סעיף 4(ג)(3) לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן – החוק).
2.המבקש, ראובן קוגן, עבד במשרד האוצר בתפקיד סגן בכיר לממונה על התקציבים לענייני נדל"ן, משנת 2011 עד ליום 29.9.13, זאת לאחר שמילא מספר תפקידים במשרד האוצר (משנת 2003). בקשתו של המבקש הינה לקצר את תקופת הצינון של שנה הקבועה בחוק, ולאפשר לו להתחיל לעבוד החל מיום 3.11.13 כסמנכ"ל פיתוח בחברת רכבת ישראל בע"מ (להלן – רכבת ישראל).
3.אשר לתפקיד אותו מילא במשרד האוצר, פירט המבקש, כי הוא היה אחראי על תקציבי הנדל"ן של משרד השיכון, רשות מקרקעי ישראל והשלטון מקומי. במסגרת תפקידו, ניהל שלושה צוותים שהיו אחראים על כל אחד מן הגופים הללו. הצוותים עסקו בבניית התקציב של הגופים, ניהול התקציב ומעקב אחר ביצועו, ואילו המבקש עקב אחר פעילותם השוטפת, פתר מחלוקות שהתעוררו בין הצוותים לבין הדרגים המקצועיים במשרדים שהיו תחת אחריותם, ואישר עמדות, כמו גם שינויים מבניים, טרם הצגתם בפני הגורמים הבכירים.
4.לדברי המבקש, הטיפול ברכבת ישראל לא היה תחת אחריותו, והממשק היחיד שהיה לו עימה נגע לחברת "פיתוח מתחמי רכבת ישראל בע"מ". המדובר בחברת בת ממשלתית הנמצאת בבעלות מלאה של רכבת ישראל, אשר הוקמה מכוח החלטת ממשלה מיום 12.4.12. על פי אותה החלטת ממשלה, הוקם צוות בינמשרדי בראשות מנהל רשות מקרקעי ישראל, לצורך גיבוש עקרונות לתיקון ההסכם בין רכבת ישראל לבין רשות מקרקעי ישראל. מאחר שההסכם עוסק בעניין תחבורתי, הוחלט, כי ריכוז עבודת אגף התקציבים בצוות יבוצע על ידי סגן הממונה על התקציבים לענייני תשתיות – ולא על ידי המבקש. יחד עם זאת, אחד מנציגי משרד האוצר בצוות, הינו רכז תחום המקרקעין, שהינו כפוף למבקש. בעניין זה טען המבקש, כי אף שרכז תחום המקרקעין עובד תחתיו, הוא עצמו כלל לא היה מעורב בעבודת הצוות, מלבד מקרה בודד, בו השתתף בחלק מישיבה שהתקיימה בנושא ביום 7.3.13, בה נכחו מנהל רשות מקרקעי ישראל, נציגי רכבת ישראל ונציגי משרד התחבורה והאוצר. לדברי המבקש, הוא לא זומן לישיבה אלא נכח בה במקרה, משום שהקדים להגיע לישיבה אחרת אליה זומן אצל מנהל רשות מקרקעי ישראל באותו היום.
המבקש הוסיף וציין, כי ההסכם שעתיד להיחתם טעון אישור של מועצת רשות מקרקעי ישראל, בה הוא חבר. לדבריו, נכון למועד הגשת הבקשה (17.10.13), הצוות עדיין שוקד על ההסכם והוא טרם הוגש לאישור המועצה.
5.במסגרת נימוקיו לבקשה, פירט המבקש לגבי נסיבות פרישתו, כי הוא נתכוון להמשיך לעבוד במשרד האוצר עד לחודש אוגוסט 2014, אך בשל נסיבות שלא היו בשליטתו, נאלץ לפרוש מתפקידו כשנה לפני התכנון המקורי. הוא הגיש את מועמדותו לתפקיד סמנכ"ל הפיתוח של רכבת ישראל בחודש אוגוסט 2013, לאחר שהסמנכ"ל הנוכחי הודיע על סיום תפקידו ביום 1.7.13. לתפקיד, נבחר ע"י ועדת איתור, אשר המלצותיה אושרו ע"י דירקטוריון הרכבת ביום 6.10.13.
6.לנוכח כל אלה, ביקש המבקש לקצר את תקופת הצינון הקבועה בחוק ולאפשר לו להתחיל לעבוד ברכבת ישראל החל מיום 3.11.13. הוא ביקש ליתן משקל לעובדה, שהוא עובר לעבוד בחברה ממשלתית וכן להתחשב בכך, שאם בקשתו לא תאושר, עשויה רכבת ישראל לשקול מחדש את מינויו לתפקיד. לבסוף, התחייב למלא אחר הוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק.
7.המשיבה, מצידה, אישרה את התיאור העובדתי המופיע בבקשה והביעה דעתה, כי בנסיבות אלה אין מניעה לקבל את בקשתו של המבקש, לקיצור תקופת הצינון עד ליום 3.11.13. במסגרת שיקוליה, היא ציינה את נסיבות פרישתו של המבקש, לאחר שירות מסור של כעשר שנים, בשל שינויים שלא היו בשליטתו, ואת העובדה, שלא היתה למבקש נגיעה בעבודת הצוות שהוקם ופוטנציאל ההשפעה שלו בכל הקשור לעבודת הצוות והחלטותיו – היה מוגבל. בנוסף, ציינה המשיבה, כי העובדה, שהבקשה היא לעבור לעבוד בחברה ממשלתית, מהווה גם היא נסיבה מקלה לטובת קיצור תקופת הצינון.
