קהלני נ' משטרת ישראל / מדינת ישראל

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא בטענת התובע לקיומו של עיכוב שלא כדין, עריכת חיפוש שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

טענות התובע

ביום 16.5.12 התעורר התובע בשל דפיקות חזקות על דלת ביתו. התובע פתח את הדלת ומצא מולו שוטרים מימ"ר תל-אביב, אשר דרשו ממנו להתלוות אליהם, מבלי שפירטו באיזה עניין מדובר.

התובע נכנס לחדר השינה על מנת להתלבש ולהודיע לאשתו, ומיד נכנס אחריו שוטר, תוך פגיעה בצניעותה של אשתו אשר היתה עדיין במיטה. התובע דרש כי השוטר יצא מן החדר וימתין מחוצה לו, אך השוטר סרב. התובע סגר את דלת חדר השינה, אך השוטר פתח אותה בכוח. התובע הציע כי השוטרת שהיתה במקום תחליף אותו, אך גם לכך סירב השוטר. התובע שאל את השוטר האם ברשותו צו חיפוש, אך זה לא השיב. לשאלת התובע, השיבו לו השוטרים כי הוא מעוכב לתרכי חקירה ולא עצור.

התובע התלווה אל השוטרים ואז מחוץ לבית ערכו השוטרים חיפוש על גופו של התובע, ללא הסכמתו, ונטלו ממנו את הטלפון הנייד שלו.

התובע הוסע לתחנת המשטרה בתל-אביב, דבר שלא הובא לידיעתו, ועל כן לא נטל עמו כסף על מנת שיוכל לחזור לביתו, שכן סבר כי החקירה תתנהל בתחנת המשטרה בחברון.

כאשר הגיע התובע לתחנה, הוכנס לחדר חקירות, נאמר לו כי אינו חשוד בדבר וכל שרוצים ממנו זה סיוע בחקירת אירוע משנת 2009. נגבתה ממנו עדות ללא אזהרה והוא שוחרר לביתו בשעה 12:00, כאשר עוכב בשעה 7:00 ולא נעשה לו הליך של הארכת עיכוב כנדרש בחוק.

מששוחרר התובע, פנה לחוקר וביקש ממנו סיוע כספי על מנת להגיע לביתו, שכן לא נטל עמו כסף, אך נענה בסירוב. בסופו של יום, הגיע התובע לביתו בשעה 16:00.

התובע טוען כי לא היה צורך לעכב אותו ולהביאו בדרך שהובא לתחנת המשטרה, שכן ניתן היה להביאו באמצעות הזמנה טלפונית, בפרט כאשר מדובר באירוע שהתרחש בשנת 2009. עיכובו של החשוד בדרך בו נעשה גרם לפגיעה בשמו הטוב. כך גם לא היה צורך לערוך את החקירה בתל-אביב וניתן היה לערוך אותה בסמוך לאזור מגוריו של התובע בקרית ארבע.

עוד טוען התובע, כי הפגיעה בפרטיותו ובפרטיות אשתו, נעשו בניגוד לחוק ובצורה לא מידתית, בפרט כאשר במקום היתה שוטרת שיכלה להפחית את מידת הפגיעה.

כן טוען התובע, כי היה על השוטרים להודיע לו כי אינו חשוד בדבר ובכך לחסוך ממנו שעות של חרדה. גם החיפוש שנעשה על גופו של התובע ולקיחת הטלפון הנייד שלן נעשו שלא כדין.

התובע מוסיף וטוען כי היה על השוטרים להודיע לו כי הם לוקחים אותו לת"א על מנת שייערך ויקח כסף לנסיעה חזרה ולכל הפחות בתום התשאול להלוות לו כסף לנסיעה חזרה. כן טוען התובע, כי הפסיד יום עבודה לא הודעה מוקדמת.

התובע העמיד את סכום הפיצוי אותו הוא דורש על סך של 12,000 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת טועה בכתב ההגנה, כי הבסיס לעיכובו של התובע היה חשדות אודות מעורבותו ברצח בבר נוער בתל-אביב. עם הגעת השוטרים לביתו של התובע, הודיעו לתובע כי הוא מעוכב וביקשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה בתל-אביב.

התובע ניגש לחדרו וניסה לסגור אחריו את דלת החדר. אחד השוטרים פתח את הדלת והבהיר לתובע כי הדבר נעשה על מנת למנוע ניסיון בריחה או הסתרת כלי תקיפה. כיוון שאשתו של התובע היתה במיטה בחדר השינה, ביקשו השוטרים מהתובע להתלבש בחדר אחר בו יוכלו להשגיח עליו מבלי לפגוע בצניעות אשתו. על אף ניסיונות הצוות לשמור על הסדר, החל התובע להסתובב בבית בלבוש מינימאלי ובקרבת השוטרת שהיתה בסלון ואף קרא לאשתו להצטרף והיא עשתה כן, כשהיא לבושה בכותנת לילה.

לאחר מכן התלבש התובע ובוצע עליו חיפוש ראשוני בעודו לבוש, לאחר שנתן את הסכמתו. הוסבר לתובע כי חיפוש זה נעשה על מנת לוודא שאינו מסתיר כלי תקיפה. כמו כן, המליץ הצוות לתובע לקחת עמו טלפון נייד על מנת שיוכל ליצור קשר עם אשתו בסיום החקירה. השוטרים החזיקו אצלם את הטלפון הנייד של התובע והשיבו לו אותו עם סיום החקירה.

התובע וצוות החקירה הגיעו לתחנת המשטרה בשעה 09:20 וחקירת התובע הסתיימה בשעה 12:41, לאחריה שוחרר התובע.

הנתבעת טוענת כי עיכבה את התובע על בסיס מידע מוצק ותשתית עובדתית ממנה עולה חשש לקשר של התובע למקרה הרצח החמור בבר נוער בשנת 2009. נגד התובע ואחיו הועלו חשדות בקשר לביצוע הרצח, משום שאחיו של התובע נכח בזירה יום לפני הרצח וכן על רקע עברם של התובע ואחיו בעבירות אלימות על בסיס לאומני ודתי. כך גם עלה כי הקליעים בהם השתמשו הרוצחים בבר נוער התאימו לאקדח של התובע עליו דיווח כי נגנב.