החלטה
החלטה
לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון במסגרת ערעור פסק דין של בית משפט קמא, מיום 07.09.2011 (כב' השופטת מ. ליפשיץ- פריבס) לפיו, חוייבו המבקשים לפנות את הדירה שהושכרה על ידי המשיב וכן לשלם סכומים שונים ובין היתר דמי שכירות.
לטענת המבקשים, מצבם הכלכלי הנו רעוע ואינו מאפשר לממן ערבון כנדרש. המבקשים טוענים כי המבקשת 1 הנה תושבת ישראל, עקרת בית, שמגדלת את ילדיה הקטינים ואין באפשרותה לצאת לעבודה בהיותה נכה. עוד נטען, כי המבקש 2 הנו תושב האזור, מפרנס יחד במשפחה, שמתקשה למצוא מקומות עבודה בשל כך. טוענים המבקשים, כי הם גרים בשכירות וחיים על קצבת ילדים שמקבלים מהמל"ל. מוסיפים המבקשים, כי על המבקשת 1 רובצים חובות רבים, בגינם הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים. באשר לסיכויי הערעור, טוענים מבקשים כי הם טובים.
המשיב מתנגד לבקשה.
לטענתו, המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת העדר יכולתם הכלכלית ולא הניחו תשתית ראיייתית מספקת בדבר נכסיהם והכנסותיהם. באשר לסיכויי הערעור, טוען המשיב, כי הם אפסיים מאחר שפסק הדין נשוא הערעור מבוסס על קביעות עובדתיות. מוסיף המשיב, כי המבקשים לא טרחו להסביר מדוע לטענתם סיכויי הערעור טובים.
לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל המסקנה, כי יש לקבל חלקית את הבקשה .
מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור . השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של הליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס נכסים , טרם פורסם , 17.10.2007). ה תנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.
בגדרם של שיקולים לעניין שיעור הערבון עשויים לבוא גם שיקולים נוספים כגון חשיבותו ומשמעותו של ההליך, מידת מורכבותו, שיעור ההוצאות וכדו' (ראה עניין ורנר , שם).
בעניין זה נקבע , כי קיים שוני בין תכלית האגרה לבין תכלית הערבון, כך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומטי פטור מערבון ותיתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור ( בש"א 6411/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר , טרם פורסם, 3.10.2011, עניין ורנר , שם ). לכן, בשונה מהבקשה לפטור מתשלום אגרה, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית אישית של מבקש הפטור, ועליו להוכיח בנוסף , כי אין באפשרות ולהיעזר בסביבתו קרובה לשם גיוס כספי הערבון. זאת ועוד, אין די בכך שההליך מגלה עילה, ויש להראות כי סיכוייו טובים (ראה רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט , פורסם במאגרים, 22.08.2010) .
במקרה דנן , לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ובשים לב לבקשה לפטור מאגרה שנעתרה (ראה החלטתי מיום 01.11.2011), הנני מוכן להניח, כי מצבם הכלכלי של המבקשים אינו בין המשופרים וקיים קושי כלכלי מסוים לשאת במלוא הערבון. יחד עם זאת, המבקשים חדלו מלהתייחס לעניין ניסיונותיהם לגייס כספים במעגל קרוביהם וממילא, לא הניחו תשתית מלאה ומפורטת לביסוסה.
זאת ועוד, משפסק הדין בבית משפט קמא, מבוסס על קביעות עובדתיות ולאור ההלכה ולפיה, ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ראה 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו, פורסם במאגרים, 28.11.2007), סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים.
לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין , בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור, נחה דעתי, כי יש להעמיד את הערבון על סך של 7,500 ש"ח בלבד.
הערבון יופקד, אפוא, תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא הודעה נוספת.
ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
משה בר-עם, רשם