8.הצדדים הודיעו, כי הם מוותרים על קיום דיון בפני הוועדה והם מבקשים ליתן החלטה על סמך הבקשה ותגובת המשיבה, שהוגשו בכתב.
9.בשים לב להסכמת המשיבה, ולאחר ששקלנו את הדברים, הגענו למסקנה, כי יש להיעתר לבקשתו של המבקש לקיצור תקופת הצינון. כאמור, המבקש נמנה על הדרג הבכיר במשרד האוצר ובמסגרת תפקידו כסגן הממונה על התקציבים, היה לו פוטנציאל להשפיע על החלטות הנוגעות לרשות מקרקעי ישראל. מכאן, שעצם תפקידו הבכיר של המבקש, מקים חשש לפגיעה בטוהר המידות או בתדמית של השירות הציבורי, ולו במראית עין. ואכן, בהקשר של נושאי משרה בכירה, נקבע לא אחת, כי "כגודל המשרה כך גודל הציפיות וכך מידת הדקדקנות בה יש לבחון את העניין ומראיתו" (ו"ע 6037/03 עברי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 21.8.03, בפסקה 17). לכך מצטרפת הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, להחיל על עובד בשירות המדינה בדרג הבכיר בו מצוי המבקש, תקופת צינון של 12 חודשים (ר' בע' 18 להנחיה מס' 1.1711).
10.ברם, בצד האמור, אין בידינו להתעלם מן העובדה, שבמסגרת תפקידו במשרד האוצר לא היה למבקש כל קשר עם רכבת ישראל בה הוא מבקש לעבוד. המבקש גם לא היה מעורב בפעילותו של הצוות שהוקם לצורך תיקון ההסכם בין רכבת ישראל לבין רשות מקרקעי ישראל. שכן, מאחר שעבודת הצוות הינה בנושא תחבורתי, הוטלה מלאכת ריכוז עבודת אגף התקציבים בצוות על סגן הממונה על התקציבים לענייני תשתיות – ולא על המבקש (שהינו אחראי על תקציבי הנדל"ן). הקשר היחיד של המבקש לצוות, היה בכך שרכז תחום המקרקעין, הכפוף למבקש, הינו חבר בו. עובדה זו, לכאורה מעידה על פוטנציאל של המבקש להשפיע על קבלת החלטות בנוגע לרכבת ישראל. ואולם, נחה דעתנו, כי יכולת ההשפעה של המבקש על עבודתו של אותו רכז תחום המקרקעין, היתה מינורית. זאת בהינתן שסגן הממונה על התקציבים לענייני תשתיות, ולא המבקש, היה האחראי עליו במסגרת עבודת הצוות ובשים לב שעבודת הצוות עסקה בנושא שאינו בתחום עיסוקו של המבקש. התרשמנו, כי בפועל, מלבד אותה ישיבה אליה נקלע (וגם בה, היה על תקן צופה ותו לא) – לא היה המבקש מעורב בעבודת הצוות בשום אופן. מכאן, שחרף תפקידו הבכיר, הרי שבכל הקשור לרכבת ישראל, היה פוטנציאל ההחלטות של המבקש מזערי, עד לא קיים. בהקשר לאותו צוות, גם חשובה היא העובדה, שההסכם עליו הוא עמל טרם הובא לאישור מועצת רשות מקרקעי ישראל, בה חבר המבקש.
בנוסף, אין להתעלם מנסיבות פרישתו של המבקש, שפורש לאחר שירות מסור של כ-10 שנים, באופן לא מתוכנן, לאחר שהתעוררו שינויים, שלא היו בשליטתו. יש בכך כדי להפיג את החשש, שהמבקש ניצל בתקופת עבודתו את מעמדו וסמכויותיו לטובת קידום ענייניו האישיים אצל הגורם עימו הוא מבקש לעבוד לאחר פרישתו מן השירות הציבורי. העובדה, שהמבקש יעבור לעבוד בחברה ממשלתית והוא נבחר לתפקיד ע"י ועדת איתור, תומכת גם היא בקיצור תקופת הצינון, זאת כאמור בסעיף 14(ב)(5) לחוק.
אנו סבורים, כי יש בכל אלה כדי לאיין את החשש לפגיעה אפשרית בטוהר המידות או במראית עין של פגיעה כזו.
11.אשר על כן, אנו קובעים, כי תקופת הצינון של שנה הקבועה בחוק תקוצר באופן שהמבקש יוכל להתחיל לעבוד ברכבת ישראל, החל מיום 3.11.13.
יובהר, כי היתר זה ניתן למבקש בכפוף לקיום המגבלות המוטלות עליו בסעיפים 2 ו-3 לחוק.
ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.
_____________________ ____________________
עו"ד י' ריכטר, חבר עו"ד א' קלעי, חברה