פסק דין
התובעות הגישו התביעה הנדונה על סך 32,700 ₪ כנגד הנתבעת, חברת תדמור - בית ספר למלונאות.
בחודש ינואר 2012 נרשמו ללימודי קורס קונדיטוריה מתקדם GRAND PATISSERIE בבית ספר בהנהלת הנתבעת עבורו שילמה כל אחת מהתובעות 15,500 ₪.
על פי העולה מכתב התביעה, כבר בראשית הקורס, בחודש פברואר 2012, הבחינו התובעות בהתנהלות כושלת מצד הנתבעת שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בחוסר ארגון, חוסר מקצועיות ורמת לימוד נמוכה והכל בניגוד למצופה על ידי התובעות. התנהלותה הלקויה של הנתבעת התבטאה אף במחסור בציוד ובחומרי גלם שנדרשו למהלך השיעורים כמו גם מחסור בכלי מטבח, מיקסרים, כפפות ואף ציוד, אשר הודבק בצורה חובבנית, שאינו ראוי לשימוש במטבח. זאת ועוד, הובטחה לתלמידי הקורס עבודה עצמאית, אלא שבפועל התקיימו השיעורים בזוגות או בקבוצות והקורס לא ענה על דרישות התובעות. לא זו אף זו, סביבת העבודה נתגלתה כמוזנחת ולא היגיינית לנוכח משטחי לימוד מלוכלכים, מחסור בסבון לשטיפת ידיים ונייר ניגוב - רמת ניקיון נמוכה, שאינה עומדת ברמת ההיגיינה הנדרשת בכל הקשור לעיסוק במזון.
בהעדר התייחסות הנתבעת לפניות התובעות החל מהיום הראשון ללימודים, ומשלא נמצא פתרון כלשהו, פנו התובעות לנתבעת בבקשה לסיים את לימודי הקורס וכן בדרישה להשבת שכר הלימוד ששולם על ידן ובפועל חדלו להגיע לשיעורים לאחר 18.4.12. הן פנו לנתבעת ביום 5.5.12 וביקשו לקבל את כספן חזרה. ביום 10.05.12 פנו התובעות גם בכתב למנכ"ל הנתבעת, מר צביקה שפיס, בדרישה להחזר שכר הלימוד לנוכח אי שביעות רצונן מהקורס, אך זכו להתעלמות מוחלטת מצד הנתבעת ולא קיבלו מענה למכתבן. משכך, פנו התובעות בשנית למר שפיס במכתב תזכורת ביום 31.05.12 אך גם מכתב זה לא זכה למענה. התובעות פנו בשלישית למר שפיס במכתבן מיום 24.06.12, בהתראה אחרונה לפני הגשת תביעה וביום 27.06.12 זכו התובעות לתגובת הנתבעת לפיה זו האחרונה דוחה מכל וכל את טענות התובעות וכי אין בידה לפעול להשבת כספים ששולמו במסגרת הקורס. ביום 09.09.12 שלחו התובעות, באמצעות עו"ד שרה דיין-ינאי, מכתב נוסף למר שפיס בדרישה נוספת להשבת הכספים ששולמו לידי התובעות וביום 23.10.12 התקבלה תגובת הנתבעת במכתב, באמצעות עו"ד חיים כהן, כי אין להוסיף על הנאמר במכתבה הקודם של הנתבעת וכי זו עומדת על סירובה להשבת הכספים.
בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת דוחה זו האחרונה את טענות התובעות מכל וכל ומציינת כי ככל והתגלה חוסר בציוד, מדובר במחסור זניח, אשר לא היה בו כדי להפריע למהלך הלימוד. בהמשך מוסיפה הנתבעת ומציינת כי היה שפע של חומרי גלם עד כי בתום כל שיעור נתגלה עודף שהוחזר למחסן בית הספר. עוד לטענת הנתבעת השיעורים התנהלו ללא דופי וככל שהיו דרושים תיקונים, פעלה לבצעם. לעניין השבת הכספים, מתנגדת הנתבעת להשבת כספים לידי התובעות וזאת בטענה כי אין הצדקה להחזר כספי לאחר שהתובעות החלו ללמוד את הקורס בפועל במשך מספר שבועות.
הצדדים התייצבו לדיון. התובעות בעצמן ומטעם הנתבעת – החשב, מר גיל אשל. התובעות העידו וכך גם נציג הנתבעת.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו, קראתי ושמעתי את טיעוני הצדדים, התרשמתי מעדות התובעות ואני מוצאת כי יש מקום לקבל את התביעה בחלקה, כמפורט להלן.
בעת ההרשמה לקורס חתמו התובעות עם הנתבעת על מסמך המכונה "כתב התחייבות". סעיף 5 לכתב ההתחייבות, אשר נושאו "הפסקת לימודים" מאפשר הפסקת לימודים במתן הודעה על כך עד חודשיים מיום פתיחת הקורס וזה לשונו:
"הודעה על הפסקת לימודים בכתב לאחר חודשיים מיום פתיחת הקורס, תחייב את התלמיד בתשלום 40% משכר הלימוד. הודעה על הפסקת לימודים בכתב לאחר חודשיים מיום פתיחת הקורס, תחייב את התלמיד בתשלום מלוא שכר הלימוד".
