קהת נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

פתח דבר

בתובענה שבפנינו תוקף המבקש את החלטת הממונה על השכר במשרד האוצר (המשיב 1, להלן גם – הממונה) להורות על שינוי בסיס הגמלה של המבקש, אותה הוא מקבל מאז שנת 1996, עת פרש מהמשיבה 2 (להלן – המועצה), וזאת תוך הפעלת סמכותו של הממונה על פי סע' 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985. התיק העיקרי קבוע לדיון הוכחות ליום 7.7.14 ובהחלטה דנן עלינו להורות מהו המצב אשר ישרור עד להכרעה בתיק העיקרי – האם החלטת הממונה תיכנס לתוקפה כבר עתה, שמא תעוכב עד להכרעה בתביעה.

רקע עובדתי וההליכים בפנינו

המבקש עבד כמזכיר המועצה החל מיום 1.7.1985 ועד לפרישתו ביום 1.5.1996.

נסיבות פרישתו של המבקש היו מצערות: ביום 1.4.1994 נפגע המבקש באופן קשה בראשו כשהוא בחצר ביתו, מאז לא יכול היה לשוב לתפקודו הרגיל ועל כן ביקש לפרוש מעבודתו מחמת נכות. ביום 29.10.1995 החליטה ועדה פריטטית שעבודתו במועצה תסתיים ביום 1.5.1996, בכפוף לתנאי פרישה שנקבעו שם.

בין היתר, קבעה הועדה כי החל מיום 1.2.1996 ישולם שכרו של המבקש (אשר עד אותה עת הועסק לפי "דירוג-דרגה") לפי שכר בכירים, לרבות כל התנאים הנלווים להסכם אישי להעסקת בכירים ברשויות המקומיות וכי גמלתו, החל מיום 1.5.1996, תשולם במלואה על יסוד שכר הבכירים. בנוסף, הוגדלה תקופת שירותו של המבקש, כך שבעת פרישתו נקבעה גמלתו על שיעור 50%.

אין בפנינו טוען כי החלטת הועדה הפריטטית הועברה לאישור הממונה על השכר או קיבלה את אישורו באותו מועד.

ביום 12.3.2007 פנה לראשונה נציג הממונה על השכר אל המבקש והעלה טענות בדבר חריגות לכאורה בגמלתו. המבקש השיב לפניה זו בכתב והצדדים נפגשו בעניין ביום 17.11.2008, כאשר המבקש הגיע לישיבה ללא ליווי בא כוח. אין חולק כי הפגישה האמורה היתה סוערת, בשל תגובתו הקיצונית של המבקש למעמד. המבקש אישר שהתנהגותו באותה פגישה היתה יוצאת דופן מבחינה אמוציונלית (עמ' 6, ש' 18). נציג הממונה, שערך עד אז שימועים רבים מאוד לעובדים וגמלאים אשר התגלו בשכרם או גמלתם חריגות שכר, טען כי מעולם לא התקיימה אצלו פגישה כזו (עמ' 2, ש' 22) והעריך כי נראה שהמבקש היה באותה ישיבה "בהתקף פסיכוטי" (עמ' 5, ש' 4).

אין חולק כי לאחר אותה ישיבה לא שלח הממונה כל החלטה למבקש. המבקש חזר ופנה טלפונית למשרדי הממונה בבקשה לקבל החלטה בעניינו ולבסוף, ביום 16.2.2009 שלח המבקש מכתב לממונה ובו ציין שמאחר ולא קיבל כל מענה כתוב, הוא רואה בכך סוף לפרשה.

נעיר, כי גם בהליך שבפנינו טוען המבקש, בין היתר, שיש לראות בשלב זה כהחלטה שקיבל הממונה לאשר את גמלתו של המבקש, גם אם לא הוציא על כך הודעה בכתב.

בחלוף כמעט שנתיים, ביום 4.12.2011, הודיע הממונה למבקש כי לאור מידע חדש שהתקבל במשרדו, החליט לחדש את הטיפול בעניינו של המבקש ושוב נשלח אליו המכתב מיום 12.3.2007.

