קואס מהנד ואח' נ' יחזקאלי אלון ואח'

החלטה

בפניי בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה שהוגש מטעמו (להלן: "הבקשה").

כתב התביעה הוגש ביום 21.12.09, במסגרתו טען המבקש, בין היתר, כי פוטר מעבודתו ביום 29.12.2006.

כתב ההגנה הוגש ביום 6.12.10, ובמסגרתו טענו המשיבים כי התובע נטש את עבודתו לאחר ה- 28.2.2007.

בעקבות כתב ההגנה, הוגשה על ידי המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה, הוא ביקש לתקן את מועד סיום עבודתו, ולעדכן את רכיבי התביעה בהתאם. לשיטת המבקש, הוא טעה במועד סיום עבודתו הואיל והסתמך על תלוש השכר האחרון שהיה בידו (תלוש משכורת בגין חודש 12/2006).

המשיבים ביקשו לחקור את המבקש על תצהירו שהוגש בתמיכה לבקשה לתיקון כתב התביעה וביום 8.3.11 התקיים דיון במסגרתו המבקש נחקר על התצהיר. בעדותו, המבקש לא זכר את המועד המדויק להפסקת עבודתו, אולם טען כי למיטב זכרונו הוא סיים את עבודתו אצל המשיבים בסוף 2006, כפי שטען למעשה בכתב התביעה המקורי.

ביום 11.4.11 הגיבו המשיבים לבקשה לתיקון כתב התביעה וטענו שאין מקום להתיר את תיקון כתב התביעה הואיל ולמעשה חזר המבקש על גרסתו שבכתב התביעה המקורי, ועל כן המדובר בבקשת סרק שמן הדין לדחותה.

המבקש הגיב לתגובת המשיבים וטען כי אין להתעלם מגרסת המשיבים בכתב ההגנה באשר למועד הפסקת עבודתו של המבקש.

לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וטעמיי לכך מפורטים מטה.

הלכה פסוקה ומושרשת היא כי בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב תביעה, "ינקוט גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשה כאמור. זאת, למעט מקרים חריגים, בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור הפלוגתאות נשוא התובענה" (ע"י 567/09 זאו צ'נגז'ין ואח' – אסטראק בע"מ ואח', ניתן ביום 25.3.2010). לטעמי, יש בכתב התביעה המתוקן כדי להעמיד לדיון את כל הפלוגתאות בין הצדדים, ואין מקום בנסיבות המקרה דנן לסטות מן הכלל האמור.

אכן, עדותו של המבקש מעלה סימני שאלה, אולם בקשה לתיקון כתב תביעה אינה המקום להכריע בהם. השאלות שעולות מהסתירה לכאורה שבין בקשתו לתיקון כתב התביעה לעדותו, אין בהן כדי לחסום את דרכו של המבקש לעמוד על מלוא זכויותיו, במיוחד נוכח מועד הפסקת העבודה הנטען על ידי הנתבעת ותלושי המשכורת, החד משמעיים, שהוצגו על ידה.

הקושי שעולה מעדותו של המבקש, יתברר ממלא בדיון בתובענה לגופה, ושמורה למשיבים הזכות לטעון כנגד משקל עדותו של המבקש ולהציג לבית הדין את הסתירות שהתגלו בין תצהירו לעדותו של המבקש.

על כן, כדי לאפשר לבית הדין לפסוק במחלוקות האמיתיות שבין הצדדים, ועל מנת לאפשר לתובע לעמוד על מלוא זכויותיו, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הדין להתיר את התיקון המבוקש.

באשר להוצאות הבקשה – לטעמי לא מן הנמנע כי ניתן היה להגיש את כתב התביעה בנוסחו המבוקש מלכתחילה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הבקשה מתקבלת והריני מורה, כדלקמן:

המבקש יגיש לתיק בית הדין כתב תביעה מתוקן, תוך 15 ימים. בכתב התביעה המתוקן המבקש יתקן את מועד סיום העבודה ויעדכן את רכיבי התביעה בהתאם בלבד, ולא תהיה בו הרחבה ו/או שינוי חזית מעבר לכך. המזכירות תבדוק אם יש הפרשי אגרה ותגבה אותם מהמבקש ככל שישנם.

המשיבים יגישו כתב הגנה מתוקן, תוך 30 ימים.

דיון מקדמי ייקבע ותישלח לצדדים הודעה בנפרד.

עד למועד הדיון, ישלימו הצדדים ביניהם הליכי גילוי ועיון במסמכים, ויגישו רשימת מוסכמות ופלוגתאות משותפת. ככל שלא יצליחו הצדדים להגיש רשימת פלוגתאות ומוסכמות משותפת, יגיש כל צד הצעתו, וזאת עד 14 ימים לפני הדיון.

בנסיבות אלה, ישא המבקש בהוצאות המשיבים בסך 750 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.