מלשון הסעיף עולה כי מקום בו תלמיד מודיע בכתב על הפסקת הלימודים עד חודשיים מיום תחילת הלימודים, יחויב בסכום בגובה 40% משכר הלימוד. דהיינו, על הנתבעת להשיב לידיו סכום בגובה 60% משכר הלימוד ששילם.
הנה כי כן, התובעות החלו את לימודי הקורס ביום 07.02.12 (הקורס עתיד היה להיפתח בחודש ינואר, אולם בפועל נפתח בחודש פברואר 2012). החל מהשיעור הראשון פנו התובעות למי מטעם הנתבעת בתלונות באשר להתנהלות לקויה של הקורס ופנייה פורמאלית מצדן בגין אי שביעות רצון ודרישתן להחזר שכר הלימוד נעשתה ביום 10.5.12 למנכ"ל תדמור, מר צביקה שפיס, כאשר פנייה קודמת נעשתה ביום 5.5.12 והן הפסיקו להגיע ללימודים החל מיום 18.4.12.
על פניו נראה כי מעל חודשיים ימים חלפו ממועד פתיחת הקורס, שהיה ב- 07.02.12, אלא שבתקופה זו חלה חופשת חג פסח ממושכת בת 25 יום (22.3 עד 16.4) בה לא התקיימו כלל לימודים כסדרם, וכן מ- 18.4 עד 1.5 שוב לא התקיימו לימודים, כך שעל פי פרשנות ראויה, הרי התובעות פנו בהודעה בגין הפסקת הלימודים בתקופת חודשיים מתחילת הקורס, כאמור בכתב ההתחייבות. כך שזכותן להשבת 60% לפחות מגובה שכר הלימוד לידיהן וזאת גם ללא הוכחת פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעת.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 17.10.13, מסר העד מטעם הנתבעת, מר גיל אשל, בתגובה לטענות התובעות בדבר העדר יכולת לעבוד עצמאית, כי מבחינה בטיחותית ניתן לאפשר פעולתם של שני מיקסרים בלבד, לנוכח תעלות מים המצויות בשולחנות הלימוד. מה גם שבית הספר נמצא תחת פיקוח תמידי של משרד התמ"ת.
מר אשל מסר בעדותו עוד כי בשיחות שהתקיימו בין התובעות למנהל בית הספר, הוצע לתובעות החזר כספי בגובה של 60% משכר הלימוד, אולם לא מצאתי בחומר שהוצג בפניי כל תימוכין לדברים אלו והנתבעות הכחישו את דבריו. כך עולה ממכתבו של יועמ"ש תדמור, עו"ד חיים כהן, מיום 27.06.12 לפיו הנתבעת לא תשיב כספים ששולמו במסגרת הקורס לאחר שהתובעות החליטו לעזוב את הלימודים באופן חד צדדי וללא הצדקה.
במקרה הנדון השתכנעתי מעדויותיהן של התובעות כי הנתבעת פעלה שלא כראוי והפרה את התחייבויותיה לניהול הקורס בצורה מיטבית ולכן קמה לתובעות הזכות לבטל את ההסכם. טענות התובעות קיבלו חיזוק הן מתמלול שיעורי הקורס שהוקלטו והוגשו כת/1, הן משאלוני משוב התלמידים מיום 12.09.12 (נ/1) המעידים אף הם על חוסר שביעות רצונם של מספר תלמידים נוספים מהקורס בכל הנוגע למחסור בציוד וניקיון כיתת הלימוד (למשל: "בעיקר מה שדורש שיפור היא הכיתה המעשית... היו מעט מידי מיקסרים לעומת מספר התלמידים ותמיד הייתה אוירה של תחרות מי יגיע למיקסר ראשון..." וכן "חוסר ניקיון, מחסור בכלים" ושוב "חוסר ניקיון, הציוד לא הגיע בזמן") והן מתמונה שהוגשה לבית המשפט בה מופיע וו גיטרה עטוף איזולירבנד ששימש את התלמידים בקורס. אציין עוד כי מר יונתן וקסלר, השף והמורה בקורס, לא התייצב להעיד לטובת הנתבעת, למרות שהנתבעת ביקשה להזמינו להעיד וניתנה לה הזדמנות לכך, כאשר הדיון הראשון נדחה במיוחד לשם כך. בדיון הנוסף שוב לא התייצב העד, אך הפעם לא ביקשה הנתבעת לדחות את הדיון. כידוע חסרונו של עד מרכזי של צד אחד מחליש את גרסת הנתבעת ומחזק את גרסת התובעות על פי ההלכה הפסוקה.
יחד עם זאת, ולמרות שאני מכירה בזכותן של התובעות לבטל את ההסכם, הרי שהן היו נוכחות ב- 15 שיעורים מתוך 46 שיעורים, שהם כשליש, ולכן יש להשיב להן כשני שליש מן הסכום ולא את מלוא הסכום, דהיינו סך של 10,000 ₪ מתוך הסכום ששילמה כל אחת.
סוף דבר
התביעה מתקבלת חלקית.