לבסוף, ביום 19.2.13, הודיע הממונה על השכר למבקש, כי הוא קובע מאותו מועד ואילך את תנאי פרישתו של המבקש, לפי משכורת בדרגה 14+ בדירוג המנהלי (ולא לפי שכר בכירים, כפי שקיבל בפועל), וכן מורה למועצה לתבוע את הסכומים ששולמו למבקש ביתר ברכיב זה מיום 1.11.2008 (החודש בו נערך השימוע הראשון). הממונה את אחוזי הגמלה של המבקש (50%); קבע כי המבקש קיבל פדיון חופשה ביתר, אך אישר שלא לתבוע השבה; קבע כי המבקש קיבל מענק פרישה ביתר והורה לתבוע מהמבקש מחצית מן הסכום ששולם בפועל וכן קבע כי למבקש הופרשו שלא כדין כספים לקופת גמל בתקופת עבודתו בחוזה בכירים ואולם מכיוון ומדובר בסכומים זניחים, לא הורה לתבוע אותם.

בעקבות החלטה זו הגיש המבקש ביום 20.3.13 תביעה כנגד החלטת המבקש ובקשה לצו זמני המורה על אי ביצוע ההחלטה עד להכרעה בתיק העיקרי. בהחלטה שניתנה באותו יום, ניתנו הוראות לשמיעת הבקשה ונקבע כך: "ניתן בזאת צו ארעי ולפיו החלטת הממונה על השכר מיום 12.3.2013 (כך נרשם בטעות, צ"ל 19.2.13) מותלית והצדדים ימנעו ממימושה, עד לקיומו של הדיון בסעד הזמני כאמור לעיל ובכפוף לאשר יוחלט במועד הדיון".

בסיומו של הדיון שהתקיים ביום 30.5.13, הסכימו הצדדים על קיום שימוע נוסף למבקש. עוד הסכימו כי הסעד הארעי כנגד החלטת הממונה יעמוד בתוקפו עד חלוף 21 ימים ממועד בו יקבל המבקש את החלטת הממונה.

ביום 18.12.13 ולאחר שמיעת טענות המבקש, קיבל הממונה על השכר החלטתו ובה נקבעו ההוראות הבאות: ממועד מתן ההחלטה תשולם גמלתו של המבקש בשיעור 50% ולפי דרגה 14+ בדירוג המנהלי, כאשר תקופת שירותו של המבקש בשכר בכירים לא תובא בחשבון לצורך הגמלה. למרות שהמבקש קיבל ביתר ושלא כדין גמלה, פדיון חופשה, מענק פרישה והפרשות לקופת גמל (בתקופת עבודתו בשכר בכירים), לא תידרש המועצה לתבוע השבת הסכומים וזאת נוכח מצבו האישי של המבקש (להלן – ההחלטה הנדונה).

ביום 16.1.14 הגיש המבקש בקשה נוספת לצו מניעה זמני, כנגד ההחלטה הנדונה. דיון בבקשה נקבע ליום 29.1.14 וכן נתבקשה עמדת הצדדים ביחס לשמיעת התיק העיקרי במקום התיק הזמני. בהודעותיהם, הסכימו שני הצדדים על שמיעת התיק העיקרי במקום התיק הזמני ואולם מחמת שנתגלעה ביניהם מחלוקת בשאלה כיצד תחושב גמלתו של המבקש בתקופת הביניים, עד לקבלת פסק הדין, נקבע כי הדיון יתקיים בשאלה זו בלבד, על בסיס שאלת מאזן הנזקים (החלטה מיום 22.1.14).

ביום 23.1.14 הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון, נוכח אילוצים אישיים של ב"כ המדינה, המטפל בתיק באופן אישי. על מנת לקבל את הסכמת המבקש לבקשה, הסכים הממונה על דחיית ביצוע ההחלטה הנדונה, כך שהיא תיושם לראשונה בגמלה המשתלמת בחודש מרץ (עבור פברואר), רטרואקטיבית ממועד ההחלטה. הדיון נדחה ליום 20.2.14.

ביום 20.2.14 התקיים הדיון בפנינו ובו שטחו הצדדים טענותיהם. בסיומו של הדיון נקבעו מועדים מזורזים לשמיעת התיק העיקרי, כך שדיון הוכחות וסיכומים בעל פה נקבעו ליום 8.7.14.

כאמור, החלטה זו נועדה לקבוע האם החלטת הממונה הנדונה תעוכב עד לקבלת פסק דין בתביעה העיקרית ובכפוף לאשר יקבע בו.