פסק דין
1.עניינה של תביעה זו באחריות סוכנות נסיעות לסירובה של חברת תעופה זרה להטיס נוסע לתחומי ארה"ב, כאשר הוא אוחז בדרכון זר (שאינו דרכון ישראלי).
2.התובעים פנו לנתבעת לשם רכישת כרטיסי טיסה לארגנטינה דרך ארה"ב, לחופשת ירח דבש שתכננו. לעניין הכניסה לארה"ב, נשאלו על ידי הסוכנת נציגת הנתבעת (להלן: "הסוכנת"), האם בידיהם אשרות כניסה תקפות והם מסרו כי לתובעת יש אשרה תקפה, ולתובע דרכון איטלקי אשר באמצעותו הוא מתכוון להיכנס לארה"ב ללא צורך בהנפקת אשרה.
הסוכנת הפנתה את התובע לאתר האינטרנט הבינלאומי של ESTA – אתר רשמי של המחלקה לביטחון המולדת של ארה"ב, להגשת שאילתא על מנת לוודא שיוכל לעשות שימוש בדרכון הזר בכניסתו לתחומי ארה"ב. התובע מילא שאלון באתר הרשמי והנפיק אישור לשימוש בדרכונו בעת כניסה לארה"ב.
3.התובעים קיבלו את כרטיסי הטיסה מן הנתבעים, טסו לארה"ב ומשם הגיעו לארגנטינה. עם זאת, לטענתם, בדרכם חזרה מארגנטינה לארה"ב, סירבה חברת התעופה אמריקן איירליינס להטיס את התובע לתחומי ארה"ב, מאחר ודרכונו לא נשא תמונה דיגיטלית, בניגוד לחוק התקף מזה כארבע שנים. התובע נאלץ לחזור מארגנטינה לישראל לבדו, תוך החלפת כרטיס הטיסה שהיה בידיו בתשלום עלות נוספת, והתובעת המשיכה לבדה לארה"ב.
לטענת התובעים, היתה זו אחריות הנתבעת לוודא כי ברשותם דרכון וויזה תקפים לצורך הכניסה, ובשעה שלא עשתה כן, עליה לפצותם בגין כל נזקיהם לרבות העלויות שנגרמו כתוצאה מכך, וועגמת הנפש הרבה שסבלו כשנאלצו לסיים את ירח הדבש שלהם מוקדם מן המתוכנן ולהמשיך דרכיהם בנפרד.
4. הנתבעת טענה כי בנוסף להפניית התובעים לאתר האינטרנט הרשמי, ולמעלה מן הנדרש, היא ביררה עם התובע האם דרכונו האיטלקי נושא "ברקוד חדש", והתובע אישר בפניה שאכן כך, והיא אף הציעה לו לוודא עם השגרירות האיטלקית האם הדרכון שבידו עונה על כל הדרישות, אך התובע בחר שלא לבצע פעולות נוספות והסתפק באישור שקיבל באתר האינטרנט.
לטענת הנתבעת, אין היא אחראית, ואין היא מסוגלת לוודא תקינותו של כל דרכון זר, עליו מסתמך נוסע בעת שהוא מבקש להכנס לארה"ב. יתרה מכך, התובע לא הוכיח מהי הסיבה בגינה לא הותר לו לעלות על הטיסה מארגנטינה לארה"ב בדרכו חזרה, לא הציג כל אישור בעניין זה, והלא בדרכו הלוך נכנס לתחומי ארה"ב בעזרת אותו הדרכון ממש.
עוד טענה הנתבעת, כי למרות כל האמור, היא סייעה לתובעים בקבלת זיכוי מחברת אל על בגין הטיסה חזרה לישראל.
5.במהלך הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם, ואף שניכר כי לתובע נגרמו נזקים ועגמת נפש קשה, הרי שלא הורם הנטל כי הנתבעת היא זו שאחראית לנזקיו.
הנתבעת העידה כי אינה יודעת מהי תמונה דיגיטלית, ואין היא יכולה לדעת מהן דרישות רשויות ההגירה בארצות הברית מסוגי דרכונים שונים, במיוחד דרכונים זרים, ולכן הפנתה את התובע לאתר האינטרנט ואף הציעה שיפנה לשגרירות האיטלקית.
מנגד טען התובע כי אילו היתה הנתבעת מציינת בפניו את הדרישות, שהיו אמורות להיות בידיעתה, הוא לא היה מסתפק בבירור שערך באינטרנט, ולא היה לוקח את הסיכון שלא יוכל להכנס לארצות הברית.
6.בבחינת העדויות שהוצגו נראה שאין מחלוקת כי הנתבעת העלתה בפני התובעים את הצורך באשרות כניסה, ואף הפנתה אותם לאתר הרשמי של ממשלת ארצות הברית. התובע הוא זה אשר טיפל בנושא ומילא את הפרטים הנדרשים באתר, ואין לדעת האם עשה זאת כראוי.
לטעמי, אין זה מתפקידה ומאחריותה של הנתבעת לוודא זאת, אלא עליה להביא בפניו את הדרישות ולהצביע על הדרכים לטפל בכך – וזאת עשתה.
זאת ועוד, התובע לא הוכיח מהי הסיבה בגינה סירבה חברת התעופה אמריקן איירליינס להטיסו, ויש לתמוה כיצד בדרך הלוך והותר לו להיכנס לתחומי ארה"ב עם אותו הדרכון, ורק בדרך חזרה – סורב.
תקנות שירותי התיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003, מטילות על סוכנות נסיעות חובת גילוי מידע כאשר נרכשת "חבילת תיור", בין היתר באשר לצורך באשרות כניסה וכל דרישה של מדינת היעד לגבי כניסה אליה.
מתוך הראיות עולה כי התובעים לא רכשו מן הנתבעת "חבילת תיור" כהגדרתה שם, אלא כרטיסי טיסה בלבד (לא נטען ולא הוכח אחרת).
התובעים אף לא הזמינו מהנתבעת שירות של טיפול בקבלת אשרה, שהוא שירות שנותנות סוכנויות הנסיעות תמורת תשלום. ברור כי במקרים כאלו, כאשר סוכנות הנסיעות היא שממלאת את הטפסים ומבצעת את התהליך לקבלת אשרה, היא זו שתהיה האחראית, אך לא כך הם פני הדברים במקרה זה.
[ראה למשל ת.ק 1552/05 דסקל נ' ראשון טורס אלפא בע"מ ואח', פורסם במאגרים (2005), ראה ת.א. פדן נ' ראשון טורס (2000) בע"מ, פורסם במאגרים (2004)].
7.סופו של דבר, לא מצאתי כי הוכחה אחריות הנתבעת לנזקי התובעים, והגם שניתן להבין את עוגמת הנפש הרבה שחוו, הרי שלא ניתן לפסוק להם פיצוי על כך.